../images/Emo41.gif לחזור בתשובה - מבט קצת שונה
באחת ההרצאות על תשובה שנכחתי בהן הסביר הרב מה זה לעשות תשובה והסביר על כוחות הנפש. רב זה הוא תלמיד חכם עם אהבת ה´ עצומה ומדבקת. הסברו היה במשל. הוא המשיל חטאים לחוטים. כשאדם חוטא, זה כמו חוט. חוט קל לקרוע נכון? כל אחד יכול לקחת חוט ובשתי אצבעות לקרוע. אבל כשיש חוט, ואליו נוסף עוד אחד, ועוד אחד, ופתאום יש לנו צמה מ- 10 חוטים, האם עדיין אפשר לקרוע אותם בבת אחת? לא. צריך לפרום חוט חוט. נכון שחרדים לא תמיד עובדים את ה´ באותה התלהבות כבעלי תשובה, וגם הם לא נקיים מכל רבב. גם להם ישנם חוטים שזורים במארג של חיי המצוות שלהם אולם בעוד שחרדים יכולים לעשות תשובה ולפרום את החוטים על ידי עבודה מאומצת יותר את ה´ בזמן קצר יחסית, בעלי תשובה צריכים לפרום לא חוטים ולא חבלים אלא כבלים ולא כבל אחד או שניים אלא כבל של חיים שלמים של חטא ושנאת היהדות ואהבת הגויים וטריפות ונבלות ועוד כהנא וכהנא שלא בא לי לפרט. החזרה בתשובה שלנו היא פרימת כל הכבלים האלו אולם עבודת פרימת הכבלים ארוכה היא בהרבה מעבודת פרימת החוטים והחבלים. כל אחד פורם בהתאם למה שצבר במהלך חייו אני רואה את זה בצורה ממש ברורה. אני רואה בנות צעירות שעושות תשובה, שתשובתן מתקבלת ותוך מעט זמן הן נישאות ובונות בתים לתפארת כחרדיות לכל דבר. אני רואה נשים מבוגרות יותר שתהליך הפרימה לוקח הרבה יותר זמן. ואני רואה נשים כמוני שעשו כמעט את כל האסור על יהודי אם כי מתוך אי ידיעה ובורות ביהדות ולא מתוך רשעות, שעובדות בפרימת חוטים מהכבלים כבר כמה שנים טובות והסוף עדיין לא באופק. מכאן אני באה ואומרת שאין בעל תשובה יכול לעמוד במקומו של צדיק גמור. דוד המלך היה אדם יוצא דופן, הוא יכל לפרום את החוטים שלו בבת אחת. בעל תשובה לא יכול. אם הוא יגזור את הכל בבת אחת, הוא לא יצליח להתמודד, ישתגע ויקרוס. צריך הרבה מאד כוחות נפש כדי לפרום את הכבלים ואצל בעלי תשובה התהליך הוא איטי ואיני טועה כשאני אומרת שלא נצליח להגיע לאותו נקיון החוטים כשל מי שנולד לתוך זה. אבל כדי שלא יכנסו פה בעלי תשובה טריים לדכאון, אומר שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אמנם נשמע על פניו כאילו יש פה סתירה, אולם זה לא סותר. צדיקים גמורים נמצאים בדרגה רוחנית גבוהה ביותר שאולי בעלי הכבלים לא יוכלו להגיע אליה, אולם בעלי תשובה זוכים לכוחות נפש ותחושות כאלו שצדיקים גמורים לא יזכו להרגיש ולקבל. כוחות נפש ותחושות אלו כוללים את ההתרגשות שבגילוי האלוקות וההשגחה בפעם הראשונה, והסייעתא דשמייא לפרום כבלים. עלינו לשאוף לא להיות כצדיקים הגמורים, אלא לשאוף להיות בעלי תשובה גמורים. כאלו שפרימת הכבלים יצרה אצלם שרירי אמונה מוצקים חזקים ויציבים. ושנזכה לעבוד את ה´ בשמחה תמידית (חוץ מימי אבל אלו).
