Poor Little Rich Boy

חורה

New member
Poor Little Rich Boy

השיר הזה נורא מסקרן אותי. מה היא בעצם מנסה לדעתכם לומר בשיר הזה? Poor little rich boy, all the couples have gone You wish that they hadn't, you don't wanna be alone But they wanna kiss and they got homes of their own Poor little rich boy all the couples have gone, they've gone, they've gone And you don't love your girlfriend You don't love your girlfriend And you think that you should but she thinks that she's fat But she isn't but you don't love her anyway And you don't love your mother And you know that you should And you wish that you would But you don't anyway Poor little rich boy, all the world is okay The water runs off your skin and down into the drain You're reading Fitzgerald, you're reading Hemmingway They're both super smart and drinking in the caf©s And you don't love your girlfriend You don't love your girlfriend And you think that you should but she thinks that she's fat But she isn't but you don't love her anyway And you don't love your mother And you know that you should And you wish that you would But you don't anyway You're so young, you're so goddamn young You're so young, you're so goddamn young You're so young, you're so goddamn young You're so goddamn young You're so goddamn young You're so young, you're so goddamn young You're so young, you're so goddamn young You're so goddamn young And you don't love your girlfriend [x4]
 

Chronicle

New member
לירוני קישרה את החלק האחרון של השיר

ל-set me free של פטי סמית,והיה מגניב לגלות
אבל בכלליות אני חושבת שהשיר הזה מאוד פשוט - חייו של בן עשירים. חברה יפה שהוא לא באמת אוהב, הורים שהוא לא אוהב, חיים מוגדרים מראש על פי דפוס חיי העשירים, ההתערות בברנז'ה, אבל מעל הכל - הבדידות. הוא חכם, הוא עשיר, כביכול יש לו הכל, אבל הוא עדיין מרגיש בדידות. אולי ההתייחסות הבאה שלי תהיה עמוקה מדי, אבל אני לא יכולתי להתעלם ממנה, כיוון שבאזכור של פיצ'גרלד והמינגווי אני רואה אותם כמודלים לחיקוי. אותם פחות, ואת הדמויות שלהם יותר. השיר הזה,בכלליות, הזכיר לי ספר אחד ספציפי של פיצ'גרלד - גסטבי הגדול. שני הסופרים ביקרו באופן בלתי פוסק את הגבר האמריקני ואת האישה האמריקנית, שכללו בתוכם את דמותו של אותו ילד עשיר, שכביכול יש לו הכל, אבל מתחת לפני השטח רואים דברים אחרים.
 
חח זה בכלל טל לימד אותי

יש לתת קרדיט
אהבתי את העומק, חברה
ואני לא יודעת / זוכרת מספרות מספיק בשביל להסכים אבל אני מניחה שיש בדבריך
וכל היופי ברג'וש זה שהיא יודעת לקחת דברים שהנה, בעיניך [חברה] למשל, די עצובים ולא הכי נעימים, ולשיר אותם בצורה הכי נכונה והכי מצחיקה ופארודית... לא יודעת, בקיצור, אני אוהבתותה
. זיהו
 
כששמעתי אותו בפעם הראשונה, נקרעתי.

זה רק חידד לי את כמה שרג'ינה שנונה ופשוט יודעת לקחת את מה שהיא רואה ביום-יום הכי פשוט ולעשות ממנו אומנות. זה פשוט תיאור מדוייק (עד כדי טפשי אפילו) להפליא של בן-עשירים אמריקאי מצוי. תיאור טפשי בערך כמו החיים של אותו בן עשירים מדובר. זה היה לי די ברור בשניה הראשונה ששמעתי את השיר, אבל יש מצב שזה כי גדלתי עם כמה כאלה
. וזה, בפשטות, מה שאני חושבת שזה
אה, והסוף, כמו שלימדו אותי חכמים וטובים, הוא מחווה לפאטי סמית'
לשיר שלה "פריבילדג' (סט מי פרי)" מהאלבום איסטר. שומעים ומבינים מיד
להלהלה.
 
למעלה