ציונות קבלה ומה שבינהם

  • פותח הנושא KC85
  • פורסם בתאריך

KC85

New member
ציונות קבלה ומה שבינהם

שלום לחברי המלומדים לא מכבר ראיתי באינטרנט סרט שהפיץ ארגון שופר שנושאו היה הרצל והציונות
מוצגים שם רעיונות רבים על כך שהרצל היה כופר ואילו מצד שני הרב קוק זצ"ל היה מתומכי הציונות ואף השווה את הרצל
לבעל ניצוץ של משיח איך זה מסתדר? איך יש פלגים שרואים את עצמם טהורים וקדושים והם מתנגדים לציונות ואילו פלג אחר
חובשים כיפה ומאמינים בציונות בכל ליבם ושני הפלגים עובדים את השם יתברך ואותה תורה איך זה יתכן שיש כזאת סתירה באמונה??
אני ממש מתבלבל לפעמים, מרובלים גדולים כמו הרב אהרון ראטה זצ"ל שהצמיחו פלג קיצוני (תולדות אהרון) ומצד שני הרב הגדול המקובל
הרב קוק זצ"ל שממנו שאב הזרם הדתי לאומי את השקפותיו... אני ממש באופן אישי משתומם איך זה ייתכן...
מה דעתכם?
 
בא נעשה קצת סדר

עד לפני 150 שנה כל היהודים היו כולם שומרי תורה ומצוות מה שנקרה היום חרדים (לדבר ה'),
ואז התחילה תנועת ההשכלה של הגויים שמשכה אליה גם יהודים רבים,
כאשר חלקם עזבו ובעטו בכל והפכו למה שקרא אז "חופשיים" שהיום נקראים חילונים,
וחלקם השתלבו בהשכלה הגויית אך המשיכו לשמור את המינימום של המצוות ונקראו המזרחי,
וחלקם נשארו חרדים לדבר ה' והבדילו עצמם מכל סוגי "המשכילים" למיניהם.

לאחר מכן כאשר אותם יהודים מתבוללים הבינו שלא רוצים אותם גם כאשר הם מחופשים לגויים,
הם חוללו את תנועת "הציונות" שחרתה על דגלה להקים מדינה חילונית ככל העמים,
בעבור יהודים שלא שומרים תורה ומצוות שסלדו (ועד היום סולדים) מכל מה שמריח יהדות ותורה.

ולכן היהודים שנשארו חרדים לדבר ה' התנגדו ועד היום מתנגדים לכל התנועה הזו ומעלליה,
לעומת תנועת המזרחי שראו ורואים את עצמם עד היום יותר קרובים לציונים החילונים מאשר לחרדים,
והפכו למה שקוראים היום הציונות הדתית.

ועל פי הסוד אותם יהודים שעזבו את דרך התורה והמצוות בעבור ההשכלה הגויית של האוניברסיטאות
ושאר תרבות המערב ועגל הזהב, (בין חילוניים ובין דתיים לאומים), נקראים נשמות ערב רב השונים,
כפי שכתבו חז"ל והמקובלים על הדור האחרון שלנו שנקרא דור העיקבא דמשיחא.

ראה את ההקדמה לספר "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים" שמדבר על זה ומביא את מקורות הקבלה וחז"ל,
שנכתב דווקא ע"י דתי לאומי, אך שלמד קבלה:

