לא רק שאני מכירה,יש לי גם אותו מקורי
ואני מאוהבת באלבום הזה עד עמקי נשמתי. והוא היה מקום 23(מתוך 70) של האלבומים מכל הזמנים שעשו לי את 2009. הנה המצעד המלא- 70-11
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=314&MessageId=138250780 10 הגדולים-
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=314&MessageId=138332511 זו השנה שבה התחלתי להכיר מוזיקה אלטרנטיבית וסגנונות חדשים ואמנים שלא הייתי פתוחה אליהם בעבר, ולחקור מוזיקה ולהוריד אלבומים ולחפש מוזיקה באופן מאוד אינטנסיבי ולהכיר באופן מעמיק סצינות מוזיקליוות. כמובן שבשנתיים האחרונות זה גבר ועכשיו יש לי ידע הרבה יותר עצום מאז אבל משם זה התחיל בערך. לפני זה לא הורדתי אלבומים אלא רק קניתי דיסקים פעם בחודש חודשיים של אמני רוק מיינסטרים מהסבנטיז והניינטיז ומאוד לא הייתי פתוחה מעבר לזה. אהבתי את פינק פלויד,לד זפלין,הדורס,דיוויד בואי,ולווט אנדגראונד לו ריד ועוד אגדות רוק אחרות ואת כל הגראנג' שכולל את פרל ג'אם,אליס אין צ'יינס וסאונגרדן. וחוץ מזה ממש ממש ממש אהבתי גם את רד הוט צ'ילי פפרז(אבל זה כבר התחיל בגיל 10,הרכב הרוק הראשון ששמעתי,דרכו נפתחתי לרוק),ג'ף באקלי ורדיוהד. בתיכון הייתי בתפיסה מוטעית שרק רוק הוא הסגנון הכי עילאי ואלקטרו ופופ והיפ הופ אילו סגנונות זולים ונחותים. כמובן שזה היה מתוך בורות והכרות שטחית עם הז'אנרים הללו(מבחינתי אלקטרו היה סתם בום בום ולא ראיתי הבדל בין אלקטרו לטראנס או בין אלקטרו לדאנס...). ולא הכרתי את אמני ההיפ הופ של פעם ואת האמנים המחתרתיים יותר של המוזיקה השחורה. ראיתי רק את פיפטי סנט,אמינם,לודקריס,ליל ווין,סנופ דוג והכרתי גם טיפה את ד"ר דרה וטופאק והכללתי שזה כל ההיפ הופ וכמובן שאז לא הכרתי גדולי היפ הופ כמו פאנליק אנמי,וו טאנג קלאן,קומון,ביגי סמולס,גורו ועוד.
