ריבוי חיסונים, תופעות לוואי ושאר ירקות
את האשכול הזה אני פותח כי כבר קשה לי לעקוב עם כל הבלגן שיש בממשק של תפוז:
נשמעה הטענה כאילו כל חיסון נבדק לבדו ולא נבדקים שילובים אז הנה כמה דוגמאות לחיסונים ניתנים יחדיו וכן נבדקו קלינית:
MMRV+פרבנר –
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22123890
MMRV + פרבנר + הפטיטיס A -
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22544054
ועוד אחד של פנאומוקוק + MMRV –
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20508478
נשמעה טענה כאילו לאחר שחיסון מאושר הוא לא נבדק יותר, ובכן על פי הנחיות ה-FDA קיים שלב רביעי (phase IV) במסגרתו נערך מעקב אחר הטיפול באוכלוסייה לאורך זמן וזה דבר שמחוייב על פי חוק. הרבה חברות תרופות עושות את זה מרצונן החופשי כי זה מאפשר להן לשווק את התרופה / הטיפול בתור "תראו כמה אנחנו יעילים גם במעקב של חמש שנים!" וכאלה. שלב רביעי יכול להיערך בפני עצמו על קבוצה כללית של אנשים, או כהמשך מעקב אחרי מי שהשתתף בשלב השלישי (הניסוי הקליני הרנדומלי המבוקר).
במקביל קיים מערך הדיווח (הידוע לשמצה) VAERS. ועכשיו כמה מלים על VAERS, מאגר זה משמש בשביל מעקב רציף אחרי הכנסת חיסון לכלל הציבור. ככה עלו על העובדה שהחיסון הישן של רוטה גרם להתפשלות המעי, כי פתאום היתה עליה בדיווח על תופעת הלוואי הזו. זה נכון גם לגבי עליה בתופעות הלוואי שנה אחרי מתן החיסון ואף יותר. יש אנשים שתפקידם לנטר את VAERS כל הזמן ולראות מה שקורה. זה כלי מאד מאד מועיל, ומאד יעיל, אבל צריך לדעת את המגבלות שלו. אם חיסון א' גורם לתופעה ב', כל האצוות של החיסון יגרמו לתופעה הזו. או, לחילופין, כל הדיווחים של התופעה הזו יהיו קשורים לאצווה מסוימת. אי אפשר פשוט לנווט באוקיינוס של המידע שהוא VAERS ולהסיק ממנו על סיבה ומסובב. גם במקרה של התפשלות המעי, אחרי שעלו על הקטע הזה הלכו לבדוק מה קורה עם ילדים שקיבלו את החיסון ונכללו במחקר המקורי. לא הסתמכו רק על הנתונים של VAERS לקבלת מידע.
על מנת לקבל מידע מקופ"ח ומבתי חולים מחייב אותך להתרוצץ בין עשרים מערכות ממוחשבות שאף אחת מהן לא מדברת עם השניה, וזה רק בבתי החולים בארץ. ועוד לא הזכרתי ועדות הלסינקי (הרי המידע לא שלך אלא של החולים), ותיאומים, וכמובן - תקציב, כי מישהו אשכרה צריך לעשות את זה. אני לא מצדיק את המצב הקיים, גם אני חושב שצריך לעשות אינטגרציה של כל המידע תוך שמירה על חסיון החולה (אולי להשמיט פרטים מזהים) אבל, כאמור, אין לי שום קשר למי שמתעסק בדברים הללו.
פולסבגן התלוננה על כך שחיסון הפרבנר מכיל יותר מדי אגוניסטים: פרבנר, שהוא חיסון שמכיל אנטיגנים של 13 זנים של פנאומוקוק. המטרה היא להגביר את ההגנה כנגד מחלות מסכנות חיים כמו דלקת ראות ואלח דם (שתי המחלות המסוכנות ביותר שפנאומוקוק גורם להן). בעבר היה חיסון נגד 7 רכיבים, אחר כך יצא חיסון של 13 רכיבים וכעת עובדים על חיסון נגד יותר, אבל לדעתי הוא עדיין לא אושר לשימוש בארץ. למעשה, אני לא בטוחה לגמרי שהוא כבר סיים את שלבי הפיתוח. מאז התחלת השימוש בפרבנר היתה עליה מועטה בזני החיידק שלא נכללים בחיסון. לעומת זאת היתה ירידה מאד מאד משמעותית בתחלואה ובתמותה ממחלות שקשורות לפנאומוקוקים, והנה הקטע המגניב – חלה ירידה בתחלואה ובתמותה גם בקרב מבוגרים (מעל גיל 65), אפילו שהם לא קיבלו את החיסון. הפחתת התחלואה בילדים מתחת לגיל 5 הפחיתה את שיעור ההדבקה של סבא וסבתא, וכך נמנעו מהם אשפוזים ומוות.