"חלוקה זו שמביא הגר"א עוזרת לנו מאד להבין את המציאות במדינת ישראל. ההבחנה בין הקבוצות השונות: ה'ערב-רב', ה'ערב-זעיר' ו'אחינו שהחמיצו', תכונותיהם והשורש הרוחני של כל אחת מהן חשובה עד מאד להבנת הסוגיה. לכן יש לקרוא את הספר במתינות ובעיון ולשים לב להבחנות ולהגדרות השונות, ולא לקפוץ למסקנות עד שמקבלים את התמונה היותר רחבה (עד כמה שעלה בידי להשיג בנושא מורכב זה). זאת מכיוון שאנו עוסקים בנושא העומד ברומו של עולם: למי יש נשמה קדושה והוא חלק מהותי מעם ישראל ומי הוא נטע זר שעתיד להפרד מהעם הקדוש. אנחנו נמצאים בעיצומו של הבירור הנ"ל שהוא קשה עד מאד ועלינו להזהר משתי טעויות מנוגדות. הראשונה שלא נרחיק ח"ו יהודי שהוא משורש הקדושה וחלק מהותי מעם ישראל, רק שנעשק ע"י כוחות הטומאה באופן חיצוני (אלו היהודים השייכים לקבוצה הנקראת 'אחינו שהחמיצו'), ומצד שני שלא נרצה להתאחד עם הערב-רב מהסוג הקשה ונראה אותם כחלק מעם ישראל, שבמקרה כזה אנו מאפשרים להם להרוס את עם ישראל מבפנים מבלי שאנו מתקוממים כנגדם ביעילות ולפעמים אפילו משתפים עמם פעולה כפי שקרה בגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון. גם מהערב-זעיר אנו צריכים להזהר מאד, מכיוון שגם הם אכזריים מאד ומהווים חלק מהערב-רב, אלא שלהם יש סיכוי לזכות לתיקון ע"י הצדיקים וע"י כך שיבחרו בטוב (גם אם נתן מקום לגישה הטוענת שיש אפשרות שהערב-רב יזכו לתיקון בתוך כלל ישראל, עדיין עלינו להזהר מאד מהאכזריות והערמומיות שלהם כפי שהנושא יתברר בהמשך הספר, אם כי כפי שכבר הזכרתי בראשית הפרק, הרוב הגדול של המקורות מצביע על כך שהערב-רב מהסוג הקשה יפרדו מעם ישראל ולא יזכו לגאולה יחד עם כלל ישראל)."

להקדמה השלמה ואתר הספר שיכול לתת לך תמונה רחבה בנושא:

http://www.2all.co.il/Web/Sites1/hageula/PAGE3.asp
 

KC85

New member
נשמע קצת קיצוני

נשמע קצת קיצוני לומר שכל הדתיים הלאומיים עומדים באותה מדרגה עם החילוניים שניהם ערב רב?? ואיך יתכן שרוב "עם ישראל" נחשב כערב רב ורק מיעוט של חרדים הם הם הצאצאים של העם הקדוש? זה נשמעת גישה מאוד קיצונית ומאוד נוגדת את גישת החסידות שאומרת שבכל יהודי יש ניצוץ של קדושה שלכל יהודי יש תפקיד בעולם החל מהרשע ועד לצדיק להבדיל אלפי הבדלות , באתר שנתת הוא מדבר יותר אם הבנתי נכון על השלטון וזה יש פה הרבה נקודות למחשבה אבל בכללי כגישה זה נשמע קצת קשה והזוי
 
קיצוני והזוי? בא תראה את דברי חז"ל והמקובלים

מה גם שלא חסרים מחופשים לחרדים היום שהם גם מנשמות ערב רב,
בכל מקרה יש 3 ולדעות אחרות 5 סוגי ערב שונים בדרגות שונות.

יהודים בדור הזה מנשמות ערב רב ועמלק עפ"י המקורות :

האריז"ל: ספר הליקוטים פרשת ואתחנן:
'וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם', דע, כי בכל דור בא משה בסוד עיבור, לפי שהקב"ה לא היה רוצה לקבל ערב רב, ומשה קבלם, בחשבו כי טוב הוא להכניסם בקדושה, ובפרט שהיו נוגעים לו קצת, כמ"ש 'העם אשר אנכי בקרבו', וכתיב 'כל העם אשר ברגליך', ולזה רצה לתקנם, ואדרבה קלקלו לישראל. וז"ס מ"ש 'לך רד כי שיחת עמך' וכו', נשחת לא נאמר אלא שיחת, פי' שיחת לישראל, ועתה רוב הדור מהם. ולזה הוצרך לבוא משה בעיבור א' לנ' שנה, לפי שהוא שרש ישראל, לתקנם שלא יַטְעוּם ערב רב.

ספר אבן שלמה, פרק י"א אות ד' ובהגה"ה אות ה':
ונקראין 'ערב רב' מפני שהם ראשי העם בגלות, ולכן נקראים 'רב', וכל הגלות והצרות וחורבן ביהמ"ק הכל הי' ע"י מה שקיבל משה לערב רב, וערב רב הוא מצד הרע, כראשי התיבות ע"ר.

