היופי של ארוון הוא לא הדבר היחיד שיש בה. היא גם חכמה, ומוכשרת, והיא עזרה לפרודו המון. ועכשיו, כשהצלחתי להיכנס סוף סוף, אני אדאג להגן עליה מפניכם, שונאי ארוון!!
זה שהיא תפרה דגל אחד לא אומר שזה מה שהיא עשתה כל החיים זה שהיא צירפה כמה אבנים לא אומר שזה מה שהיא עשתה כל החיים זה רק אומר שהיא ידעה לעשות את הדברים האלו. ארוון הייתה בת קצת פחות מ-3000. קשה לי לדמיין את אלרונד נותן לה לתפור כל הזמן הזה. היא בטח למדה כמה דברים ממנו, ומגלדריאל וקלבורן אצלהם גרה זמן רב. העובדה שזה לא כתוב לא אומרת שהיא תפרה דגלים כל החיים. אני לא רואה סיבה בגללה צריך לכתוב מה ארוון עשתה בכל חייה, כי זה פשוט לא חשוב. מה שכן אפשר להיות בטוחים בו, זה שלהלחם היא לא ידעה.
הקטע האהוב עליי הוא כשהרוהירים, גנדלף, ארגורן, גימלי ולגולס מגיעים לרוהן ופוגשים במרי ובפיפין.....הקטע הזה ממש מחמם את הלב..... אני כל כך אוהבת אותו..... לותיין העצובה...
כל הקטעים בהם רואים את האורקים מקרוב, טיהור הפלך, המסעות של מרי ופיפין עם Treebeard(והנה העמדה שלי במלחמת התרגומים: תקראו את המקור!), מסיבת יום ההולדת, ההכתרה, הנמלים האפורים.
"אז בא והגיח שר הנזגול... דרך קימור השער בו לא דרכה רגל אויב מעולם. אז בא והגיח שר הנזגול, והכל נסו מפניו. הכל, זולתי אחד..." ואז קריאת התרנגול הפשוטה, ובתשובה לה קרנות, קרנות, קרנות. קרנות הצפון תוקעות תקיעה רמה ופרועה, וצוקי מידולוין עונים להן בהד. הנה, סוף סוף, באה רוהן. זה קטע שפשוט מצמרר אותי כל פעם מחדש. ואגב, אני לא לבד כאן... ג´.ר.ר. טולקין כתב פעם שזהו גם אחד משני הקטעים האהובים עליו ביותר בספר. (אבל זה היה הקטע האהוב עלי עוד לפני שידעתי על כך). אה, ושלום לכולם.