רפרנס להחלפת הזנים השכיחים באוכלוסיה אחרי התחלת החיסון –
http://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736(10)62225-8/fulltext
הכנסת החיסון הובילה לירידה של דלקות הריאות העמידות לאנטיביוטיקה (ולכן קשות יותר לטיפול) - http://www.thelancet.com/journals/laninf/article/PIIS1473-3099(08)70281-0/abstract
החיסון מוריד שיעור נשאות של חיידקים הכלולים בחיסון, אך אין עליה מקבילה בשיעור החיידקים שלא נכללים בחיסון –
http://jid.oxfordjournals.org/content/185/7/927.full.pdf
האם זה אומר שאין החלפה? לא. זה אומר שיש, אבל היא איטית, ואין עליה באלימות של הזנים שלא כלולים בחיסון.
לגבי נושא האנטיביוטיקה בחיסונים ועליה בשיעור זנים עמידים, בסטוק של החיסון הריכוז גבוה, כאשר מזריקים זה נמהל מאוד ומה שמגיע לחיידקים בגרון ובמעיים אלו כמויות זעירות ובלתי מזיקות (לחיידקים). על מנת ליצור עמידות צריך מקדם סלקציה כלומר שחיידקים לא עמידים ימותו וחיידקים עמידים ישרדו ויתרבו. כאן החיידקים הלא עמידים לא מתים על כן אין מקדם סלקציה. זאת הפרשנות שלי ואני אחפש גיבויים בספרות.
ודבר אחרון שלי צרם באופן אישי. היה דיון שלם סביב ה"מדענית הראשית מאוסטרליה" ובכן, קראתי עליה קצת ואמנם היא חוקרת בחירה (principle investigator) אבל היא ממש לא היתה המדענית הראשית בשום מקום. היא היתה חוקרת במחלקה למשאבים מינרלים באוניברסיטת south whales באוסטרליה. לצורך העניין כל פרופסור בכל אוניברסיטה בארץ נקרא principle investigator או בקיצור PI ומכל האנשים בפורום דווקא את פולסבגן צריכה לדעת את זה. אם אתם מכניסים אדם מחוץ לתחום לדיון אני יכול להכניס אינספור פיסיקאים, כימאים, מתימטיקאים וכו' שמחסנים את ילדיהם. בואו נשאר ענייניים בבקשה.
את האשכול הזה אני פותח כי כבר קשה לי לעקוב עם כל הבלגן שיש בממשק של תפוז:
נשמעה הטענה כאילו כל חיסון נבדק לבדו ולא נבדקים שילובים אז הנה כמה דוגמאות לחיסונים ניתנים יחדיו וכן נבדקו קלינית:
MMRV+פרבנר –
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22123890
MMRV + פרבנר + הפטיטיס A -
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22544054
ועוד אחד של פנאומוקוק + MMRV –
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20508478
נשמעה טענה כאילו לאחר שחיסון מאושר הוא לא נבדק יותר, ובכן על פי הנחיות ה-FDA קיים שלב רביעי (phase IV) במסגרתו נערך מעקב אחר הטיפול באוכלוסייה לאורך זמן וזה דבר שמחוייב על פי חוק. הרבה חברות תרופות עושות את זה מרצונן החופשי כי זה מאפשר להן לשווק את התרופה / הטיפול בתור "תראו כמה אנחנו יעילים גם במעקב של חמש שנים!" וכאלה. שלב רביעי יכול להיערך בפני עצמו על קבוצה כללית של אנשים, או כהמשך מעקב אחרי מי שהשתתף בשלב השלישי (הניסוי הקליני הרנדומלי המבוקר).
במקביל קיים מערך הדיווח (הידוע לשמצה) VAERS. ועכשיו כמה מלים על VAERS, מאגר זה משמש בשביל מעקב רציף אחרי הכנסת חיסון לכלל הציבור. ככה עלו על העובדה שהחיסון הישן של רוטה גרם להתפשלות המעי, כי פתאום היתה עליה בדיווח על תופעת הלוואי הזו. זה נכון גם לגבי עליה בתופעות הלוואי שנה אחרי מתן החיסון ואף יותר. יש אנשים שתפקידם לנטר את VAERS כל הזמן ולראות מה שקורה. זה כלי מאד מאד מועיל, ומאד יעיל, אבל צריך לדעת את המגבלות שלו. אם חיסון א' גורם לתופעה ב', כל האצוות של החיסון יגרמו לתופעה הזו. או, לחילופין, כל הדיווחים של התופעה הזו יהיו קשורים לאצווה מסוימת. אי אפשר פשוט לנווט באוקיינוס של המידע שהוא VAERS ולהסיק ממנו על סיבה ומסובב. גם במקרה של התפשלות המעי, אחרי שעלו על הקטע הזה הלכו לבדוק מה קורה עם ילדים שקיבלו את החיסון ונכללו במחקר המקורי. לא הסתמכו רק על הנתונים של VAERS לקבלת מידע.