וכן דברי הגר"א בפי' לזוהר הקדוש:
כתב הגר"א בפי' לתקוה"ז דף קי"א. "ויראי חטא ימאסו" פי' בעיני הערב רב שהן ראשין בגלותא. ובפי' יהל אור לזוה"ק פ' בראשית דף כח: ביאר שהערב רב רוצים להיות להם שם 'רב' ו'גדול', והם קופצים להורות אעפ"י שלא הגיעו להוראה. ובפי' לתיקוז"ח דף כז. ד"ה ודא כתב וז"ל: רוב מאותן תתקע"ד דורות שבהן היה בונה עולמות ומחריבן הוא עכשיו בסוף הימים בעקבתא משיחא, חוצפא יסגי. ובפי' לחומש דברים כתב שה' (5) מיני ע"ר הן א. בעלי מחלוקת ולשון הרע וכו' והם הנקראים עמלקים, ואין בן דוד בא עד שימחו מן העולם, ועליהם נאמר מחה תמחה את זכר עמלק.

הגר"א בפי' למגילת אסתר, [על דרך הרמז, א' ה]:
כי הכליה דמגילה זו מרמז על גמר הכליה שבעקבות משיחא. שחוצפא יסגי. וענין החוצפה ההיא כי מעמידין דיין ופרנס שאינו הגון שארז"ל שכאילו נוטע אשירה ועז"נ לא תעשון כו' אלהי כסף ואלהי זהב, [ע"ש במהרש"א] וזקנים יעמדו מפני קטנים. ומי הכריחן לכך? אלא שגברה החוצפה, והוא אף בזקנים, ובכולם, גם בגדולי הדור, ובעוון חנופה נתחייבו כליה כדמעשה דאגריפס.

'היתרים' מפוקפקים שונים מחוסר יראת שמים:
ביאור הגר"א לספר משלי: פרק כ"ה, ד'. על הפסוק הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי, ועי' אבן שלמה, פי"א אות ד', שכל הסייגים והגדרים שחז"ל הוסיפו במשך הדורות זה בגלל הערב רב שהם פרצו גדרות וערבבו טוב ברע, האסור במותר.

ספר עקבתא דמשיחא, רבי אלחנן וסרמן זצ"ל:
מגדולי הדור דרשו לפנים שיהיו מחוננים בתורה, ביראה ובחכמה. אבל בעקבתא דמשיחא יוכתר ל'גדול' (מנהיגי המדינה) כל מי שיש לו מדת חוצפה למדי, ולא עוד אלא כל מי שחוצפתו גדולה ביותר יהי'ה גם בר- סמכא גדול ביותר.

ספר משך חכמה, דברים ל', י':
כי תשמע בקול וכו' הכתובה בספר התורה הזה - דמי שמביט בתורה בשרירות לבו יאמר כי כתוב בה באופן אחר מהאמת, כי הרצון יטה לבבו לעקר דברי א"ח ולפרש אותם באופן אשר יסכים לתאותו וזדונו. מעטים יהיו מבקשי ה' באמת: ונשארתם מתי מספר בגויים וכו' וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת. [ואתחנן]. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כו' זרע קודש מצבתה. [ישעיה ד-ה]. ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש. [ס' עובדיה].

ובספרי החסידות האריכו הרבה בזה, לדוגמא:
דגל מחנה אפרים פרשת נח, ד"ה ויהי. שיחות הר"נ לה, לו, קכ, קכו ומלבי"ם ישעיה נ"א, א': על הפסוק שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: ופי' המלבי"ם וז"ל: הביטו - אומר הגם שאתם מועטין בין בתוך בני עמכם שכולם רשעים, ובין בתוך בני העולם שהמה עכו"ם, מ"מ אל תיראו כי מאתכם יבנה בית ישראל, כמו שהיה הענין באברהם שהיה ג"כ יחיד בדורו שפרסם האמונה ונרדף מבני דורו והיה לאב המון גוים, הביטו אל אברהם אביכם - כמו שהוא היה יחיד ועמד נגד תועים רבים כן תהיו אתם.
 
וכן ראה את דברי משה רבנו בזוהר

שלא משתמעים לשתי פנים.

זוהר פרשת במדבר דף קכ''ו ע''א:

רעיא מהימנא (=משה רבנו, שנשמתו היתה מתגלה לרשב"י ותלמידיו במערה)

פָּתַח וְאָמַר, ...יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֵם מְחַלְּלִים אֶת הַתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְנִיס אוֹתָם לְגָלוּת בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁתַּחַת שִׁעְבּוּדָם, שֶׁדַּרְגָּתָם כֶּלֶ''ב וְנָחָ''שׁ, וְנִדּוֹנִים שָׁם, וּבָהֶם יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצֹרְפוּ כִּצְרֹף הַכֶּסֶף וְכִבְחֹן הַזָּהָב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (זכריה יג) וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם, (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.

...מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עִם עֵרֶב רַב, כֻּלָּם הָיוּ עֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע, וְעַל זֶה חֶצְיוֹ מָתוֹק מִצַּד יָמִין, וְחֶצְיוֹ מַר מִצַּד שְׂמֹאל. וּבִזְמַן שֶׁעֵרֶב רַב הָיוּ מַחֲטִיאִים אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיָה כְּאִלּוּ הָיוּ כֻלָּם מִצַּד הָרָע, וְהַמַּיִם חָזְרוּ לִהְיוֹת מְרִירִים כְּמוֹ אוֹתוֹ עֵץ מַר בַּמַּיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם.

...כְּמוֹ זֶה יַעֲשֶׂה לְנַסּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב) יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים - שֶׁהֵם מִצַּד הַטּוֹב, וְעוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן. וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים - הֵם מִצַּד הָרָע...

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ - מִצַּד הַבִּינָה, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, בִּגְלָלָם נֶאֱמַר (דניאל יב) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ, בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךְ, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, מִזֹּהַר הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה תְּשׁוּבָה. בְּאֵלֶּה לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.

וְעֵץ טוֹב וָרָע, שֶׁהוּא אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לֹא שׁוֹלֵט יוֹתֵר עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי פַּרְנָסָתֵנוּ לֹא תִהְיֶה אֶלָּא מִצַּד עֵץ הַחַיִּים, שֶׁאֵין שָׁם לֹא קֹשִׁי מִצַּד הָרָע, וְלֹא מַחֲלֹקֶת מֵרוּחַ הַטֻּמְאָה, שֶׁכָּתוּב (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ.

שֶׁלֹּא יִתְפַּרְנְסוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אֶלָּא מִצַּד הַטּוֹב, שֶׁאוֹכְלִים טָהֳרָה, כָּשֵׁר, הֶתֵּר, וְלֹא מֵעֵרֶב רַב שֶׁאוֹכְלִים טֻמְאָה, פָּסוּל, אִסּוּר. שֶׁהֵם טְמֵאִים, שֶׁמְּטַמְּאִים עַצְמָם בְּנִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּנֵי לִילִית, שֶׁהִיא נִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה, חוֹזְרִים לְשָׁרְשָׁם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיהיד) כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע.

...וּבִזְמַן שֶ&#14
 
המשך הזוהר

...וּבִזְמַן שֶׁשּׁוֹלֵט עֵץ הַחַיִּים, נִכְפֶּה עֵץ טוֹב וָרָע, וְלֹא יִהְיֶה לְעַמֵּי הָאָרֶץ, רַק מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְנִכְפִּים תַּחְתֵּיהֶם, וּכְאִלּוּ לֹא הָיוּ בָעוֹלָם.

וְכֵן אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לֹא עוֹבֵר מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁמִּצִּדָּם אֵין בֵּין גָּלוּת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ (אליהם) אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁהֵם לֹא טוֹעֲמִים מֵעֵץ הַחַיִּים, וְצָרִיךְ לָהֶם מִשְׁנָה בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה. אֶלָּא יִהְיוּ מְבֻזִּים לִפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּמוֹ חֹשֶׁךְ לִפְנֵי הָאוֹר, שֶׁעֵרֶב רַב הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם חֲשׁוּכִים. וְלֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עֲבָדִים מְכוּרִים לְיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהֵם כִּבְהֵמוֹת, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ.

וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אָדָם. וּמִנַּיִן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּהֵמָה וְאָדָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי - הֵם עַמֵּי אֲרָצוֹת טוֹבִים מִצַּד הַטּוֹב. אָדָם אַתֶּם - תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וּבְפָסוּק זֶה גַּם רָמוּז לוֹ, (תהלים פא) לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. אַחַר שֶׁאָמַר עַמִּי, לָמָּה אָמַר יִשְׂרָאֵל? אֶלָא עַמִּי - עַמֵּי הָאֲרָצוֹת. יִשְׂרָאֵל - תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר (שמות יד) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יצְאִים בְּיָד רָמָה.

