לדוד משכיל
New member
הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש" (מגילת אסתר
הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש" (מגילת אסתר א' א') - לכאורה בא להראות על מלוכת השי"ת מקצה לקצה, ממצב של הודו, שהוא בגדר "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו", היינו שמגולה אור ה' באדם. עד מצב של כוש, היינו של קשיים וקושיות, שגם במצבים הללו השי"ת מושל, ומביא אותם לאדם. "בימים ההם כשבת אחשורוש על כסא מלכותו שבשושן הבירה, עשה משתה לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי הפרתמים, בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" (שם א' ב'–ד') - פירוש: בגמר התיקון המלך מגלה את כל הטוב והעונג שהכין לנבראים. "ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, למגדול ועד קטון, משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך" (שם א' ה') - פירוש: היות ומדובר פה על התגלות אלוקות, לכן כתוב "למגדול ועד קטון". דהנה רבינו בעה"ס כותב פעמים רבות: "קטן וגדול שוים לפניו". אצל הבורא יתברך אין ענין של קטן וגדול, אלא התגלות ה' מישרת ומשווה את הכל, כמ"ש: "והיה העקוב למישור". כמ"ש: "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", שלעתיד לבוא יאיר אור ה' בכל הנבראים כולם. "משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך" - שבעת ימים מרמזים על שבעת אלפים שנה שהעולם קיים. כמו שהשבוע מורכב משבעה ימים – ששת ימי עבודה, והשבת היא היום השביעי. בחי' "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" – ששת ימים הם בבחי' עשיה ועבודה, ושבת בבחי' "לקבל שכרם". כך גם בכלליות: "שיתא אלפי שני הווי עלמא", העולם קיים ששת אלפים שנה, ובשביעי – חרוב. פירוש: ששת אלפים שנה קיים ההעלם וההסתר, שהוא זמן העבודה, כמו "ששת ימים תעשה מלאכתך". "וחד חרוב" באלף השביעי ההעלם וההסתר יחרבו, ותתגלה מציאות הבורא. נמצא ענין "שבעת ימים" מרמז על אור של גמר התיקון שהמלך מגלהו לנבראים. והנה בפירוש הסולם (פרשת תולדות) בענין הברכות מסביר – שכשיצחק בא לתת את הברכות, הכוונה היא שבא לגלות ולקבוע – באיזה כלים יתגלה השפע העליון בגמר התיקון. כמו"כ כאן, שהמלך עשה משתה לכל שריו ועבדיו למקטון ועד גדול שבעת ימים, כתובים כל מיני מדרגות חור כרפס ותכלת וכו'. ורצה לקבוע בין ב' אפשרויות, מה תהיה האפשרות השולטת. דהנה יש אפשרות של שתיה מרובה מאכילה במשתה, ויש אפשרות של אכילה מרובה משתיה במשתה, ולכן גילה המלך את כל השפע של גמר התיקון, ונתן את הבחירה לתחתונים, להחליט באיזה אופן הם רוצים את המשתה הזה. ואח"כ הוא יגלה להם באיזה אופן הוא בוחר. נמצא, מלך מלכי המלכים ברצונו להטיב לנבראיו, נתן משתה לכל הנבראים. א"כ המשתה הזה שעשה המלך בתחילת המגילה: "במלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם מגדול ועד קטון" זה עניין גילוי רצונו להטיב לנבראיו, גילוי הטוב והעונג. ולכן כתוב: "ויין מלכות רב כיד המלך". יין מרמז על יינה של תורה, האור הפנימי של התורה, אור החכמה. יכול היה אור זה להיות נחלתינו, אולם מה לעשות שאנו דומים לילדים קטנים, שבוחרים במשחקים, יותר מאשר בדברים אמיתיים. דהנה יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. ולו היינו עומדים על דעתינו, היינו יכולים לקבל אורות נפלאים. אבל, אין לנו מושג מגודל היקר שהקב"ה יכול להשפיע, כי אנו מתענינים רק בענינים הגשמיים שבעוה"ז. "והשתיה כדת אין אונס". על אותו משקל במסכת אבות כתוב: החנות פתוחה והחנווני מקיף. הכל פתוח ואתה יכול לקחת כביכול כמה שאתה רוצה. אף אחד לא אונס, בין אם אתה רוצה לשתות או לא. אבל בסופו של דבר: "נפרעין מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו".
הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש" (מגילת אסתר א' א') - לכאורה בא להראות על מלוכת השי"ת מקצה לקצה, ממצב של הודו, שהוא בגדר "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו", היינו שמגולה אור ה' באדם. עד מצב של כוש, היינו של קשיים וקושיות, שגם במצבים הללו השי"ת מושל, ומביא אותם לאדם. "בימים ההם כשבת אחשורוש על כסא מלכותו שבשושן הבירה, עשה משתה לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי הפרתמים, בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" (שם א' ב'–ד') - פירוש: בגמר התיקון המלך מגלה את כל הטוב והעונג שהכין לנבראים. "ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, למגדול ועד קטון, משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך" (שם א' ה') - פירוש: היות ומדובר פה על התגלות אלוקות, לכן כתוב "למגדול ועד קטון". דהנה רבינו בעה"ס כותב פעמים רבות: "קטן וגדול שוים לפניו". אצל הבורא יתברך אין ענין של קטן וגדול, אלא התגלות ה' מישרת ומשווה את הכל, כמ"ש: "והיה העקוב למישור". כמ"ש: "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", שלעתיד לבוא יאיר אור ה' בכל הנבראים כולם. "משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך" - שבעת ימים מרמזים על שבעת אלפים שנה שהעולם קיים. כמו שהשבוע מורכב משבעה ימים – ששת ימי עבודה, והשבת היא היום השביעי. בחי' "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" – ששת ימים הם בבחי' עשיה ועבודה, ושבת בבחי' "לקבל שכרם". כך גם בכלליות: "שיתא אלפי שני הווי עלמא", העולם קיים ששת אלפים שנה, ובשביעי – חרוב. פירוש: ששת אלפים שנה קיים ההעלם וההסתר, שהוא זמן העבודה, כמו "ששת ימים תעשה מלאכתך". "וחד חרוב" באלף השביעי ההעלם וההסתר יחרבו, ותתגלה מציאות הבורא. נמצא ענין "שבעת ימים" מרמז על אור של גמר התיקון שהמלך מגלהו לנבראים. והנה בפירוש הסולם (פרשת תולדות) בענין הברכות מסביר – שכשיצחק בא לתת את הברכות, הכוונה היא שבא לגלות ולקבוע – באיזה כלים יתגלה השפע העליון בגמר התיקון. כמו"כ כאן, שהמלך עשה משתה לכל שריו ועבדיו למקטון ועד גדול שבעת ימים, כתובים כל מיני מדרגות חור כרפס ותכלת וכו'. ורצה לקבוע בין ב' אפשרויות, מה תהיה האפשרות השולטת. דהנה יש אפשרות של שתיה מרובה מאכילה במשתה, ויש אפשרות של אכילה מרובה משתיה במשתה, ולכן גילה המלך את כל השפע של גמר התיקון, ונתן את הבחירה לתחתונים, להחליט באיזה אופן הם רוצים את המשתה הזה. ואח"כ הוא יגלה להם באיזה אופן הוא בוחר. נמצא, מלך מלכי המלכים ברצונו להטיב לנבראיו, נתן משתה לכל הנבראים. א"כ המשתה הזה שעשה המלך בתחילת המגילה: "במלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם מגדול ועד קטון" זה עניין גילוי רצונו להטיב לנבראיו, גילוי הטוב והעונג. ולכן כתוב: "ויין מלכות רב כיד המלך". יין מרמז על יינה של תורה, האור הפנימי של התורה, אור החכמה. יכול היה אור זה להיות נחלתינו, אולם מה לעשות שאנו דומים לילדים קטנים, שבוחרים במשחקים, יותר מאשר בדברים אמיתיים. דהנה יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. ולו היינו עומדים על דעתינו, היינו יכולים לקבל אורות נפלאים. אבל, אין לנו מושג מגודל היקר שהקב"ה יכול להשפיע, כי אנו מתענינים רק בענינים הגשמיים שבעוה"ז. "והשתיה כדת אין אונס". על אותו משקל במסכת אבות כתוב: החנות פתוחה והחנווני מקיף. הכל פתוח ואתה יכול לקחת כביכול כמה שאתה רוצה. אף אחד לא אונס, בין אם אתה רוצה לשתות או לא. אבל בסופו של דבר: "נפרעין מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו".
