מתנצלת על הבורות...

[keeping° the°faith]

מתנצלת על הבורות...

תמיד צחקתי על הנושא...לא חשבתי שיש משהו מציאותי במה שאני אומרת. לכן אני גם שואלת, בטון מתנצל, שם הפורום הוא פיקנטי או מציאותי? אנחנו מכורות לאהבה או פשוט חסרות בטחון עצמי ולכן מחפשות את הסיפוק הזה לצורך שלנו להיות נאהבות? חסרת בטחון עצמי זה אחד מהתיאורים הכי מדוייקים שלי על עצמי ולכן עד היום(לא שיש לי הרבה ניסיון, אבל אני כל כך מותשת ממערכות יחסים שזה נראה הרבה..) לא הייתה לי מערכת יחסים בריאה אחת.. עד היום הספקתי להיקשר לשני גברים שיש להם דפוס אלים שלמדו מאביהם..למזלי האבסורדי במעט, האלימות הייתה נפשית בלבד ואף פעם לא פיזית.אני אומרת אבסורד כי זה בהחלט מזל שלא נפגעתי פיזית, אבל אף פעם לא הייתה לנו היכולת לקבוע מה יותר פוגע, כשהגבר שאיתך מכה אותך, או שמערכת היחסים שלכם לא זזה למרות שזה נראה ככה, והוא משפיל, קודם אותי ואחר כך אותו(מעניין שהתכוונתי לכתוב קודם אותך, והתחלתי לדבר על עצמי..

). מפה אני מגיעה לבעיה שלי... למי שלא מכירה, ישנו מושג: מעגל האלימות. צבירה->כעס->התפרצות->חרטה->ירח דבש->צבירה וכן הלאה.. אני חוששת שאני מכורה לשלב הירח דבש. ואפשר לומר שכשאנחנו בתקופה של "ירח דבש" זה ירח דבש במלוא מובן המילה...אני יוצאים, מאוהבים, בעלי-אישתי, קוצי, מוצי, פוצי בלה בלה בלה...אנחנו נהפכים לאחד מהזוגות שאנחנו שונאים ונהנים מזה. אני לא מצליחה להפנים שזה לא...קשה לי לכתוב את זה אפילו.. קשה לי להפנים שככה לא אוהבים.. נקודת השבר הייתה ביום ההולדת האחרון שלי. ביום הולדתו שחל חודשיים לפני שלי, דאגתי להפתיע אותו עם חברים ומשפחה, וסופ"ש קסום...האינטרס היחיד-לראות אותו מחייך...כשחבר שלו הרגיז אותי עם העקשנות שלו חשבתי על החיוך שלו וזה הניע אותי כל הזמן. באמת שנתתי הכל ביום ההולדת שלו...והשגתי את מה שרציתי-הוא היה מאושר... ביום הולדת מה שהלך זה ככה: מהבוקר עד אחרי הצהריים הוא עבד(אין לי שום תלונות על זה.), ואחרי הצהריים הזמנתי אותו לשבת איתי כמה דקות בסיום שנה של החוג לריקוד שלי...המורה הוא חבר של שנינו.כמה מילים, אוכל, וזזים. "לא!זה בזבוז זמן בשבילי..!" כשיצאתי מהחוג קיבלתי ממנו הודעה-"יש משחק חשוב היום(חצי גמר מונדיאל יצא דווקא באותו היום..) אבל אם תבואי אלי אני בכיף אחבק אותך" ומה שחשבתי היה..תודה רבה שאתה מוכן להקדיש לי מזמנך החשוב ביום שלי. זה סיפור שלא נגמר פה..אבל כבר כל כך קשה לי לכתוב על זה...במיוחד עכשיו שאני מנסה להיפרד ממנו לתמיד..(מערכת היחסים שלנו בנויה על פרידות וחזרות) יכול להיות שאני רוצה לשתף, מחפשת תמיכה...אני לא יודעת.אבל אם יש לכן משהו לומר-בבקשה אל תחסכו זאת ממני. אני, מוכה נפשית...