כְּמוֹ שֶׁחִלְּקָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַר סִינַי, כָּךְ חִלְּקָם בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם יג) וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, מִצַּד עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת יוֹבֵל, נֶאֱמַר בָּהֶם (שם יט) הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וּבָהֶם (שם יד) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְלָהֶם נֶאֱמַר (שם יט) וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, שֶׁהֵם עַנְנֵי כָבוֹד, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה, כָּךְ יוֹצִיא אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה.

וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעַמֵּי הָאָרֶץ מִצַּד הַטּוֹב, (שם) וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר - כָּךְ יִהְיֶה בַיְצִיאָה הָאַחֲרוֹנָה תַּחַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּעֶבֶד שֶׁהוֹלֵךְ לְרַגְלֵי סוּס בְּעָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם בְּתַחְתִּית הָהָר: אִם תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי - מוּטָב, וְאִם לָאו - שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. כָּךְ יִהְיֶה בִּיצִיאַת גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה: אִם תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּיצִיאַת הַגָּלוּת, כְּאָדָם שֶׁרוֹכֵב עַל סוּס וְעֶבֶד שֶׁמְּשַׁמְּשׁוֹ - מוּטָב. וְאִם לֹא - שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם בַּגָּלוּת.

וְעֵרֶב רַב, כְ&#1468
 
סיום הציטוט מזוהר

וְעֵרֶב רַב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, (שמות כ) וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. כָּךְ יִהְיוּ רְחוֹקִים מִן הַגְּאֻלָּה, וְיִרְאוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהָעָם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, וְהֵם רְחוֹקִים מֵהֶם. וְאִם יֵרְדוּ לְהִתְחַבֵּר אִתָּם, מַה כָּתוּב בָּהֶם? (שם יט) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה. בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל, (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. (שמואל א ב) וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ - הֵם עֵרֶב רַב. וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר עֲלֵיהֶם הַנָּבִיא, (יחזקאל יג) וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ.

...אָמַר לוֹ רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ בְּשֵׁם ה', אַל תְּאַחַר בְּכָל יְכָלְתְּךְ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בְּצַעַר רַב. (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, עוֹזֵר לִי, לְהוֹצִיאֵנִי מִצַּעַר זֶה, בִּקְבוּרָה זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלַי, (ישעיה נג) וַיִּתֵּן אֶת הָרְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְלֹא נוֹדָע בִּי, וַאֲנִי חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם, בֵּין עֵרֶב רַב הָרְשָׁעִים, כְּכֶלֶב מֵת שֶׁסָּרַח בֵּינֵיהֶם, שֶׁחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח בֵּינֵיהֶם בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִים בֵּינֵיהֶם בֵּין הַמְּלָכִים. וְחָזְרוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב רוֹעִים עַל יִשְׂרָאֵל, צֹאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וְאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא מְסוֹבְבִים מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וּמַחֲרִימִים עֵרֶב רַב בֵּינֵיהֶם. וְלֹא נוֹתְנִים לָהֶם בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, אֶלָּא דָּבָר קָצוּב, שֶׁלֹּא תִהְיֶה תְקוּמָה לִנְפִילָתָם, וַאֲפִלּוּ חַיֵּי שָׁעָה. וְכָל הַחֲכָמִים וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא בְּדחַק וְיָגוֹן, חֲשׁוּבִים כִּכְלָבִים, בָּנִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. שֶׁלֹּא מָצְאוּ אַכְסַנְיָה בֵּינֵיהֶם.

וְאוֹתָם עֵרֶב רַב הֵם עֲשִׁירִים בְּשַׁלְוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּלִי צַעַר, בְּלֹא יָגוֹן כְּלָל, גַּזְלָנִים, בַּעֲלֵי שֹׁחַד, שֶׁהֵם דַּיָּנִים רָאשֵׁי הָעָם. (בראשית ז) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ.
בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ פַּעַם שְׁנִיָּה, בְּחַי ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא יִפְּלוּ מִפִּיךְ, בְּכָל יְכָלְתְּךְ לְדַבֵּר אוֹתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְהַרְאוֹת אֶת הַדּחַק שֶׁלָּהֶם.
סוף ציטוט.
 

