הרצח היה משני הפרק הזה. אני חושבת שהפרק הזה יותר מהכל סיפק לנו תובנות לגבי האנשים שאנחנו מקנאים בהם. שאנחנו רוצים להיות כמותם: חכמים יותר, הישגיים יותר, מצליחים יותר. עם יותר השפעה וכסף לקנות מה שאנחנו רוצים.
הקנאה של בקט הייתה מובנת לחלוטין. הנה היא נשארת במקום אחד, ולא חסר לה, בעוד שאחרים מתקדמים וחולפים על פניה. השוטרת ההיא הייתה מוצלחת מבקט בכל קנה מידה של עשיה, רק מה? היא לבד. יש לה ילדים שבהם היא לא מטפלת. בעל שלא ממש מתפקד כבעלה, כי הם חיים בנפרד.
הרי הזמן הוא סופי. הימים בסופו של דבר נגמרים, וצריך לחשוב מה לעשות בזמן הזה ובמה להשקיע.
אז מה עדיף? קריירה או משפחה? עבודה טובה ומתוגמלת שלא משאירה זמן לחיים פרטיים, או עבודה פחות טובה שמשאירה זמן לחיות?