אירוח בנושא למה אתם לא כותבים?

אירוח בנושא למה אתם לא כותבים?


טוב.. לא באמת אירוח, אבל כל המגניבים כותבים את כותרת ההודעה בין כוכבים (ורודים?) ועם הפתיחה ״אירוח״. זה מה שבמודה.

מה ככה?
התחלתם נאנו? אוקי. אז מה עם מיקרונאנו? זה יותר קל ומצריך מכם רק 0.05 מילים במשך כל החודש. אני משוכנע שזה אפשרי אפילו עם התירוץ שלכם של ״תקופת בחינות אכלה לי את שיעורי הבית״ (מי עושה תקופת בחינות בתחילת סמסטר א׳?).

בתסמונת הלב השבור (Takotsubo, 蛸壺), לאחר שבן הזוג נפטר, נשים מציגות את אותן התופעות והמאפיינים הפיזיים של אירוע לב. כולל בדיקות דם שמראות פגיעה בשריר הלב. ההבדל היחיד הוא שאצלן הלב חוזר לתפקד עצמאית, לעומת אירוע לב אמיתי. איך זה שלא כתבתם על זה (קולקטיבית) שום סיפור? הנה, יש לכם עוד 20 ימים בשביל לכתוב סיפור בן 0.05 מילים על זה.

בלי קשר, סוזן וגה.

 

MeSofer

New member
ברור שהתחלתי נאנו

ואור לעשירי בנובמבר אני עומדת בדיוק על 1,082 מילים (הבוקר מחקתי מילה חוזרת שגיליתי. כמה עצוב) . ואצלי, בגילי המתקדם, אין בחינות, סתם עבודה-ילדים-בית וחוזר חלילה.
חשבתי לנסות להרחיב משהו קצרצר שכתבתי פעם ואני חושבת שיש לי כמה כיוונים אבל איכשהו זה לא מתקדם.
אז הנה בכול זאת קטע אחד, בשביל הספורט:
&nbsp
קופרשמיט הוא השם שנתנו לאורנגאוטן הגדול. זה גם השם של המורה שלי למתמטיקה שגם הוא ג'ינג'י ונפוח ונוח להתרגז. אנחנו צועדים אל כלוב הקופים בעל קיר הזכוכית. השמש כבר נמצאת מתחת לקו עצי הדקל וגן החיות מתחיל לאט לאט להחשיך. קופרשמיט עומד על הקורה הצמודה לצידו הפנימי של קיר הזכוכית ומביט מקרוב בפעוט סקרן שמנסה לזנק מתוך הידיים של אבא שלו לעבר הקיר. מיכאל ואני תוקעים את האף בזכוכית. קופרשמיט מסתכל עלינו במבט אנושי. אני מסובבת את הראש ומסתכלת על מיכאל. הוא מוציא לשון לעבר הקוף ופוזל בשתי עיניו. הפעוט ואביו בוהים שניהם במיכאל וממהרים להתרחק. מיכאל מניח את כפות ידיו על ראשו וממשיך לנסות להצחיק את הקוף.
&nbsp
אור קטן ובהיר מאוד מופיע פתאום מעל ראשו של מיכאל, מרחף באוויר כמו גחלילית. רק שאין פה גחליליות. קריית שום כלום היא לא סרט של דיסני ולא היער הקסום. מיכאל לא שם לב לנקודת האור שמעליו וממשיך במשחק שלו. האור מרחף לעבר הזכוכית, עובר אותה כאילו היא עשויה ממים ועוצר מעל ראשו אל הקוף.
"מיכאל, מה זה נראה לך?" אני שואלת.
"מה?" שואל מיכאל.
"האור הקטן הזה מעל הראש של קופרשמיט." אני עונה.
"איזה אור?" שואל מיכאל.
"זה!" אני אומרת ומצביע על הנקודה שנעה מעל הקוף.
"השתקפות של פנס אולי?" אומר מיכאל, "אני לא רואה כלום."
הוא ממשיך עם הפרצופים ואני יודעת שהוא באמת לא רואה את מה שאני רואה. אבל הפנסים בגן עדיין לא נדלקו ואני לא מבינה איך זה יכול היות.
נקודת האור שוב זזה, מרחפת לאט חזרה דרך הזכוכית ונעצרת עשרה סנטימטרים מעל ראשו של מיכאל.
&nbsp
 

ויימס

New member
הכוכביות האלה באמת עובדות!


