אדון ינשוף
New member
מאמר על נזלת.
כל ההפרשות של הגוף מסריחות חוץ מנזלת. אדם נורמאלי לא מייחס לעובדה זו חשיבות רבה, אבל אני, שלקרוא לי נורמאלי זה כמו לקרוא לאדולף היטלר אוהב כושים, החלטתי להתעמק בנושא. נזלת זה דבר שמלווה אותנו מינקות ועד זיקנה, אבל אינני יודע אם כולם יודעים, או מעונינים בכלל לדעת מהו תפקידה של הנזלת, מלבד כלי עזר להעברת זמן בפקקים ורמזורים אדומים. שאלתי את ידידי המלומד פרופסור דייב. אני: ``שלום דייב יש לי שאלה. למה כל ההפרשות של הגוף מסריחות חוץ מנזלת?`` דייב: ``אתה טועה ידידי. יש הפרשות שלא מסריחות כמו דמעות למשל`` אני : ``אני עומד מתוקן`` דייב: ``הסיבה לכך היא פשוטה. ההפרשות שעומדות בתוך הגוף זמן ממושך מסריחות מפני שהן חסומות למעבר של אויר, ואילו ההפרשות שאינם נאגרות בגוף, כמו דמעות ונזלת, אינם מסריחות. הנזלת באה במגע תמידי עם האויר החיצוני ולכן לא תופסת ריח מסריח.`` אני : ``אה אה`` דייב: ``כל מה שבתוך הגוף מסריח. ניסית פעם לחתוך בן אדם לחתיכות? הדבר מסריח ביותר בעיקר כשפותחים את הבטן.`` אני: ``דייב? כמה אנשים פתחת?`` דייב: ``הפסקתי לספור אחרי המאה הראשונים`` אני: ``מתי יצא לך לפתוח בני אדם. הרי לא למדת רפואה..`` דייב: ``גרתי בבת ים 5 שנים`` אני: ``אל תוסיף מילה`` דייב: ``שמת לב גם שכל ההפרשות מלוחות מלבד חרא שהוא חמצמץ?`` אני: ``אוקיי... אני צריך ללכת...`` דייב: ``ויש תאוריה שאומרת ש...`` עזבתי את דייב במעבדה והוא כרגיל המשיך לדבר אל עצמו. עכשיו שגיליתי מדוע הנזלת לא מסריחה עברתי למחקר על אופן החיטוט באף. פגשתי בבית קפה מומחה בנושא ששמו אורי פיק. אני: ``אורי, ספר לי על תולדות החיטוט באף`` אורי: ``הקפוצינו הזה מגעיל. ביקשתי בפירוש בלי קצפת.`` אני: ``אבל קפוצינו תמיד בא עם קצפת, בלי קצפת זה לא קפוצינו`` אורי: ``זאת הסיבה שאני שונא בתי קפה. אז מה שאלת?`` אני: ``ספר לי בתור מומחה בתחום על תולדות החיטוט באף.`` אורי: ``תראה, אני מקצוען עם ניסיון של שנים. באופן כללי ופשטני אוכל לומר לך שאני מתייחס לאומנות החיטוט באף באופן רציני. דוגמא טובה לעניין היא השוואה בין שחקן גולף חובב לשחקן מקצועי. השחקן החובב יתפוס מחבט כלשהוא ויכה בכדור, ואילו המקצוען יבחן את מיקום הכדור ויבחר לעצמו מקל שונה בכל מכה. באותו אופן ניתן לחלק את ציבור המחטטים באף לשני סוגים: המחטט החובב והמחטט המקצועי. המחטט החובב יחטט באפו בדרך כלל עם הזרת, הבוהן או האצבע, לפי נוחיותו. לעומתו המחטט המקצוען יבחן את גודל הנזלת, את מיקומה בחלל האף ואת רמת קשיחותה, ויבחר לעצמו את האצבע המתאימה ביותר. `` אני: ``אה אה, מעניין מאוד...`` אורי: ``קראתי באינטרנט על אחד מקנדה שממש הגיע לשלמות ומשתמש אפילו באצבעות של הרגל במידת הצורך`` אני: ``אוקיי קיבלתי מספיק אינפורמציה ממך ומדייב כדי לכתוב את המאמר`` אורי: ``אה, דיברת עם דייב? מה שלומו? לא ראיתי אותי כבר שנה`` אני: ``הוא עובד על פרוייקט חדש בתחום השפעת מוזיקה מזרחית על עכברי מעבדה.`` אורי: ``מה הוא גילה בנתיים?`` אני: ``תראה, המחקר עדיין בחיתוליו אבל הוא כבר שם לב לדבר מעניין. עכבר ממוצע עובר את המבוך ב 20 שניות, ואילו עכבר שהאזין למוזיקה מזרחית עובר את אותו מבוך ב 7 דקות. דייב עובד כעת על השוואה בין אייל גולן ושרית חדד.`` אורי: ``תאמין לי אין כמו צביקה פיק.`` אני: ``אתה אומר את זה בגלל שאתה בן דוד שלו`` אורי: ``נכון. תעביר לי את הסוכר.``
