שחיקת הקפתים
תראה, חבוב, זו בחירה שלך להשתפך פה בוידוי אמיתי, נוגה ונוגע ללב (למי שיש לב. אתה חדש כאן ולכן ארשה לעצמי לשעמם את הקהל הקדוש שלי, ולהצהיר, בפעם המיליון, שלי אין לב. מסרתי אותו לאימוץ). אני, רק מרימה להנחתות. מי שרוצה במקום זה להתפלש בזיעה של עצמו, שלא ישכח לנגב אחר כך את השלוליות שהוא משאיר אחריו. ואת השיערות מהספה, כמובן. דיברנו כבר על שיערות. לגבי המיתוסים, שוב אשעמם, הפעם את עצמי, בהצהרה: אל תאמין לשום דבר עלי שלא אני המצאתי. אני לא מחזיקה רק גברים, גם נשים באמתחתי, וזה לא כל כך חולני כמו בסרט ההוא, אלא הרבה יותר תמים, גרימסטייל, שהוא כמובן סוג של פרפרזה על האיליאדה (או שמא זו האודיסאה?): אני מושכת (בשירים ותופינים) את הצאן למכלאה, ושם הוא נשאר, מרצונו הלא חופשי בכלל, שמנמן ולא בועט. ומכיון שהדשא של השכן ירוק יותר, אני מלעיטה אותם בתחליפי סויה. וזה ממש לא משמין. למה אתה בדיאטה? אתה דאבה?