למה אני לא כותבת? כי אני מאבדת עניין בעלילות של הסיפורים שלי באופן קבוע. וכן, אני יודעת, "פשוט תכתבי עלילה מעניינת, נטע!"

&nbsp
אני לא רוצה לכתוב סיפור על לבבות שבורים מטאפוריים ומילוליים בו זמנית, זה מדכא! אני אחשוב על זה.
 
הלא טוב (חלק מסיפור שלא בנאנו)

אחרי שהתחתנת דיברנו פעם אחרונה, כשכבר ידענו שלא ניפגש. כשידענו שעשית את הבחירה הנכונה ובחרת לוותר על אהבה גדולה שתקמול בשביל אהבה קטנה שתחזיק המון זמן. כמו עץ בונזאי קטן, עם שורשים קטומים שלעולם לא יאפשרו לו לגדול לגודל שהוא רוצה להיות. אבל כן יאפשרו לו לשרוד לנצח.

לא ראיתי את החתונה, כמובן, למרות שצצו תמונות פה ושם ונראה היה יפה מאוד. עם שמלה לבנה עלייך וחליפה שחורה עליו, כיפה סרוגה שניכר שהוא לא רגיל אליה מעטרת את ראשו וחיוך כמעט שלם מעטר את שפתייך. אביך לשמאלך עם תמונת מראה של חיוכך ורק אמך צפה על פני עננים של אושר - מגשימה את חלומה לחתן אותך עם מישהו שהוא לא אני.

לא אמרתי לך שום דבר מזה, כשדיברנו, רק חשבתי ככה מבפנים בזמן שאת מספרת לי על החיים החדשים והמרגשים שלך ועל העתיד המתפתח שלך. לא אמרתי לך שאמשיך לשמוח בשבילך גם כשאשאר הרחק מאחור, פחדתי להגיד ולו מפני הסיכוי הכי קטן שאת מרגישה כמוני, ושהמילים שלי יפגעו שוב באושר של מישהו אחר, או שלך.

אחרי שהתחתנת דיברנו בפעם האחרונה, ואז לא דיברנו יותר. מעט אחרי כן גם הפסקתי לראות אותך בחלומותי. לא רק אותך הפסקתי לחלום, כאילו המוח שלי השלים עם העובדה שלא יהיה לי ולו עתיד, ושאין טעם לבזבז אנרגיה על אריגת מחשבות ועתידים אפשריים.

זה לא שלא היו לי חלומות. זה פשוט שחלמתי חושך, עם שקט סביב. שעות שלמות של שינה כשכל מה שעובר לי בראש זה חושך מוחלט ושקט, מזל שלא ישנתי הרבה, זה חסך לי עוד כמה שעות של חושך. הייתי שוכב על הצד וחושב מחשבות שחורות עד שהחושך אפף אותי והשקט הגיע.

בחלומותי, בתוך השקט והחושך, היה לי זמן לחשוב. ומחשבות שהתחילו כשרעפות, המשיכו כתהיה על טיבו של העולם ואלוהים ולבסוף פשוט התקבעו לתקווה שהלא טוב יקח אותי.

לילות הפכו לשבועות שהפכו לחודשים והלא טוב החל לתפוס ממשות. עדיין היה חשוך ושקט. אחרי חודשים של התרגלות לחושך, התחלתי לשים לב לפרטים הקטנים, להכיר אותו יותר לעומק, למפות את איזורי החושך המוחלט והשקט הגמור. אחרי חודשים של התרגלות לדממה התחלתי לשמוע את נשימותיו של הלא טוב.
 

סקיפי

New member
כפרעליך

כי אני עצלנית, זה למה.
וכי הרבה פעמים אין לי בראש רעיון מגובש אז אני מתעצלת עוד יותר להתחיל.
 

g l o r y

New member
שאלה מצויינת.

תשובה מסובכת.
אני מרגישה מרוקנת. חסרת מוטיבציה ורעיונות.
גם אם אני מתחילה משהו, אני מאבדת עניין די מהר. חלק מזה זה לימודים, חוסר זמן, לחץ.... חלק לא ידוע.
 
בזמנים כאלו, סטיבן קינג

היה מתחיל לכתוב סיפור על סופר שמרגיש מרוקן, חסר מוטיבציה ורעיונות. איכשהו בהמשך היתה מופיעה מפלצת שמשקפת צד כלשהו נסתר באישיות שלו. 0.05 מילים זה לא המון בשביל סיפור מפלצת של סטיבן קינג..
&nbsp
(שיר עידוד להלן)

 
למעלה