KC85

New member
קטונתי ומיעטה דעתי אבל

לא ניתן ללמוד מזה על חילוניות או חרדתיות , כן רשום פה על החוצפה ועל הכפירה ועל יראת השם לא רשום כלום על זה שצריך למחות מעל פני האדמה את המדינה הציונית , מה גם שכל דברי האריז"ל הזהר והתיקונים הקדושים נועדו לפי הכתובים לימי המשיח והגאולה כל התיקונים של האריז"ל הם תיקונים לנשמות ולאנשים שקילקלו למה שהאריז"ל יכתוב תיקון על משכב זכר ר"ל או משכב גויה ר"ל ל"ע אם ערב רב רק יעשה , לעניות דעתי אני הצעיר חושב שכל התיקונים הם לדור שלנו ע"מ לתקן עצמנו והדור בלי שום קשר לשורש הנשמה , וגם עם שורש הנשמה מקליפת נוגה טוב ורע צריך להשמיד הרע להוציא הסיגים מהכסף ולגלות את הגילויים של האור שמסתתר מאחורי הקליפה , רבי עקיבא שהוא מניצוץ משה רבנו עליו השלום היה 40 שנים ראשונות כאחד העם אז מה 40 שנה הוא היה נחשב ע"ר ??? ומה נאמר על שאר בעלי התשובה ורבי נחמן מברסלב שאומר שהוא מסוגל לכל ישראל ??? אז מה מבדיל בין נשמה של ע"ר או של קדושה מצד ישראל מצווה זו או אחרת אולי אורך הפאה או צבע הכיפה?
 
‫ראשית הזוהר המצוטט עונה על חלק מדבריך‬

שנית,
צריך לעשות הפרדה גדולה בין נשמות ישראל הטהורות החרדות לדבר ה',
שגם הם יכולות לעשות עברות, שנאמר: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב, ולא יחטא" (קהלת ז', כ'),
לבין נשמות הערב רב,
שהם מתחלקים ל- 5 בחינות ודרגות שונות שחלקם יכולים לחזור בתשובה ולמוטב,
וחלקם משורש עמלק שאין לו תקומה.

בכל מקרה בוודאי שרוב מי שלא חרד היום לדבר ה',
ומחובר בקצת או בהרבה ל"ציונות" החילונית, לתרבות המערב ועגל הזהב,
ולמדינה החילונית המחנכת דורות שלמים לבורות ונבערות בכל מה שקשור ליהדות ותורה,
הוא ללא ספק מאחת מנשמות הערב רב השונות על פי חז"ל והמקובלים הקדושים,
בלי קשר לצבע הכיפה ואורך הפאות.
 

KC85

New member
אשרייך באמונתך למרות שאינני מסכים לה

שנזכה לזכות בכל יהודי ויהודי את ניצוץ הנשמה האלוקית שבו באהבת חינם וכלי קדוש וטהור שיוכל למשוך שפע של אור מהא"ס מצפה ומחכה למשיח צידקנו שיביא לאחדות ישראל
 

KC85

New member
מי כמוך יודע על פנימיות הדברים

וממה שכתוב זה שיש ערב רב ושיש כופרים וזה חלק מתיקון העולם הפירוש של זה שזה מה שקורה היום עם הציונות זה כבר פירוש ...ומה בעל הסולם זצ"ל אומר על כך? ומה תלמידיו אומרים על כך? הלא בעל הסולם זצ"ל ותלמידו הרב ברנדווין זצ"ל היו רבנים בהסתדרות , בעל הסולם ניפגש עם בן גוריון הרב קוק זצ"ל אמר על הרצל שהוא ניצוץ של משיח!!! אוי לנו אוי לנו על הפירוד בעם הקודש אוי לנו מיום הדיןןןןן רק אהבת חינם תביא את הגאולה רק עבודה שבלב תביא את משיח בן דויד
 
מה הקשר?

הרב יהודה צבי ברנדויין (לא בעה"ס) היה רב ההסתדרות כדי להציל נשמות עשוקות,
שהוטעו ע"י מנהיגי הערב רב ועמלק של הציונות והמדינה.

