מלחמת היצר הרע
מלחמת יצר הרע, כמו כל מלחמה היא בכך שכדי להתגבר עליה צריך לכבוש את שטחה אולם, שלא ככל מלחמה, כבישת שטח אינה ערובה לשקט בגבול. כבכל מלחמה ומלחמה, ישנם שטחים כבושים שעליהם לא מתנהלת מלחמה. ישנם שטחים השייכים ליצר הרע וישנם שטחים השייכים ליצר הטוב למשל, אדם שנולד למשפחה חרדית, רגיל לברך לפני כל מאכל שהוא מכניס לפיו. לא קיימת אצלו שאלה של כן לברך לא לברך. שטח זה נקרא שטח כבוש והוא שייך ליצר הטוב. לא יתעוררו באדם זה יצר לא לברך. ולדוגמא ההפוכה, נאמר שאדם שרק התחיל לחזור בתשובה, בכלל לא קיים אצלו במודע ההרגל לברך על כל דבר שמכניס לפיו, אז אין אצלו כרגע מלחמה על קיום מצווה זו. כלומר, ליצר הטוב וליצר הרע ישנם שטחים כבושים על ידם ששם לא מתחוללת בכלל מלחמה. איפה מתחוללת המלחמה? בנקודת החיבור, בקו התפר. בנקודות אלו ששם אדם צריך לבחור בין לעשות טוב או לא, שם מתחוללת המלחמה בכל עוצמתה בין יצר הטוב ליצר הרע. מי מאיתנו לא חווה את התחושה הנפלאה כשהתחלנו להתפלל כל יום והתחברנו והרגשנו נלהבים ופתאום קרה משהו שמנע מאיתנו להתפלל ושוב לא הצלחנו לחזור לאותה התחושה הראשונית? למה? כי ברגע שהתחלנו לנסות להכנס להרגל לעשות טוב, זו היתה מלחמת היצר הטוב ביצר הרע שאמר לנו לא לעשות וכשראה יצר הרע שהוא מפסיד, הוציא את אחד מתכסיסיו הישנים והסיט אותנו מכיוונינו. ברגע שיצאנו מההרגל, שוב לא שייך היה השטח ליצר הטוב, שוב לא כבוש היה אלא במלחמה תמידית. אבל ככל שמתקדמים יותר בתשובה, כך יותר ויותר שטחים נכבשים על ידי היצר הטוב. אדם שנולד לתוך הדת והחרדיות, המלחמות אצלו מתנהלות בכלל במגזרים שונים לגמרי. הגבולות נמצאים בתחומים שונים לגמרי. זה מזכיר לי סיפור על אדם שכל חייו טיפס על הר וכשהגיע לפסגה מצא שם תינוק. שאל את התינוק, איך הגעת אתה לפה? אמר לו התינוק – אני נולדתי פה. מה שאני מנסה להגיד פה זה שהתשובה נעשית בשלבים. צריך לטפס שלב שלב, לא לעשות הכל בבת אחת. כל אדם מגיע לדרגה שמתאימה לו בקצב שמתאים לו ואין דרגה אחת שמתאימה לכולם, ואין אדם שמתחיל לעלות מתחתית הסולם יכול להגיע לדרגה של אדם שנולד לאמצע השלבים בסולם. ואדם לא צריך לשאוף להיות כזה שנולד לפסגה, אלא צריך לשאוף להיות הוא עצמו, ולשאוף להצליח לממש את הפוטנציאל המקסימלי שלו לתיקון בכלים שיש לו. וצריך לזכור תמיד שכמו בכל מלחמה, לפעמים מפסידים קצת שטחים אבל אסור לוותר לע המלחמה ולהרים דגל לבן. להיפך, צריך להבין מאיפה זה בא ולהמשיך הלאה. רק מתוך הנפילה הזו, מתוך הירידה הורחנית שבאה בעקבות כבישת שטח על ידי היצר הרע, אפשר להבנות ולהתעלות. בקיצור, אני עייפה ואם מה שכתבתי לא נשמע לכם הגיוני, תצטרכו לסלוח לי. לילה טוב תמנה
