שיעורי כתיבה של יוסי- מבנה הסיפור- ההתרה

YossihNew

Well-known member
הסיפור שלכם והקונפליקט מסתיימים רשמית בשיא. כמובן שתוכלו לסיים את הסיפור ממש שם. אבל רוב הסיפורים צריכים עוד סצנה או שניים כדי לטפל בקצוות הפתוחים, וחשוב באותה מידה, להדריך את הצופים לרגש שאיתו אתם רוצים שהם יישארו.
 

YossihNew

Well-known member
ההתרה היא תמיד רגע חמוץ-מתוק. הגעתם לסוף הסיפור. טיפסתם על ההר, ועכשיו תוכלו לתקוע את הדגל בפסגה. אבל בתור סוף העבודה שלכם, זה גם הסוף של כל הכיף שחוויתם בעולם הנפלא של האנשים והמקומות שהמצאתם. ההתרה היא המקום בו עליכם להיפרד מהדמויות שלכם ובאותו הזמן, לתת גם לקוראים את ההזדמנות להיפרד.

הסיפור והקונפליקט מסתיימים בשיא. כמובן שתוכלו לסיים את הסיפור ממש שם. אבל רוב הסיפורים צריכים עוד סצנה או שניים כדי לטפל בקצוות הפתוחים, וגם להדריך את הקוראים לרגש שאיתו אתם רוצים שהם יישארו. כמו הסצנות הקבוצתיות הגדולות בסוף סרטי מלחמת הכוכבים, זאת ההצצה האחרונה שהקוראים שלכם יקבלו מעולם הסיפור שלכם ומהדמויות שלכם. אז תוודאו שהם יזכרו את זה!


מהי ההתרה?

אם רוב הסיפורים היו מסתיימים מיד אחרי השיא, הכותבים היו מקבלים צופים ממש כועסים. למה? פשוט בגלל שלאחר כל המתח הרגשי בשיא, הקוראים רוצים רגע להירגע. הם רוצים לראות את הדמות קמה, מנקה את המכנסיים, וממשיכה בחיים. הם רוצים להציץ באיך ששלוש המערכות הקודמות שינו את הדמות. הם רוצים לראות הצצה לחיים החדשים שיחיו לאחר הקונפליקט. ואם עשיתם את העבודה נכון, הם רוצים איזו סצנה קטנה בלי שום סיבה חוץ מלבלות עוד קצת זמן עם הדמויות האלה שהם התחילו לאהוב.

כמו שהשם רומז, ההתרה היא המקום בו הכול נפתר לבסוף. בשיא, הדמות ניצחה את הרע וזכתה באהבה שלה. ובהתרה, אנחנו רואים איך הפעולות הללו שינו את חייה.

ההתרה היא לא רק סיום הסיפור הזה, אלא גם ההתחלה של הסיפור שהדמויות שלכם יחיו אחרי שהכול נגמר. היא עושה את שני הדברים הכי טובים בסיום הסיפור הנוכחי, אבל עוד נותן תחושה של חיים שממשיכים לדמויות. זה נכון בסדרות שלמות ואפילו נכון יותר בעונות בודדות בסדרה. הסדרה "פלמ"ח 2" של יונתן בר אילן ועדן גוריון מסתיימת בכמה סצנות קצרות שמסבירות כיצד הדמויות מתרגלות לחייהן לאחר סיום ההכשרה וכישלון האקסודוס, ורומזות להתחלה חדשה עם הכשרה חדשה.


לאן שייכת ההתרה?

ההתרה מכילה את סוף הסיפור. זהו זה, חברים! אחרי זה לא יהיה עוד! ההתרה מתחילה מיד אחרי השיא וממשיכה עד לסוף. התרות משתנות בגודל, אבל באופן כללי, עדיף פחות. הסיפור כבר נגמר, אז לא רוצים לעייף את סבלנות הקוראים ולבזבז את זמנם או למתוח את הסיפור כשתנסו לסגור את כל הפינות לגמרי. אורך ההתרה תלוי בכמה גורמים, והכי חשוב מביניהם הוא מספר הקצוות הפתוחים. עדיף שתשתמשו בסצנות לקראת השיא כדי לסגור כמה קצוות שאפשר, מה שיאפשר להתרה לטפל רק בדברים החשובים.

עוד משהו חשוב הוא המצב בו אתם רוצים להשאיר את הצופים. זאת ההזדמנות האחרונה להשפיע על איך שיתפסו את הסיפור. אז תשקלו איך תרצו לסיים את הדברים. שמחים? עצובים? מהורהרים? מצחיקים?

דוגמאות מסדרות

איך הכותבים הנהדרים מבצעים את הסצנות האחרונות שסוגרות את כל הקצוות הפתוחים ומשאירים את הצופים עם סצנות חזקות רגשית? בואו נסתכל בפעם האחרונה איך ארבע הסדרות שלנו עושות את זה.

