וורדים כחולים- פרק 3
נקישה נשמעת בדלת המשרד המפואר של מיכאל גורודין, "גורודין את סילבר חקירות בע"מ". סיגל, המזכירה הצעירה והיפה שלו נכנסת לחדר, נראת נבוכה כהרגלה. "אה, מיכאל, אני מצטערת אם אני מפריעה לך, אמרתי לאדון והוא לא מוכן לשמוע, הוא מסרב, אני ניסיתי, אמרתי לו שאתה עסוק ואינך יכול לקבל אנשים כרגע ו... והוא מתעקש וצעק עלי ו...",היא על סף דמעות. -"היי, זה בסדר, יותר לאט..." הוא מפסיק אותה, מחייך... זה תמיד החמיא לו שהיא מתרגשת כ"כ בנוכחותו... תמיד סיפק לו איזו מן תחושת עליונות בלתי מוסברת עליה, ועל כן אהב מצבים כמו זה. "איזה אדון רוצה לראות אותי?" "הוא אינו מוכן לומר את שמו, ודורש לדבר איתך ורק איתך, בפרטיות." היא עונה,מבט מודאג על פניה. "הכניסי אותו, זה בסדר, הוא לא יפגע בי, אל תדאגי." הוא נשען על כורסת המחשב האהובה עליו, מרוצה ממראה המשרד. סיגל נעלמת למספר שניות, ואחרי כן מופיעה שוב עם האדון המסתורי. "שב, אדון נכבד," הוא פונה לאורח או הלקוח העתידי בחיוך, "ואמור לי במה אוכל לעזור לך." הצעיר ממתין עד שסיגל יוצאת, ואחר פונה לעברו של מיכאל. הוא לבוש חליפה שחורה מכובדת מאוד, יקרה כנראה, שיערו ארוך יחסית, ואסוף לאחור בזנב סוס אופנתי למדי. פניו דקים ונאים מאוד, ועיניו הירוקות טובות למראה אך הן טומנות בחובן זיק מאיים, מרתיע מעט. "מה שמך?" אומר מיכאל, מהסס משהו. "שמי אינו חשוב כהוא זה אדון מיכאל, לכן אל תטרח לשאול אותי מהו. הכינוי שקיבלתי לפני עידן ועידנים הינו בריז, BREEZE, כמו הרוח." אומר הצעיר ושמץ חיוך עולה בשפתיו הנאות. צמרמורת קלה חותכת בגופו של מיכאל ברגע ההוא. "אני כאן, כיוון שהבנתי ממקורותיי שאתה החוקר הטוב ביותר בכל האזור אם לא מעבר לכך, וכי אתה מסור לעבודתך יותר מלחייך עצמם ואוהב מקרים מרתקים ומבעיתים כאחד, ביחוד את אלו שנודף מהם ריח "על טבעי". ועל כן יש לי הצעה בשבילך. אם תקבל אותה, תרוויח מכך הרבה, את הידע שאני עומד לספק לך הנוגע לעניינינו, והאמן לי- מה שאספר לך יפקח את עיניך וידהים אותך לחלוטין. וכמובן שתקבל כמויות אדירות של כסף בעבור עבודת החקירה שתבצע, וסמוך עלי כשאני אומר לך שיש לך למה לצפות." אחר השתתק, ונאנח. "אבל לכל איליה יש את הקוץ שלה, וגם כאן ישנו סיכון, גדול מאוד אפילו- סיכוי שתאבד את חייך." שקט משתרר במשרד, ורק תקתוקו של האורלוגין הישן מפריע את הדממה. "אני צריך לדעת כי אתה מוכן לקחת את הסיכון הזה, לפני שאני מספר לך כל פרט שהוא בנוגע לתיק. כמו כן עליך להשבע לי כי אינך משתף בכך ולו אדם נוסף אחד, וכי סודי יהיה שמור בבטחה איתך." מיכאל לא ממהר לענות. מנסיונו ידע כי בעבודה כזו כשלו היו סיכונים רבים, אחד מהם- היה מוות. "הרבה כסף הוא אומר... הוא נראה אמין... אדרוש מקדמה, גבוהה למדי, וניראה מה יהיה, אולי הסיפור באמת מסתורי, והרי הוא פנה אלי ורק אלי, שמע שאני הכי טוב... לא אוכל לסרב..." חושב לעצמו, בעודו מחייך. "הגעת למקום הנכון." הוא אמר. "אני מקבל על עצמי את ההצעה, ואת הסיכון,ונשבע כי סודך בטוח איתי." מבטיח מיכאל. "טוב ויפה. אני מניח שתרצה מקדמה שמנמנה כזריקת עידוד להתחלה, נכון?" הצעיר כמו קורא את מחשבותיו. "בוא ונסכם על הסכום, הוא יכנס לחשבונך מחר בבוקר. ועכשיו עלינו להתחיל לעבוד, יש הרבה שעלי לספר לך בטרם נגיע למקרה שבו עניינו, ועלינו לעשות זאת מהר ככל האפשר." הוא אומר בקול ענייני וקר. ואחר מוסיף בשקט כזה, שמיכאל היה צריך ממש להתאמץ בכדי לשמוע אותו- "היא הִתעוררה."
