שמלת תחרה1
Well-known member
גברת צעירה נגשת לאדם זקן שמוכר זיתים בכניסה למדרחוב,
היא שאלה אותו,
"כמה אתה מוכר את הזיתים?"
המוכר הזקן השיב,
“חמישה שקלים לקג', גבירתי."
הגברת ענתה לו,
'אני אקח 4 קג' ב -10 שקלים או שאני הולכת'?!
המוכר הזקן ענה,
"קחי אותם במחיר הרצוי לך.
אולי זו התחלה טובה כי לא הצלחתי למכור אפילו קג' אחד היום".
היא לקחה את הזיתים והלכה עם הרגשה של ניצחון.
היא נכנסה למכונית המפוארת שלה והלכה לבית קפה יוקרתי עם חברתה.
שם הם הזמינו מה שאהבו.
הם שתו ואכלו קצת והותירו הרבה ממה שהזמינו.
הגברת קמה לשלם את החשבון.
החשבון יצא 330 ש”ח היא נתנה 400 ש”ח וביקשה מהבעלים של הבית קפה להשאיר את העודף.
תקרית זו אולי נראתה די נורמלית לבעלים,
אבל מאוד כואבת למוכר הזיתים המסכן.
הנקודה היא,
למה אנחנו תמיד מראים שיש לנו את הכוח כשאנחנו קונים מן הנזקקים?
ולמה אנחנו מראים נדיבות ונותנים לאלה שאינם זקוקים אפילו לנדיבות שלנו?
היא שאלה אותו,
"כמה אתה מוכר את הזיתים?"
המוכר הזקן השיב,
“חמישה שקלים לקג', גבירתי."
הגברת ענתה לו,
'אני אקח 4 קג' ב -10 שקלים או שאני הולכת'?!
המוכר הזקן ענה,
"קחי אותם במחיר הרצוי לך.
אולי זו התחלה טובה כי לא הצלחתי למכור אפילו קג' אחד היום".
היא לקחה את הזיתים והלכה עם הרגשה של ניצחון.
היא נכנסה למכונית המפוארת שלה והלכה לבית קפה יוקרתי עם חברתה.
שם הם הזמינו מה שאהבו.
הם שתו ואכלו קצת והותירו הרבה ממה שהזמינו.
הגברת קמה לשלם את החשבון.
החשבון יצא 330 ש”ח היא נתנה 400 ש”ח וביקשה מהבעלים של הבית קפה להשאיר את העודף.
תקרית זו אולי נראתה די נורמלית לבעלים,
אבל מאוד כואבת למוכר הזיתים המסכן.
הנקודה היא,
למה אנחנו תמיד מראים שיש לנו את הכוח כשאנחנו קונים מן הנזקקים?
ולמה אנחנו מראים נדיבות ונותנים לאלה שאינם זקוקים אפילו לנדיבות שלנו?