השמיניה של גיורא חמיצר (2005): לאחר השיא בו איה וניני מצילים את דדי, גיורא סוגר את הקצוות הפתוחים בפרק אחרון, שכולל את סגירת הפרויקט רשמית ואת עניין החזרה של איה וניני לגילם. אבל בסופו של דבר, גיורא מסיים את הסיפור בסצנה ממש נהדרת בה אדם רץ אל בית משפחת דביר, כשאיה מתכוננת לחזרה שלה לגילה האמיתי כשיונתן חוגג עם בן בן ורותם את חזרתו, וכל שאר השמיניה גם כן. הסצנה האחרונה היא מבט בין אדם ואיה שמסיים את העונה לחלוטין ומשאיר תחושת מתח כמו שהוא רצה להשאיר.

נעלמים של ירון ארזי (2016): הסצנה האחרונה בסדרה הקלאסית הזאת גורמת לנו להיות קצת עצובים. הסצנה מסיימת את השיא במהירות, כשכל הילדים חוגגים את סוף השנה כשיובל מודה סופסוף בצרות שגרמה להן. אבל, בסדרה הזאת, ההתרה לא מסתיימת רק בסצנה אחת. ההתרה סוגרת את הקצוות הפתוחים כשכל החבורה מתאחדת וחוגגת את סיום השנה שלהם, אבל לבסוף רואים את פינוי הכסף הגנוב ומראים שפיזנטי עבד כל הזמן בשירותו של יעקובסון. זאת סצנה סוגרת נהדרת מבחינה רגשית שמשאירה את הצופים מופתעים לחלוטין ועדיין גורמת לנו להיות מסופקים לגבי כל הדמויות.

סוסי פרא של אמיל בן שמעון וליאת סביון (2016): סוסי פרא לא מבזבזים המון זמן להתרה (בעיקר בגלל שהסדרה הייתה אמורה להמשיך ובסוף לא). בתוכה, אנחנו מקבלים מתח בלתי פתור, כשעלמה מודה בפני נתי שהיא מאוהבת בו, ודאנו משתחרר מהניידת ומקבל פקודה לחסל את נתי (שגילה שהוא חבר בארגון סודי כלשהו), והסיפור מסתיים כשדאנו יורה לכיוון נתי ברובה ציידים (ופגע בו? בעזיז? בעלמה? אנחנו לעולם לא נדע).

כדברא של מיכל קופר קרן (2017): בסדרה הזאת, אנחנו מוצאים את ההתרה הכי פחות מותרת מכולן. זה ממש כמה שניות, ולכן אנחנו מקבלים ממיכל רק מעט מאוד זמן שפותר את המצב ומשאיר אותנו מתוחים לקראת העונה הבאה, וזה עדיין ממש עובד (מניסיון של מי שצפה בזה בלייב). אחרי שקירקי הצליחה לעצור את וולנו, והתאחדה עם לילה אחרי כל הסכסוך ביניהן, הסיום הוא סצנה מפתיעה כשוולנו מחליט להפעיל את הסבוואר במטה שלו, ומשתמש באוג המהופנט כדי לנסות להפעיל את ברזי המלדור ברחבי כנען. הסצנה האחרונה, בה אביגיל מנסה לעצור את אוג שמגיע אל הברז ומתחיל להזיז אותו, לאור ליקוי החמה, נותנת לנו תחושת מתח נהדרת וסיום מושלם לסדרה.


מה למדנו?

איזה לקחים אחרונים נוכל ללמוד מהסדרות לדוגמה? מה הן מלמדןת אותנו לגבי סיום הסיפור בצורה מספקת לצופים, אבל להשאיר להם תחושה חמוצה-מתוקה של לרצות עוד אפילו שהם מבינים שהם קיבלו כמה שהם צריכים?
  1. ההתרה מתרחשת ממש אחרי השיא והיא הסצנה האחרונה בסיפור.​
  2. ההתרה חייבת לסגור את כל הקצוות הפתוחים, ולהשאיר את הקורא בלי שום שאלות. אבל, היא חייבת גם להימנע מלהיות סגורה מדי.​
  3. ההתרה צריכה להציע לצופה תחושת המשכיות בחיי הדמויות. אפילו סיפור בודד צריך לרמוז על החיים שלדמויות יהיו לאחר שהצופה סיים לראות אותו.​
  4. ההתרה צריכה לתת לצופה דוגמה אמיתית לאיך שהמסע של הדמות שינה אותה. אם היא הייתה אנוכית בהתחלה, ההתרה צריכה להדגים לגמרי את השינוי בה.​
  5. לבסוף, ההתרה צריכה להפגין רגש שמתאים לסיפור השלם (מצחיק, רומנטי, מדכא וכו') ולהשאיר את הצופה מסופק לגמרי.​

מזל טוב! השלמתם את המשימה המרגשת של כתיבת סיפור! ולא סתם סיפור, אלא אחד שבנוי כדי להלהיב ולספק את הקוראים עם העלייה בזרם הפעולות, התגובות, המתח והתגליות. כשתכתבו את השורות האחרונות, תחשבו על כל המילים שבאו לפני כן ותסיימו אותן בהתרה חכמה ומרגשת!​
 
למעלה