שאלה לחוזרים בתשובה בפורום

[חרבונה]

אסף, האם זו שאלה הלכה למעשה ?

 

[asaf2000]

לא

 

[חרבונה]

אשמח להתיחס כשזו תהיה שאלה למעשה

 

[giingiit]

ללא לימוד תורה אין לעולם קיום

ומיכוון שאנחנו דור של הסתר פנים חמור מאד, כל לימוד תורה, בכמות עדיף על לא כלום. בדורות קודמים אפשר היה לדאוג לאיכות אולם כיום אין ברירה ואם אין לימוד תורה אין עולם.

 

[מנהל פורום ברסלב]

הנה המקורות לנושא

[שו"ע יורה דעה סימן רמו] דברי רבי יוסף קארו: אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שנה לעיניו ותנופה לעפעפיו: דברי רבי משה איסרלש (הרמ"א): הגה: ולא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה אלא יעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי וימעט בעסק ויעסוק בתורה ויסיר תענוגי הזמן מלבו ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו אם אין לו מה יאכל ושאר היום והלילה יעסוק בתורה ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל וגו´ כל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה הרי זה מחלל השם ומבזה התורה שאסור ליהנות מדברי תורה וכל תורה שאין עמה מלאכה גוררת עון וסופו ללסטם הבריות (לשון הטור) וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו (רבינו יונה ורבינו ירוחם נתיב ב´ וכ"כ הרמ"ה) אבל זקן או חולה מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע) ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת רשב"ץ) ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון (אברבנאל בפירוש מסכת אבות) ודוקא חכם הצריך לזה אבל עשיר אסור ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא אך אין זה מדת כל אדם שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו (גם זה בתשובה הנזכרת) ולמעשה נוהגים בכל ישראל על פי תשובת הרשב"ץ שהובאה בבית יוסף (פירוש על ספר הטור מאת רבי יוסף קארו). והכלל החשוב ביותר הוא שכל אחד ינהג על פי מנהג מקומו וחבורתו, ועל כל דבר ישאל את רבו, אשר מכיר אותו ויכול ליעץ לו את העצה הטובה ביותר על פי התורה ועל פי מה שמתאים לו.

 

[giingiit]

ועל זה נאמר - 3 דברים נקנין ביסורין

"עמל" התורה זה אחד מהם. אי אפשר לעמול בתורה אחרי שעות העבודה, לפני ארוחת ערב ועד לתפילת ערבית.

 

[מנהל פורום ברסלב]

מרת גינגית, הרשי לי לחלוק על דברייך

אפשר בהחלט לעמול בתורה "אחרי שעות העבודה, לפני ארוחת ערב ועד לתפילת ערבית", אם זהו הזמן הפנוי של האדם לאחר שעסק לפרנסתו כדי חייו, כפי שכבר הבאתי כאן משו"ע. פירוש "ממעט בעסק" הוא שיתן דו"ח לעצמו האם באמת כל זמן עבודתו הוא רק לפרנס אשתו וילדיו. אבל אם כדי להתפרנס הוא חייב לעבוד רוב היום, כמו שהמצב בזמננו, אז יקבע עיתים לתורה וישמח וישיש כעל כל הון על כל רגע שהוא זוכה ללמוד תורת חיים. הכרתי יהודי צדיק שהיה מנהל מחלקת חבילות בדואר בירושלים, ופירנס משפחה של עשרה ילדים. כל יום, בין השעות 8-12 בלילה היה לומד בחברותא ש"ס בעיון. לאחר יותר מעשר שנים הוא וחברו עשו סעודת סיום על כל הש"ס בעיון עם הראשונים. ביום לאחר שיצא לפנסיה בגיל 65 הוא התייצב בכולל, ולמד שבע שעות כל יום (כמובן ללא שום מילגה) עד לפטירתו לאחר כמה שנים. זהו המודל האמיתי של "תורתו קבע". מעשיו לאחר שיצא לפנסיה הוכיחו שכל שנות עבודתו בעצם, מצד התייחסותו הערכית, היתה "מלאכתו עראי". והלא זו היתה דרך לימודם של כל עם ישראל (חוץ מיחידי סגולה גדולי הדור) עד לפני כמה עשרות שנים. והלוואי שכולנו נעמול בתורה בכל רגע פנוי. לפעמים השאיפה הקיצונית להגיע לפסגת המדרגות גורמת שזונחים את הדרך המיושבת והברורה של היהדות. הדרך של "הכל או כלום", לימוד בכולל כל היום או בטלה מיאשת, היא הסכנה הגדולה ביותר האורבת לפתחם של בעלי תשובה במיוחד. וכבר הבאתי כאן את דעתו של הרב אלישיב שליט"א מספר "לדעת בארץ דרכך".

 

[giingiit]

אנחנו מדברים כנראה על שני דברים

שונים. יש 3 דברים שנקנים ביסורים ותלמוד תורה הוא אחד מהם. אדם צריך להמית עצמו עליה, יאכל אדם פת חרובים ולא יהנה מהנאות העולם הזה וילמד תורה ורק בדרך זו תיעשה התורה קנין בנפשו ויזכה לעמלה של תורה, ולהכנס בשער זה של עמל התורה בגן עדן. אין זה סותר את זה שאנשים יכולים לחיות חיי תורה וללמוד בשעות הפנאי, להקדיש עתים ולהיות חרדים לכל דבר ואפילו צדיקים. אין פה סתירה. זה פשוט דרגה אחרת לגמרי של לימוד תורה. שבת שלום תמנה

 

[ציפי ג]

בהקשר הזה

אני ממליצה מאוד לקרוא את ספרו של הרב חיים סבתו, אמת מארץ תצמח. שם מסופר על דפוסי הלימוד בקהילת חלב. דברים היוצאים מהלב ממש. ודודה של אמי, עבד אף הוא בדואר שנים (לא בי-ם) ואף הוא בגיל 65 התישב בכולל ולמד עד מלאות לו 80+. ותמיד הוא היה אומר, שהלימוד בשנות עבודתו, היה "שווה" פי כמה מהלימוד בשנות הפנסיה, הואיל והוא באמת נרכש ביסורים רבים. לזכרו של דודנו יעקב, זכותו תגן עלינו.