כל ההפרשות של הגוף מסריחות חוץ מנזלת. אדם נורמאלי לא מייחס לעובדה זו חשיבות רבה, אבל אני, שלקרוא לי נורמאלי זה כמו לקרוא לאדולף היטלר אוהב כושים, החלטתי להתעמק בנושא. נזלת זה דבר שמלווה אותנו מינקות ועד זיקנה, אבל אינני יודע אם כולם יודעים, או מעונינים בכלל לדעת מהו תפקידה של הנזלת, מלבד כלי עזר להעברת זמן בפקקים ורמזורים אדומים. שאלתי את ידידי המלומד פרופסור דייב. אני: ``שלום דייב יש לי שאלה. למה כל ההפרשות של הגוף מסריחות חוץ מנזלת?`` דייב: ``אתה טועה ידידי. יש הפרשות שלא מסריחות כמו דמעות למשל`` אני : ``אני עומד מתוקן`` דייב: ``הסיבה לכך היא פשוטה. ההפרשות שעומדות בתוך הגוף זמן ממושך מסריחות מפני שהן חסומות למעבר של אויר, ואילו ההפרשות שאינם נאגרות בגוף, כמו דמעות ונזלת, אינם מסריחות. הנזלת באה במגע תמידי עם האויר החיצוני ולכן לא תופסת ריח מסריח.`` אני : ``אה אה`` דייב: ``כל מה שבתוך הגוף מסריח. ניסית פעם לחתוך בן אדם לחתיכות? הדבר מסריח ביותר בעיקר כשפותחים את הבטן.`` אני: ``דייב? כמה אנשים פתחת?`` דייב: ``הפסקתי לספור אחרי המאה הראשונים`` אני: ``מתי יצא לך לפתוח בני אדם. הרי לא למדת רפואה..`` דייב: ``גרתי בבת ים 5 שנים`` אני: ``אל תוסיף מילה`` דייב: ``שמת לב גם שכל ההפרשות מלוחות מלבד חרא שהוא חמצמץ?`` אני: ``אוקיי... אני צריך ללכת...`` דייב: ``ויש תאוריה שאומרת ש...`` עזבתי את דייב במעבדה והוא כרגיל המשיך לדבר אל עצמו. עכשיו שגיליתי מדוע הנזלת לא מסריחה עברתי למחקר על אופן החיטוט באף. פגשתי בבית קפה מומחה בנושא ששמו אורי פיק. אני: ``אורי, ספר לי על תולדות החיטוט באף`` אורי: ``הקפוצינו הזה מגעיל. ביקשתי בפירוש בלי קצפת.`` אני: ``אבל קפוצינו תמיד בא עם קצפת, בלי קצפת זה לא קפוצינו`` אורי: ``זאת הסיבה שאני שונא בתי קפה. אז מה שאלת?`` אני: ``ספר לי בתור מומחה בתחום על תולדות החיטוט באף.`` אורי: ``תראה, אני מקצוען עם ניסיון של שנים. באופן כללי ופשטני אוכל לומר לך שאני מתייחס לאומנות החיטוט באף באופן רציני. דוגמא טובה לעניין היא השוואה בין שחקן גולף חובב לשחקן מקצועי. השחקן החובב יתפוס מחבט כלשהוא ויכה בכדור, ואילו המקצוען יבחן את מיקום הכדור ויבחר לעצמו מקל שונה בכל מכה. באותו אופן ניתן לחלק את ציבור המחטטים באף לשני סוגים: המחטט החובב והמחטט המקצועי. המחטט החובב יחטט באפו בדרך כלל עם הזרת, הבוהן או האצבע, לפי נוחיותו. לעומתו המחטט המקצוען יבחן את גודל הנזלת, את מיקומה בחלל האף ואת רמת קשיחותה, ויבחר לעצמו את האצבע המתאימה ביותר. `` אני: ``אה אה, מעניין מאוד...`` אורי: ``קראתי באינטרנט על אחד מקנדה שממש הגיע לשלמות ומשתמש אפילו באצבעות של הרגל במידת הצורך`` אני: ``אוקיי קיבלתי מספיק אינפורמציה ממך ומדייב כדי לכתוב את המאמר`` אורי: ``אה, דיברת עם דייב? מה שלומו? לא ראיתי אותי כבר שנה`` אני: ``הוא עובד על פרוייקט חדש בתחום השפעת מוזיקה מזרחית על עכברי מעבדה.`` אורי: ``מה הוא גילה בנתיים?`` אני: ``תראה, המחקר עדיין בחיתוליו אבל הוא כבר שם לב לדבר מעניין. עכבר ממוצע עובר את המבוך ב 20 שניות, ואילו עכבר שהאזין למוזיקה מזרחית עובר את אותו מבוך ב 7 דקות. דייב עובד כעת על השוואה בין אייל גולן ושרית חדד.`` אורי: ``תאמין לי אין כמו צביקה פיק.`` אני: ``אתה אומר את זה בגלל שאתה בן דוד שלו`` אורי: ``נכון. תעביר לי את הסוכר.``