כאילו, יש בזה משהו.
זה קצת כלבלבי ו, את יודעת. אבל אני בדיוק נמצאת עכשיו (שוב) בתחילת העונה השישית, וכאילו, אין כמו המבט שלו כשהוא רואה אותה בפעם הראשונה אחרי שהסקוביז מחזירים אותה. ואז אחר-כך כשהוא מחכה בחוץ והוא.. כאילו, הוא בוכה. לא יודעת, האהבה שלו אליה התחילה כמשהו פתטי ומגוחך אבל הפכה למשהו שהוא די אמיתי ויפהפה וחזק ו.. וואי, אפילו אין לו נשמה. (עדיין) עם כל ההערכה שלי לאנג'ל (וגם, הוא חתיך וזה.) ספייק עשה בחירה וזה משהו הרבה יותר קשה וחזק מאשר כשנכפה עליך משהו. (כך גם עם פיית' ובאפי, לדעתי..)