בנוגע לשאלתך בסיפא- זה פשוט היה מצחיק לולא היה עצוב (ומפחיד) שעל כל מחקר הכי פשוט צריך לעבור אישור של וועדת הלסינקי,
אבל דווקא על דבר בהיקף כל כך נרחב שנוגע לשאלת חיים או מוות, עושים בנו ניסויים כאילו אין מחר. וזה לא המקרה היחידי למרבה הצער.
שטיפת מח קשור לפסיכולוגיה, לא?
רק שאני חולק על דעתך לחלוטין ולכן זה נראה לי יותר כמו הודעת אקטואליה מאשר כמו דיון בפסיכולוגיה.
השאלה היא לא האם לחסן או לא, אלא האם להעביר מידע סטטיסטי לחברת פייזר.
אם המטרה העיקרית שלנו במתן החיסונים היתה לבצע את המחקר, אז אכן היתה בעיה. המטרה העיקרית היא לחסן כמה שיותר מהר בחיסון שכבר אושר כיעיל ובטוח לשימוש. העברת המידע לפייזר, מאפשרת לנו לעזור לפייזר ללמוד עוד, ובמקביל להגיע למצב שבו מרבית האוכלוסיה מחוסנת, ויכולה לחזור לחיים נורמליים.
אין כאן שטיפת מוח, שלושת הפאזות הראשונות נקבעו במרבית מדינות העולם כמספיקות לצורך אישור (במידה והתוצאות טובות) ואכן התוצאות היו טובות מאוד. הרבה מעל הרף הנדרש. שאלת החיים ומוות כבר נענתה לרמות דיוק די גבוהות בפאזות הראשונות. תמיד כשיש עוד נתונים אפשר ללמוד עוד. אבל זה כבר לא על השאלה האם חשוב לתת את החיסון או לא, אלא על הבנת המקרים החריגים. בעיקרון
בכל טיפול יש כאלו, והמטרה היא להבין אותן יותר. אם לא היתה התחייבות של ישראל להעביר מידע לפייזר, לא היתה שום בעיה של ועדת הלסינקי. החיסון נמצא כמספיק בטוח להצדיק את עצמו. למעשה הסיכון שבעיכוב החיסון גבוה משמעותית. ראי מה קרה בלונדון כשהמערכות הרפואיות קרסו מרוב חולים שדורשים טיפול רפואי.
הבעייה שלי היא דווקא עם אלו שמתוך בורות מנסים להלחיץ.
אין לי בעיה אם אלו שחוששים. מרוב ספינים ומידע לא מעובד בצורה נכונה, אנשים אכן יצאו מבולבלים. יש לי בעיה עם אלו שמייצרים הפחדות תוך שהם מפיצים מידע לא נכון או חששות שאינן מבוססות ותוך שהם מפגינים בטחון של כאלו שמבינים על מה שהם מדברים.
צריך להבין שמחקר זה דבר שמאוד רגיש לפרטים הקטנים. בהרבה מקרים, רק אדם שיש לו נסיון במחקר (כמו גם הבנה סבירה בתחום) ידע לפרש אותו נכון, והרבה פעמים כאשר אנשים שאינם מבינים בתחום, או אינם מבינים בסטטיסטיקה, או אינם רגישים לדקויות קוראים אותו, הם נלחצים ומדווחים דיווחים מטעים.
דוגמה: האם הידקורסי-כלורוקווין טוב נגד הקורונה או לא?
מה התשובה?
אם תקראי מאמר אחד תראי שהמסקנה היא שהתוצאות מראות שהוא טוב מאוד ומונע סיבוכים ושהסיכון ממנו זניח.
אם תקראי מאמר אחר תראי שהמסקנה היא שהתוצאות מראות שהוא לא טוב והנזקים ממנו עולים בהרבה על התועלת.
אז מי מהם צודק?
הראשון או השני?
תשובה: כנראה ששניהם!
מחקר אחד בודק שימוש במינון נמוך בשלבים ראשונים של המחלה, ובשילוב עם תרופות מסוימות.
המחקר השני בודק שימוש במינונים הרבה יותר גבוהים, בשלבים מאוחרים של המחלה, ובשילוב עם תרופות אחרות.
אין סתירה בין המחקרים, אבל אנשים קוראים רק אחד מהמחקרים, מפרשים בצורה מכלילה, ומפיצים הלאה. גם עיתונאים.
או שנלחצים ומפיצים שאסור להשתמש כי מסוכן גם אם רופא ממליץ, או שממליצים להשתמש גם ללא המלצת רופא (יותר קשה כי זו תרופה שדורשת מרשם).
אני לא טוען שזה טוב או לא. כנראה שיש דברים הרבה יותר טובים אבל שלא נכנסו לשימוש נרחב, בגלל היקף מחקר לא מספק.
אני כן טוען שקל מאוד להבין מחקרים בצורה מכלילה ולא זהירה.
לכן צריך להשאיר לחוקרים את העבודה של הבנת המחקרים ותוצאותיהם, אבל היום עיתונאים ואנשים שאינם מומחים בתחום כותבים ומביאים
לציבור מידע שאינו מפורש נכון ויוצר פאניקה מיותרת.