והרב קוק למרות שהיה ת"ח גדול וענק בתורה, על התבטאויות מעין אלה שציטטת הוא הוחרם ע"י רוב גדולי הדור,
ועד היום לא תמצא בשל כך את ספריו בשום ארון ספרים של עולם התורה החסידי והליטאי,
וגדול הדור של אז האדמו"ר מגור שהיה מעריך מאוד את הרב קוק ונפגש איתו תכופות לפלפולי תורה,
אמר עליו שאהבתו ללא הגבולות לארץ ישראל, מקלקלת את השורה.

ולמי לדעתך התכוונו חז"ל המקובלים והזוהר? כאשר הם כתבו:

הגר"א בפי' למגילת אסתר, [על דרך הרמז, א' ה]:
כי הכליה דמגילה זו מרמז על גמר הכליה שבעקבות משיחא. שחוצפא יסגי. וענין החוצפה ההיא כי מעמידין דיין (בית המשפט החילוני) ופרנס (הממשלה החילונית של היום) שאינו הגון שארז"ל שכאילו נוטע אשירה ועז"נ לא תעשון וכו' אלהי כסף ואלהי זהב.

זוהר פרשת במדבר דף קכ''ו ע''א:
שֶׁלֹּא יִתְפַּרְנְסוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אֶלָּא מִצַּד הַטּוֹב, שֶׁאוֹכְלִים טָהֳרָה, כָּשֵׁר, הֶתֵּר, וְלֹא מֵעֵרֶב רַב שֶׁאוֹכְלִים טֻמְאָה, פָּסוּל, אִסּוּר. שֶׁהֵם טְמֵאִים, שֶׁמְּטַמְּאִים עַצְמָם בְּנִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּנֵי לִילִית, שֶׁהִיא נִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה, חוֹזְרִים לְשָׁרְשָׁם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיהיד) כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע.

...וַאֲנִי חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם, בֵּין עֵרֶב רַב הָרְשָׁעִים, כְּכֶלֶב מֵת שֶׁסָּרַח בֵּינֵיהֶם, שֶׁחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח בֵּינֵיהֶם בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִים בֵּינֵיהֶם בֵּין הַמְּלָכִים. וְחָזְרוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב רוֹעִים עַל יִשְׂרָאֵל, צֹאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל לד) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וְאֵין לָהֶם יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
 

KC85

New member
חיפשתי את פירוש הסולם לקטע הנ"ל ולא מצאתי

אבל בגדול אין ספק שיש ערב רב אני לא אומר שזה לא קיים אני לא אומר שכל העם הם נשמות של צדיקים אבל ויש פה אבל גדול ישנם גם במיגזר החרדי לא מעט אנשים "טובים" גם בחילוני יש צדיקים והמפתח האמיתי לגאולה זה ואהבת לרעך כמוך , וזה תכלית כל המצוות ברגע שמכלילים את החברה כטובים ורעים (ע"ר) לא יהיה אהבת לרעך כמוך יהיה היבדלות ופרוד ר"ל
 

Mr Adam

New member
השאיפה של חלק מן הציבור החרדי למדינת הלכה

יכולה להוביל בטווח הרחוק למלחמת אחים
ואני לא מחדש כאן כלום .

הבסיס צריך להיות חיבור מלאכותי על סמך רצון לחיים משותפים
במדינה יהודית עצמאית בלי שאף אחד מן הצדדים מנסה לבטל את השני .

במקרה הספציפי הזה ובשונה ממה שאתה חושב דווקא מחשבה ראלית ופחות רגשית תוכל לגרום לשינוי מעוטי .
 
‫זה בסולם ספר דברים פרשת נשא מאות פ"א ואילך‬

ושני הקטעים שצוטטתי בתגובה האחרונה היו משם אות צב, ואות קב מהאמצע שלה,
בכל מקרה זה מלה במילה אותו הדבר כמו בסולם מאחר שבעה"ס רק תרגם שם ללא תוספות.

'ואהבת לרעך כמוך' לא אומר שמותר לומר על הטמא טהור ועל הטהור טמא,
ו-'ואהבת לרעך כמוך' הולך על כמוך במצוות התורה עפ"י חז"ל,
וכן אין דבר כזה חילוני צדיק! אלה רק אם ורק אחרי שהוא יחזור בתשובה שלמה.

