כלבלבהובידיבםבם
New member
שלום רב
בהריון הקודם שלי ילדתי בליס זו היתה לידה שלישית והגעתי ללא מוכנות נפשית ללדת משום שבבוקר נבדקתי במיון של ליס ונאמר לי על ידי הרופאה כי יש לשער שהלידה עוד רחוקה(אני זוכרת במפורש שאמרה לי שבוע עד 10 ימים) בערב החלו כאבים לא מי יודע מה חזקים וצפופים וקצת התמהמהנו(עד שמצאנו ביביסיטר עד שהחלטנו בכלל לבוא) בכל אופן הגעתי עם מחיקה מלאה כמובן ופתיחה של 7 ויותר ו....לא מוכנה כלל ללא תיק ולא כלום רציתי לעלות לחדר לידה ברגל עד שרצו אחרי ברגע האחרון ו"שפכו" אותי על כיסא גלגים.. למטה במיון יש בלגן זה ברור למעלה לעומת זאת עברתי חוויות לא נעימות כלל דווקא מצד המיילדות-עמיתותיכן למקצוע לדוגמה-כשבדקו אותי(מתחקרים על ההריון דברים חשובים) ומדי פעם נאלצתי לשתוק (צירים צירים)נזפו בי בטון קצר רוח"למה את לא עונה"(אני בציר חביבותי) לאחר מכןנאלצתי להוריד חזיה מתחת לחלוק וזה מאוד לא נוח!( אפשרות לניתוח חרום?-אני ממש לא הייתי קרובה לזה !למה להוריד תמיד ולכולן?) ועוד כהנה וכהנה קיבלה אותי מילדת ולאחר מכן נעלמה כעבור זמן קצר כצפוי הגעתי לפתיחה מלאה-ונדה אין מיילדת קראנו למישהי שעברה במסדרון בחוסר רצון בולט היא נכנסה בדקה ללא מילים הנחתה בליחצות וכעבור לחיצה וחצי הכל היה מאחורי ומה אני זוכרת מרגע האושר הגדול הזה? כשלחצתי יצאה קצת צואה(כמו שקורה הרבה פעמים בלידה)עכשיו אני לא אשמה בזה כי נאמר לי בבוקר שאין תנאים ללידה בשבוע הקרוב מה שכן זכור לי ולא אשכח את זה לעולם-שהמיילדת סיננה בהבעה של גועל כאילו שאני לא שם-ש"היא שונאת שזה קורה לה"(זה קרה דווקא לי) מה שגרם לי להרגיש כמו ליטרת בשר עלובה ולא אימא מאושרת עכשיו-זה סיפור מינורי על לידה מוצלחת ואפילו קלה תראו איך שיחס מזלזל והתייחסות אנכרוניסטית יכולים לקלקל! אל תשכחו שאנו היולדות גם המורות של ילדיכן, הפקידות בבנק שלכן, מתווכות הבתים שלכן, הרופאות שלכן ועוד ועוד בטח לא הייתן רוצות לשמוע ממני כמורה של הבן או בת שלכן בהבעה של גועל ש"אני שונאת שהוא נכנס לקריזה בשעור "או משהו דומה תזכרו את זה עם כל לידה שאתן מקבלות! ואני מצטרפת לשאלה שנשאלתן-למה אין אפשרות לשלב דולה בליס? שוקלת ברצינות ללדת בבית חולים אחר
בהריון הקודם שלי ילדתי בליס זו היתה לידה שלישית והגעתי ללא מוכנות נפשית ללדת משום שבבוקר נבדקתי במיון של ליס ונאמר לי על ידי הרופאה כי יש לשער שהלידה עוד רחוקה(אני זוכרת במפורש שאמרה לי שבוע עד 10 ימים) בערב החלו כאבים לא מי יודע מה חזקים וצפופים וקצת התמהמהנו(עד שמצאנו ביביסיטר עד שהחלטנו בכלל לבוא) בכל אופן הגעתי עם מחיקה מלאה כמובן ופתיחה של 7 ויותר ו....לא מוכנה כלל ללא תיק ולא כלום רציתי לעלות לחדר לידה ברגל עד שרצו אחרי ברגע האחרון ו"שפכו" אותי על כיסא גלגים.. למטה במיון יש בלגן זה ברור למעלה לעומת זאת עברתי חוויות לא נעימות כלל דווקא מצד המיילדות-עמיתותיכן למקצוע לדוגמה-כשבדקו אותי(מתחקרים על ההריון דברים חשובים) ומדי פעם נאלצתי לשתוק (צירים צירים)נזפו בי בטון קצר רוח"למה את לא עונה"(אני בציר חביבותי) לאחר מכןנאלצתי להוריד חזיה מתחת לחלוק וזה מאוד לא נוח!( אפשרות לניתוח חרום?-אני ממש לא הייתי קרובה לזה !למה להוריד תמיד ולכולן?) ועוד כהנה וכהנה קיבלה אותי מילדת ולאחר מכן נעלמה כעבור זמן קצר כצפוי הגעתי לפתיחה מלאה-ונדה אין מיילדת קראנו למישהי שעברה במסדרון בחוסר רצון בולט היא נכנסה בדקה ללא מילים הנחתה בליחצות וכעבור לחיצה וחצי הכל היה מאחורי ומה אני זוכרת מרגע האושר הגדול הזה? כשלחצתי יצאה קצת צואה(כמו שקורה הרבה פעמים בלידה)עכשיו אני לא אשמה בזה כי נאמר לי בבוקר שאין תנאים ללידה בשבוע הקרוב מה שכן זכור לי ולא אשכח את זה לעולם-שהמיילדת סיננה בהבעה של גועל כאילו שאני לא שם-ש"היא שונאת שזה קורה לה"(זה קרה דווקא לי) מה שגרם לי להרגיש כמו ליטרת בשר עלובה ולא אימא מאושרת עכשיו-זה סיפור מינורי על לידה מוצלחת ואפילו קלה תראו איך שיחס מזלזל והתייחסות אנכרוניסטית יכולים לקלקל! אל תשכחו שאנו היולדות גם המורות של ילדיכן, הפקידות בבנק שלכן, מתווכות הבתים שלכן, הרופאות שלכן ועוד ועוד בטח לא הייתן רוצות לשמוע ממני כמורה של הבן או בת שלכן בהבעה של גועל ש"אני שונאת שהוא נכנס לקריזה בשעור "או משהו דומה תזכרו את זה עם כל לידה שאתן מקבלות! ואני מצטרפת לשאלה שנשאלתן-למה אין אפשרות לשלב דולה בליס? שוקלת ברצינות ללדת בבית חולים אחר