מלחמת יצר הרע, כמו כל מלחמה היא בכך שכדי להתגבר עליה צריך לכבוש את שטחה אולם, שלא ככל מלחמה, כבישת שטח אינה ערובה לשקט בגבול. כבכל מלחמה ומלחמה, ישנם שטחים כבושים שעליהם לא מתנהלת מלחמה. ישנם שטחים השייכים ליצר הרע וישנם שטחים השייכים ליצר הטוב למשל, אדם שנולד למשפחה חרדית, רגיל לברך לפני כל מאכל שהוא מכניס לפיו. לא קיימת אצלו שאלה של כן לברך לא לברך. שטח זה נקרא שטח כבוש והוא שייך ליצר הטוב. לא יתעוררו באדם זה יצר לא לברך. ולדוגמא ההפוכה, נאמר שאדם שרק התחיל לחזור בתשובה, בכלל לא קיים אצלו במודע ההרגל לברך על כל דבר שמכניס לפיו, אז אין אצלו כרגע מלחמה על קיום מצווה זו. כלומר, ליצר הטוב וליצר הרע ישנם שטחים כבושים על ידם ששם לא מתחוללת בכלל מלחמה. איפה מתחוללת המלחמה? בנקודת החיבור, בקו התפר. בנקודות אלו ששם אדם צריך לבחור בין לעשות טוב או לא, שם מתחוללת המלחמה בכל עוצמתה בין יצר הטוב ליצר הרע. מי מאיתנו לא חווה את התחושה הנפלאה כשהתחלנו להתפלל כל יום והתחברנו והרגשנו נלהבים ופתאום קרה משהו שמנע מאיתנו להתפלל ושוב לא הצלחנו לחזור לאותה התחושה הראשונית? למה? כי ברגע שהתחלנו לנסות להכנס להרגל לעשות טוב, זו היתה מלחמת היצר הטוב ביצר הרע שאמר לנו לא לעשות וכשראה יצר הרע שהוא מפסיד, הוציא את אחד מתכסיסיו הישנים והסיט אותנו מכיוונינו. ברגע שיצאנו מההרגל, שוב לא שייך היה השטח ליצר הטוב, שוב לא כבוש היה אלא במלחמה תמידית. אבל ככל שמתקדמים יותר בתשובה, כך יותר ויותר שטחים נכבשים על ידי היצר הטוב. אדם שנולד לתוך הדת והחרדיות, המלחמות אצלו מתנהלות בכלל במגזרים שונים לגמרי. הגבולות נמצאים בתחומים שונים לגמרי. זה מזכיר לי סיפור על אדם שכל חייו טיפס על הר וכשהגיע לפסגה מצא שם תינוק. שאל את התינוק, איך הגעת אתה לפה? אמר לו התינוק – אני נולדתי פה. מה שאני מנסה להגיד פה זה שהתשובה נעשית בשלבים. צריך לטפס שלב שלב, לא לעשות הכל בבת אחת. כל אדם מגיע לדרגה שמתאימה לו בקצב שמתאים לו ואין דרגה אחת שמתאימה לכולם, ואין אדם שמתחיל לעלות מתחתית הסולם יכול להגיע לדרגה של אדם שנולד לאמצע השלבים בסולם. ואדם לא צריך לשאוף להיות כזה שנולד לפסגה, אלא צריך לשאוף להיות הוא עצמו, ולשאוף להצליח לממש את הפוטנציאל המקסימלי שלו לתיקון בכלים שיש לו. וצריך לזכור תמיד שכמו בכל מלחמה, לפעמים מפסידים קצת שטחים אבל אסור לוותר לע המלחמה ולהרים דגל לבן. להיפך, צריך להבין מאיפה זה בא ולהמשיך הלאה. רק מתוך הנפילה הזו, מתוך הירידה הורחנית שבאה בעקבות כבישת שטח על ידי היצר הרע, אפשר להבנות ולהתעלות. בקיצור, אני עייפה ואם מה שכתבתי לא נשמע לכם הגיוני, תצטרכו לסלוח לי. לילה טוב תמנה