סגולה נפלאה לפרנסה

../images/Emo63.gifסגולה נפלאה לפרנסה../images/Emo63.gif

מובא בספרים סגולה נפלאה לפרנסה טובה, לומר בכל יום את פרשת ירידת המן במדבר - בצאת בני ישראל ממצרים. ובפרט היום יום ג´ פרשת בשלח, לומר זאת - שנים מקרא ואחד תרגום. לשרותכם: ספר שמות פרק טז (ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָ אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: (ו) וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהֹוָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהֹוָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְהֹוָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּונוּ \{תַלִּינוּ\} עָלֵינוּ: (ח) וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְהֹוָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהֹוָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְהֹוָ: (ט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהֹוָ כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם: (י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהֹוָ נִרְאָה בֶּעָנָן: (יא) וַיְדַבֵּר יְהֹוָ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָ אֱלֹהֵיכֶם: (יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: (יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: (טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָ לָכֶם לְאָכְלָה: (טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ: (יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: (יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (יט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: (כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה: (כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס: (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהֹוָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: (כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: (כה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהֹוָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: (כח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָ אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (כט) רְאוּ כִּי יְהֹוָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: (ל) וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (לב) וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (לג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהֹוָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: (לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ אֶל משֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת: (לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: (לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: ותתברכו, בבני חיי ומזוני רוויחי,
 
../images/Emo63.gifהמשך........./images/Emo63.gif

ותרגום אונקלוס לפרשת המן: תרגום אונקלוס על שמות פרק טז (ד) ואמר ה´ למשה הא אנא מחית להון לחמא מן שמיא ויפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה בדיל דאנסינון היהכון באורייתי אם לא: (ה) ויהי ביומא שתיתאה ויתקנון ית די ייתון ויהי על חד תרין על דילקטון יום יום: (ו) ואמר משה ואהרן לכל בני ישראל רמשא ותדעון ארי ה´ אפיק יתכון מארעא דמצרים: (ז) וצפרא ותחזון ית יקרא דה´ כד שמיע קדמוהי ית תורעמתכון על ה´ ונחנא מה ארי אתרעמתון עלנא (ח) ואמר משה בדיתן ה´ לכון ברמשא בישרא למיכל ולחמא בצפרא למשבע כד שמיע קדם ה´ ית תורעמתכון די אתון מתרעמין עלוהי ונחנא מה לא עלנא תורעמתכון אלהן על מימרא דה´: (ט) ואמר משה לאהרן אימר לכל כנשתא דבני ישראל קריבו קדם ה´ ארי שמיע קדמוהי ית תורעמתכון: (י) והוה כד מליל אהרן עם כל כנישתא דבני ישראל ואתפניאו למדברא והא יקרא דה´ אתגלי בעננא: (יא) ומליל ה´ עם משה למימר: (יב) שמיע קדמי ית תורעמת בני ישראל מליל עמהון למימר בין שמשיא תיכלון בישרא ובצפרא תשבעון לחמא ותדעון ארי אנא ה´ אלהכון: (יג) והוה ברמשא וסליקת שליו וחפת ית משריתא ובצפרא הוה נחתת טלא סחור סחור למשריתא: (יד) וסליקת נחתת טלא והא על אפי מדברא דעדק מקלף דעדק כגיר כגלידא על ארעא: (טו) וחזו בני ישראל ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא ארי לא ידעו מה הוא ואמר משה להון הוא לחמא דיהב ה´ לכון למיכל: (טז) דין פתגמא די פקיד ה´ לקוטו מניה גבר לפום מיכליה עומרא לגולגלתא מנין נפשתיכון גבר לדי במשכניה תסבון (יז) ועבדו כן בני ישראל ולקטו דאסגי ודאזער: (יח) וכלו בעומרא ולא אותר דאסגי ודעזער לא חסר גבר לפום מיכליה לקטו: (יט) ואמר משה להון אנש לא ישאר מניה עד צפרא: (כ) ולא קבילו מן משה ואשארו גובריא מניה עד צפרא ורחיש ריחשא וסרי ורגיז עליהון משה: (כא) ולקטו יתיה בצפר בצפר גבר כפום מיכליה ומה דמשתאר מניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא פשר: (כב) והוה ביומא שתיתאה לקטו לחמא על חד תרין תרין עומרין לחד ואתו כל רברבי כנישתא וחויאו למשה: (כג) ואמר להון הוא די מליל ה´ שבתא שבת קודשא קדם ה´ מחר ית די אתון עתידין למיפא אפו וית די אתון עתידין לבשלא בשילו וית כל מותרא אצנעו לכון למטרא עד צפרא: (כד) ואצנעו יתיה עד צפרא כמא די פקיד משה ולא סרי וריחשא לא הוה ביה: (כה) ואמר משה אכלוהי יומא דין ארי שבתא יומא דין קדם ה´ יומא דין לא תשכחניה בחקלא: (כו) שתא יומין תלקטוניה וביומא שביעאה שבתא לא יהא ביה: (כז) והוה ביומא שביעאה נפקו מן עמא למלקט ולא אשכחו: (כח) ואמר ה´ למשה עד אימתי אתון מסרבין למיטר פקודי ואורייתי: (כט) חזו ארי ה´ יהב לכון שבתא על כן הוא יהב לכון ביומא שתיתאה לחם תרין יומין תיבו אנש תחותוהי לא יפוק אנש מאתריה ביומא שביעאה: (ל) ונחו עמא ביומא שביעאה: (לא) וקרו בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע גידא חיור וטעמיה כאסקריטון בדבש: (לב) ואמר משה דין פתגמא די פקיד ה´ מלי עומרא מניה למטרא לדריכון בדיל דיחזון ית לחמא די אוכלית יתכון במדברא באפקותי יתכון מארעא דמצרים: (לג) ואמר משה לאהרן סב צלוחית חדא והב תמן מלי עומרא מנא ואצנע יתיה קדם ה´ למטרא לדריכון: (לד) כמא די פקיד ה´ למשה ואצנעיניה אהרן קדם סהדותא למטרא: (לה) ובני ישראל אכלו ית מנא ארבעין שנין עד דעלו לארעא יתיבתא ית מנא אכלו עד דאתו לסיפי ארעא דכנען: (לו) ועומרא חד מן עשרא בתלת סאין הוא: ברכה והצלחה,
 
למעלה