קידוש לבנה

קידוש לבנה

שבת לך לך...הראשונה בחודש חשוון,עברה עלי בישיבה ככל השבתות,שבת גשומה הייתה,עננים כבדים כיסו את השמיים,אחר שהוספתי מחול על הקודש,התפללתי ערבית,והבדלתי,אחר ההבדלה הבטתי בשמים,הסתכלתי כה וכה,אולי יפתח לי שער בין עננים,ואהנה מזיוה של לבנה שנתחדשה,ואברך עליה,ואכוון כנגד ישראל שהם כמותה,ואכוון כנגדך,כן,פשוט כך,כנגד הלבנה הפרטית שלי,מה ישראל כמותה,אף את כמותה,בהירה,מאירה,תאירי את עולמי באור זורח,..חיפשתי פה ושם,אולי אוכל לראותך מאירה את אור חיי,אך עננים כבדים כיסו את השמים.והשער לא נפתח,השידוך לא בא,לא מתקרב אפי`..מה לבנה אורה אור חוזר מאור חמה,כך ישראל אורם אור חוזר מאור שכינה,ואני?אין בי לא אור ולא זריחה,לא ירח ולא לבנה,,,ומה היא מתמעטת ומתחדשת ומגברת כוחה,אף ישראל אחר שמתמעטין מתחדשין כמותה,אף אני מתמעט והולך בלעדייך,כל עוד אינך ממלאת את החסר שבי..עננים כבדים כיסו את השמיים..את שמי חיי..ערפל סמיך טשטש את ראות עיניי,חושך,ערפל,גשמים ושטפונות שוררים בעולמי..`אל נא יהי עולם בלי ירח`
 
המשך

אח לבנה שלי...זוכרים לה ישראל את חסדה עימהם כשהיא מתכסה בראש השנה,שאם יבוא המקטרג בדין,ויטען עוונותיהם של ישראל,לא ימצא לו אלא את החמה,והיא אינה אלא עד אחד,והתורה אמרה ` עפ שניים עדים יקום דבר`,ויבוקש עוון ישראל ואיננו,וחטאתם לא תמצא,ועכשיו,את מתכסה גם ממני,מסתתרת בין עננים שחורים,לא רק בראש השנה,לעולמים את נעלמת,לנצח את מתכסה,ובמוצ`ש של חודש שעבר,ובמוצ`ש הזה של כסליו,השמיים עטו ערפל של חשון,חשון של החיים שלי,חשון שבו נולדתי,וערפל הסתיר אותך ממני,רק אור חוור בקע מהשמיים,מעין בבואה דבבואה של לבנה,את חשון,את כסליו,אין מי שיאיר,אין לבנה,,עננים כבדים כיסו את השמים..שמי חיי..ביקשתי לברך על הלבנה,לזכור לה חסד על שמתכסה,אבל התכסתה ממני..ולברך לא יכולתי,לבנה בטהרתה לא מצאתי,לבנה במילואה לא ראיתי..השער לא נפתח,ואני?רק ביקשתי לברכך לבנה שלי..
 
המשך

איש מן השורה,אדם רגיל,היה מן הסתם מתייאש,אומר לעצמו,אולי מחר אזכה לברך,אך אני,לא!אני לא התיאשתי,עמדתי ופני למרומים,אמרתי עוד הלילה לפני,אולי אזכה ויתפזרו העננים,יוסר הערפל,ותיראה הלבנה,את ערפל חיי ביקשתי לפזר,את העננים המעיבים בחיי ביקשתי לסלק,את הלבנה שלי רציתי לראות,לבנה במילואה,לבנה בטהרתה...אמרתי אולי,אולי איתרחיש ניסא,ואזכה לראותך זורחת,מאירה את עולמי.אולי מתוך כל החושך תצוצי מבין עננים,תחייכי מתוך ערפל.אולי אזכה ל`קידוש לבנה`...שקעתי בהרהורים,אמת,פעמים שהקב`ה עושה חנינה עם מי שאינו ראוי,ומאיר לו פניו,והאור הזה,אותה חנינה,עומדת לו לעולמי עולמים,לנצח.ופעמים שאינו עושה כן,אלא ממתין הוא לאדם במתן שכרו,יודע בעל התאנה אימתי משקה תאנתו..ומי יכול לכווין כוונותיו לכוונתו של יוצר האדם..הרמתי ראשי,והבטתי בלבנה,עננה קלה כסתה אותה..עדיין האירה,אלא שהיה זה אור חיוור,קלוש,לא מספיק בעיניי,שתקתי,חשבתי עלי,על החיים שלי,חשבתי אם אספר לך איי פעם על מה אני חושב בקידוש לבנה..חשבתי,מתי אזכה לעמוד תחת חופה ולקדש לבנה..הרמתי שוב את ראשי כלפי מעלה,ראיתי שהעננים הולכים ומכסים את הלבנה,מיהרתי ונענעתי בראשי,שלום עליכם,שלום עליכם,שלו`..עלי`..חזרתי ונענעתי כלפי דמותך הלא נודעת,שלום עליכם,שלו` עלי`..שלו`..עלי`...חזרתי ונענעתי לשמיים,חשבתי על השמש שתזרח מחר,חשבתי שיתפזרו העננים,שיעלם הערפל..חשבתי על העולם כולו,ואמרתי שלום עליכם,שלו`..עלי`..שלום עליכם!
 
למעלה