נקישה נשמעת בדלת המשרד המפואר של מיכאל גורודין, "גורודין את סילבר חקירות בע"מ". סיגל, המזכירה הצעירה והיפה שלו נכנסת לחדר, נראת נבוכה כהרגלה. "אה, מיכאל, אני מצטערת אם אני מפריעה לך, אמרתי לאדון והוא לא מוכן לשמוע, הוא מסרב, אני ניסיתי, אמרתי לו שאתה עסוק ואינך יכול לקבל אנשים כרגע ו... והוא מתעקש וצעק עלי ו...",היא על סף דמעות. -"היי, זה בסדר, יותר לאט..." הוא מפסיק אותה, מחייך... זה תמיד החמיא לו שהיא מתרגשת כ"כ בנוכחותו... תמיד סיפק לו איזו מן תחושת עליונות בלתי מוסברת עליה, ועל כן אהב מצבים כמו זה. "איזה אדון רוצה לראות אותי?" "הוא אינו מוכן לומר את שמו, ודורש לדבר איתך ורק איתך, בפרטיות." היא עונה,מבט מודאג על פניה. "הכניסי אותו, זה בסדר, הוא לא יפגע בי, אל תדאגי." הוא נשען על כורסת המחשב האהובה עליו, מרוצה ממראה המשרד. סיגל נעלמת למספר שניות, ואחרי כן מופיעה שוב עם האדון המסתורי. "שב, אדון נכבד," הוא פונה לאורח או הלקוח העתידי בחיוך, "ואמור לי במה אוכל לעזור לך." הצעיר ממתין עד שסיגל יוצאת, ואחר פונה לעברו של מיכאל. הוא לבוש חליפה שחורה מכובדת מאוד, יקרה כנראה, שיערו ארוך יחסית, ואסוף לאחור בזנב סוס אופנתי למדי. פניו דקים ונאים מאוד, ועיניו הירוקות טובות למראה אך הן טומנות בחובן זיק מאיים, מרתיע מעט. "מה שמך?" אומר מיכאל, מהסס משהו. "שמי אינו חשוב כהוא זה אדון מיכאל, לכן אל תטרח לשאול אותי מהו. הכינוי שקיבלתי לפני עידן ועידנים הינו בריז, BREEZE, כמו הרוח." אומר הצעיר ושמץ חיוך עולה בשפתיו הנאות. צמרמורת קלה חותכת בגופו של מיכאל ברגע ההוא. "אני כאן, כיוון שהבנתי ממקורותיי שאתה החוקר הטוב ביותר בכל האזור אם לא מעבר לכך, וכי אתה מסור לעבודתך יותר מלחייך עצמם ואוהב מקרים מרתקים ומבעיתים כאחד, ביחוד את אלו שנודף מהם ריח "על טבעי". ועל כן יש לי הצעה בשבילך. אם תקבל אותה, תרוויח מכך הרבה, את הידע שאני עומד לספק לך הנוגע לעניינינו, והאמן לי- מה שאספר לך יפקח את עיניך וידהים אותך לחלוטין. וכמובן שתקבל כמויות אדירות של כסף בעבור עבודת החקירה שתבצע, וסמוך עלי כשאני אומר לך שיש לך למה לצפות." אחר השתתק, ונאנח. "אבל לכל איליה יש את הקוץ שלה, וגם כאן ישנו סיכון, גדול מאוד אפילו- סיכוי שתאבד את חייך." שקט משתרר במשרד, ורק תקתוקו של האורלוגין הישן מפריע את הדממה. "אני צריך לדעת כי אתה מוכן לקחת את הסיכון הזה, לפני שאני מספר לך כל פרט שהוא בנוגע לתיק. כמו כן עליך להשבע לי כי אינך משתף בכך ולו אדם נוסף אחד, וכי סודי יהיה שמור בבטחה איתך." מיכאל לא ממהר לענות. מנסיונו ידע כי בעבודה כזו כשלו היו סיכונים רבים, אחד מהם- היה מוות. "הרבה כסף הוא אומר... הוא נראה אמין... אדרוש מקדמה, גבוהה למדי, וניראה מה יהיה, אולי הסיפור באמת מסתורי, והרי הוא פנה אלי ורק אלי, שמע שאני הכי טוב... לא אוכל לסרב..." חושב לעצמו, בעודו מחייך. "הגעת למקום הנכון." הוא אמר. "אני מקבל על עצמי את ההצעה, ואת הסיכון,ונשבע כי סודך בטוח איתי." מבטיח מיכאל. "טוב ויפה. אני מניח שתרצה מקדמה שמנמנה כזריקת עידוד להתחלה, נכון?" הצעיר כמו קורא את מחשבותיו. "בוא ונסכם על הסכום, הוא יכנס לחשבונך מחר בבוקר. ועכשיו עלינו להתחיל לעבוד, יש הרבה שעלי לספר לך בטרם נגיע למקרה שבו עניינו, ועלינו לעשות זאת מהר ככל האפשר." הוא אומר בקול ענייני וקר. ואחר מוסיף בשקט כזה, שמיכאל היה צריך ממש להתאמץ בכדי לשמוע אותו- "היא הִתעוררה."
