קושיה קבלית בנושא נהמא דכיסופא (לחם חסד/בושה)

גם אני לא דיברתי על התנדבות

זה רק היה משל למישהו שעושה עבודה מבלי שהוא יודע שהוא יקבל שכר בעבורה.
 

אורלנה

New member
לא עשיתי בעבורו כמעט כלום?

אדם שזכה בכלים של השפעה מסר נפשו לכך. זה עבודה גדולה ביותר. הנה מה שכותב על כך הרב ברך אשלג זצ"ל מאמר כח תשמ"ט "כידוע, בכדי שלא יהיה ענין של "נהמא דכסופא", כלומר שהנבראים בעת קבלת הטוב ועונג שלא ירגישו אי נעימות, נעשה ענין של צמצום והסתר, שלא ירגישו את הטוב ועונג שיש במטרת הבריאה, בכדי שזה יהיה להם מקום לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. וממילא מסתלקת מהאדם הבושה, היות שכל מה שהוא נהנה בעולם אינו כוונתו לתועלת עצמו, אלא מטעם שהקב"ה רוצה שהנבראים יהנו בעולם. ורק מסיבה זו הם נהנים. ולעצמם, היינו שהוא יהנה מטעם שהוא רוצה להנות, על זה הוא לא רוצה לקבל ומוותר על כל הנאות שבעולם. וזהו שהוא לא רוצה לקבל שום דבר לתועלת עצמו, אלא בכל דבר הוא חושב, אם ע"י קבלת התענוג, שהוא נהנה עכשיו, תהיה מזה נחת רוח למעלה, רק אז הוא מקבל ההנאה ותענוג, אחרת הוא מוותר. זה נקרא "תיקון הבריאה", היינו שמטרת הבריאה מתקבלת בלבוש, שהלבוש הזה לא נותן להכנס בחינת בושה בעת קבלת התענוג. והלבוש הזה נקרא "רצון להשפיע".
 
התשובה לקושיית הנהמא דכיסופא/ הלחם של בושה

בס"ד הרב אשלג שואל את הקושיה הזו בפירוש שלו לעץ החיים וכתבי האר"י 'תלמוד עשר הספירות', בחלק ראשון, הסתכלות פנימית סעיף ו', והוא עונה באריכות לאורך מספר דפים שלמים של הקדמה לתשובה, ורק בסעיף כ' הוא עונה את התשובה לקושיה הנ"ל, ולהלן סיכום תשובתו לקושיה במילים שלי בקיצור. מאחר שמחשבת הבריאה הייתה להיטיב לנבראיו, טבע הבורא בנבראיו "רצון לקבל" (את השפע והתענוג שהוא חשב בעדם), כי לפי מידת הרצון לקבל את שפע ותענוג שיש למקבל, כך הוא ייהנה יותר מהקבלה בסופו של דבר. אבל מאחר שבשורש הנשמה של הנבראים שהיא חלק אלוקי ממעל, לא היה את "הרצון לקבל" מלפני שמחשבת הבריאה טבעה אותו בהם, לכן כל קבלה היום של הנבראים היא בניגוד לתכונת שורש נישמתינו העליון המקורי, שגורם לנו בושה (נהמא דכיסופא) וחוסר סובלנות ממה ששונה מהשורש שלנו. וכדי להסיר את הנהמא דכיסופא/ לחם של בושה, שיש תמיד למי שמקבל משהו ממישהו אחר בכלל, וממתנת חינם בפרט, ירדנו פה לעולם הזה, וקבלנו פה את כלי העבודה שהם התורה והמצוות לשמה, הינו על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרי, ובעזרתם כאשר אנו באמת מקימים אותם בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרי, הינו ככלי השפעה, אז אנו הופכים בעזרתם את תכונת "הרצון לקבל" לעצמו, ל"רצון לקבל" על מנת להשפיע, שנקרא השפעה גמורה, למרות שאנו גם מקבלים תחילה. ובכך אנו מסירים את הנהמא דכיסופא והבושה מהקבלה, כי עכשיו כל הקבלה שלנו היא רק למטרת נתינה והשפעה. ולמה הדבר דומה, לאדם נצרך שמחזר על הפתחים ומבקש עזרה ממפעלי מזון, שיתנו לו מוצרי מזון להחיות את נפשו ומשפחתו, שבוודאי ירגיש בושה מקבלת מבוקשו. לעומת זאת אדם בעל גמ"ח חלוקת מזון לנזקקים, שיחזר על אותם הפתחים בדיוק ויבקש עזרה מאותם מפעלי מזון, שיתנו לו מוצרי מזון בעבור הנתינה לאחרים, לא רק שלא ירגיש בושה מקבלת מבוקשו, אלא ירגיש סיפוק גדול מכך, מאחר והקבלה שלו היא בעל מנת להשפיע, ולא על מנת לקבל לעצמו. לכן העבודה בתורה ומצוות לשמה שלנו פה בעולם הזה, הופכת את "הרצון לקבל" לעצמו, שאיתו נולדנו, לרצון לקבל על מנת להשפיע, שניקרא השפעה גמורה, ובכך הם מסירות מאיתנו את הנהמא דכיסופא והרגשת הבושה מהקבלה, שהיא כבר בעל מנת להשפיע, שבזה אין בושה אלה סיפוק גדול.
 
דרך אגב, איפה נעלמת? מתגעגעים לתבונתך והסבריך

המחכימים ! שנזכה לשמוע יותר מבינתך גם פה בפורום הקבלה החדש.
 
נראה שאף אחד לא מבין גם אחרי ההסבר שלך.

ותודה על קבלת הפנים. אם יהיו שאלות אשתדל לענות,לפי עניות דעתי הדלה.
 
לא הספיקו עדיין לראות את זה, זה פורסם דימאוחר

בכל מקרה אולי תנסה להסביר את זה בצורה יותר מובנת.
 

ינוקא1

New member
סיכום שלי -

אם מישהו חושב שעניין הנהמא דכיסופא הוא כפשוטו לגמרי , אז הוא טועה. אבל אומרים לאוזן מה שהיא יכולה לשמוע.
 
למעלה