באחת ההרצאות על תשובה שנכחתי בהן הסביר הרב מה זה לעשות תשובה והסביר על כוחות הנפש. רב זה הוא תלמיד חכם עם אהבת ה´ עצומה ומדבקת. הסברו היה במשל. הוא המשיל חטאים לחוטים. כשאדם חוטא, זה כמו חוט. חוט קל לקרוע נכון? כל אחד יכול לקחת חוט ובשתי אצבעות לקרוע. אבל כשיש חוט, ואליו נוסף עוד אחד, ועוד אחד, ופתאום יש לנו צמה מ- 10 חוטים, האם עדיין אפשר לקרוע אותם בבת אחת? לא. צריך לפרום חוט חוט. נכון שחרדים לא תמיד עובדים את ה´ באותה התלהבות כבעלי תשובה, וגם הם לא נקיים מכל רבב. גם להם ישנם חוטים שזורים במארג של חיי המצוות שלהם אולם בעוד שחרדים יכולים לעשות תשובה ולפרום את החוטים על ידי עבודה מאומצת יותר את ה´ בזמן קצר יחסית, בעלי תשובה צריכים לפרום לא חוטים ולא חבלים אלא כבלים ולא כבל אחד או שניים אלא כבל של חיים שלמים של חטא ושנאת היהדות ואהבת הגויים וטריפות ונבלות ועוד כהנא וכהנא שלא בא לי לפרט. החזרה בתשובה שלנו היא פרימת כל הכבלים האלו אולם עבודת פרימת הכבלים ארוכה היא בהרבה מעבודת פרימת החוטים והחבלים. כל אחד פורם בהתאם למה שצבר במהלך חייו אני רואה את זה בצורה ממש ברורה. אני רואה בנות צעירות שעושות תשובה, שתשובתן מתקבלת ותוך מעט זמן הן נישאות ובונות בתים לתפארת כחרדיות לכל דבר. אני רואה נשים מבוגרות יותר שתהליך הפרימה לוקח הרבה יותר זמן. ואני רואה נשים כמוני שעשו כמעט את כל האסור על יהודי אם כי מתוך אי ידיעה ובורות ביהדות ולא מתוך רשעות, שעובדות בפרימת חוטים מהכבלים כבר כמה שנים טובות והסוף עדיין לא באופק. מכאן אני באה ואומרת שאין בעל תשובה יכול לעמוד במקומו של צדיק גמור. דוד המלך היה אדם יוצא דופן, הוא יכל לפרום את החוטים שלו בבת אחת. בעל תשובה לא יכול. אם הוא יגזור את הכל בבת אחת, הוא לא יצליח להתמודד, ישתגע ויקרוס. צריך הרבה מאד כוחות נפש כדי לפרום את הכבלים ואצל בעלי תשובה התהליך הוא איטי ואיני טועה כשאני אומרת שלא נצליח להגיע לאותו נקיון החוטים כשל מי שנולד לתוך זה. אבל כדי שלא יכנסו פה בעלי תשובה טריים לדכאון, אומר שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אמנם נשמע על פניו כאילו יש פה סתירה, אולם זה לא סותר. צדיקים גמורים נמצאים בדרגה רוחנית גבוהה ביותר שאולי בעלי הכבלים לא יוכלו להגיע אליה, אולם בעלי תשובה זוכים לכוחות נפש ותחושות כאלו שצדיקים גמורים לא יזכו להרגיש ולקבל. כוחות נפש ותחושות אלו כוללים את ההתרגשות שבגילוי האלוקות וההשגחה בפעם הראשונה, והסייעתא דשמייא לפרום כבלים. עלינו לשאוף לא להיות כצדיקים הגמורים, אלא לשאוף להיות בעלי תשובה גמורים. כאלו שפרימת הכבלים יצרה אצלם שרירי אמונה מוצקים חזקים ויציבים. ושנזכה לעבוד את ה´ בשמחה תמידית (חוץ מימי אבל אלו).