והמפתח היחידי לגאולה זה לא ואהבת לרעך כמוך... לרשעים וערב רב,
(למרות שכמובן צריך לנסות לקרב את מי שאפשר)
אלא החזרה בתשובה השלמה של ישראל! כפי שאומרת הגמרא:

" ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין
אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין?
אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב
תניא אידך ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין
שנאמר (ירמיהו ג, יד): 'שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם' " (מסכת סנהדרין צז ב)
 
קבליסט ותיק-מה דעתך על השתלמות מקצועית?

חבל על הכוחות שלך להחזיר את היהודים, כולל הדתיים מבית, לתשובה חרדית. זה לא יעבוד, וזה כבר פאסה. כולנו בני מלך בתחפושת שונה. לך יש תחפושת שחורה, אני מניח. לי יש תחפושת סרוגה ולאחינו שקורא ממש ברגע זה את השורות אין בכלל תחפוסת. ה' אוהב כל יהודי הרבה יותר ממה שאפשר אפילו לדמיין. לפי מה שאתה כותב כאן ובשאר הפוסטים, נראה כאילו חילוניות זאת עבירה כ"כ חמורה שחייבים עליה עונש מיידי. אבל הבט מסביב ותראה שגם החילוניים חיים, עובדים, מתחתנים. גם להם יש ברכת ה' ואהבת ה' (למרות שהם לא מכירים בכך אולי עד הסוף. והאם גם אתה מכיר בכך עד הסוף? או אני? או כולנו?).

אני מציע לך להחליף דיסקט לאהבת חינם, גם אם תצטרך לוותר על מעט מהתורה שלמדת. כי דע לך, שלימוד תורה צריך להביא את האדם למידות אלוקיות, והקב"ה הוא הסנגור הגדול ביותר, כי בטח זכור לך שביום הדין הוא קונה את כולנו כדי שהשטן לא יקטרג.

ובטח שלימוד התורה לא צריך להיות כדי לדעת לקטרג איזה עבירה עובר כל יהודי שאתה פוגש ברחוב.

בשורות טובות.
 
‫אם אתה וחבריך הסרוגים רוצים להמציא תורה חדשה

אז זו זכותכם.
רק אל תדברו בשם תורת ישראל עם החידושים וההמצאות והשעטנז שלכם.
ואני בכל אופן דיברתי אם לא שמת לב, על "חרדי לדבר ה' ללא קשר לצבע הכיפה ואורך הפאות".

וכן ראה את דברי החפץ חיים בעל ה"משנה ברורה" שעל פיה ופיו אנו חיים ופוסקים:

הלכות לשון הרע כלל ד' סעיף ו' :
"הפורק עול מלכות שמיים או שאינו נזהר מעברה אחת, אשר כולם יודעים שזה עבירה,
בכזה מקרה מותר לספר גנותו ולהכלימו בין בפניו ובין שלא בפניו.
ואם יש מעשה שיש כף זכות וכף חובה, צריך לדונו לכף חובה,
כיון שהוחזק לרשע גמור בשאר עניניו.
ורבותינו אמרו "לא תונו איש את עמיתו", עם שאיתך בתורה ומצוות,
אבל רשע (אדם שעובר על מצוות התורה) מותר להכלימו במעלליו ולשפוך בוז עליו."

וכן 'אהבת חינם' ו'ואהבת לרעך כמוך', זה עם ול- רעך שאיתך בתורה ומצוות.

בשורות טובות גם לך,
וחזרה בתשובה שלמה.
 


 

REALI

New member
אולי תנסה לענות על השאלות הבאות.

"ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגדון" (זכריה י"ב).
חז"ל אמרו שיונתן בן עוזיאל תרגם נביאים ונזדעזעה ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ת"פ. משום דאית מילי דלא מפרשן, והיינו האי קרא, דאמר רב יוסף דאלמלא תרגומי' לא ידע מאי הוא, ואמרו שעמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני שגליתי סתריך לבני אדם, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא, אלא שלא תרבה מחלוקת בישראל. וצריך להבין מהו גודל ההסתר שיש בפסוק זה, שגילה תרגומו "כמספד אחאב דקטל יתיה הדדרמון, וכמספד יאשיהו דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו", ולמה היה זה סייג שלא ירבה מחלוקת בישראל, ומה יחש הוא לענין הסתרים המיוחסים לשם יתברך. והנה חז"ל אמרו שהספד זה יהיה על משיח בן יוסף שנהרג, וצריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם?

שאלות אלו הם הפתיחה לנאום המספד בירושלים ואת המאמר השלם ניתן למצוא כאן.
 
למעלה