על מנת לקבל מידע מקופ"ח ומבתי חולים מחייב אותך להתרוצץ בין עשרים מערכות ממוחשבות שאף אחת מהן לא מדברת עם השניה, וזה רק בבתי החולים בארץ. ועוד לא הזכרתי ועדות הלסינקי (הרי המידע לא שלך אלא של החולים), ותיאומים, וכמובן - תקציב, כי מישהו אשכרה צריך לעשות את זה. אני לא מצדיק את המצב הקיים, גם אני חושב שצריך לעשות אינטגרציה של כל המידע תוך שמירה על חסיון החולה (אולי להשמיט פרטים מזהים) אבל, כאמור, אין לי שום קשר למי שמתעסק בדברים הללו.
פולסבגן התלוננה על כך שחיסון הפרבנר מכיל יותר מדי אגוניסטים: פרבנר, שהוא חיסון שמכיל אנטיגנים של 13 זנים של פנאומוקוק. המטרה היא להגביר את ההגנה כנגד מחלות מסכנות חיים כמו דלקת ראות ואלח דם (שתי המחלות המסוכנות ביותר שפנאומוקוק גורם להן). בעבר היה חיסון נגד 7 רכיבים, אחר כך יצא חיסון של 13 רכיבים וכעת עובדים על חיסון נגד יותר, אבל לדעתי הוא עדיין לא אושר לשימוש בארץ. למעשה, אני לא בטוחה לגמרי שהוא כבר סיים את שלבי הפיתוח. מאז התחלת השימוש בפרבנר היתה עליה מועטה בזני החיידק שלא נכללים בחיסון. לעומת זאת היתה ירידה מאד מאד משמעותית בתחלואה ובתמותה ממחלות שקשורות לפנאומוקוקים, והנה הקטע המגניב – חלה ירידה בתחלואה ובתמותה גם בקרב מבוגרים (מעל גיל 65), אפילו שהם לא קיבלו את החיסון. הפחתת התחלואה בילדים מתחת לגיל 5 הפחיתה את שיעור ההדבקה של סבא וסבתא, וכך נמנעו מהם אשפוזים ומוות.
רפרנס להחלפת הזנים השכיחים באוכלוסיה אחרי התחלת החיסון –
http://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736(10)62225-8/fulltext
הכנסת החיסון הובילה לירידה של דלקות הריאות העמידות לאנטיביוטיקה (ולכן קשות יותר לטיפול) - http://www.thelancet.com/journals/laninf/article/PIIS1473-3099(08)70281-0/abstract
החיסון מוריד שיעור נשאות של חיידקים הכלולים בחיסון, אך אין עליה מקבילה בשיעור החיידקים שלא נכללים בחיסון –
http://jid.oxfordjournals.org/content/185/7/927.full.pdf
האם זה אומר שאין החלפה? לא. זה אומר שיש, אבל היא איטית, ואין עליה באלימות של הזנים שלא כלולים בחיסון.
לגבי נושא האנטיביוטיקה בחיסונים ועליה בשיעור זנים עמידים, בסטוק של החיסון הריכוז גבוה, כאשר מזריקים זה נמהל מאוד ומה שמגיע לחיידקים בגרון ובמעיים אלו כמויות זעירות ובלתי מזיקות (לחיידקים). על מנת ליצור עמידות צריך מקדם סלקציה כלומר שחיידקים לא עמידים ימותו וחיידקים עמידים ישרדו ויתרבו. כאן החיידקים הלא עמידים לא מתים על כן אין מקדם סלקציה. זאת הפרשנות שלי ואני אחפש גיבויים בספרות.
ודבר אחרון שלי צרם באופן אישי. היה דיון שלם סביב ה"מדענית הראשית מאוסטרליה" ובכן, קראתי עליה קצת ואמנם היא חוקרת בחירה (principle investigator) אבל היא ממש לא היתה המדענית הראשית בשום מקום. היא היתה חוקרת במחלקה למשאבים מינרלים באוניברסיטת south whales באוסטרליה. לצורך העניין כל פרופסור בכל אוניברסיטה בארץ נקרא principle investigator או בקיצור PI ומכל האנשים בפורום דווקא את פולסבגן צריכה לדעת את זה. אם אתם מכניסים אדם מחוץ לתחום לדיון אני יכול להכניס אינספור פיסיקאים, כימאים, מתימטיקאים וכו' שמחסנים את ילדיהם. בואו נשאר ענייניים בבקשה.