למה התשובה אינה נמנית במניין המצוות

[אריאלה ב.]

למה התשובה אינה נמנית במניין המצוות

ועוד מאמר שמצאת ב"צמאה נפשי" בזכות איציק

שיחות על פרשת השבוע (מתוך "שולחן שבת") למה התשובה אינה נמנית במניין המצוות והתודו את חטאתם אשר עשו (במדבר ה´, ז´) בפרשתנו מופיעה המצווה: "והתוודו את חטאתם אשר חטאו". זוהי מצוות הווידוי - להתוודות על העוונות. וכך כותב הרמב"ם (ספר המצוות מצוות-עשה עג): "שציונו להתוודות על העוונות והחטאים שחטאנו לפני הא-ל לאמור אותם עם התשובה". ואכן, מצוות הווידוי היא אחת מתרי"ג המצוות. על-פי הרמב"ם, זוהי מצוות עשה השבעים ושלוש, וכך היא נמנית בספר המצוות שלו. נשאלת על כך השאלה, למה דווקא הווידוי, שהוא פרט בעשיית התשובה, נמנה עם תרי"ג המצוות, ואילו התשובה עצמה אינה נמנית בתוך תרי"ג המצוות. אין ציווי על שאלה זו ניתנו שלוש תשובות: א) התשובה אינה נמנית במניין המצוות, כי אין מצווה לעשות תשובה. אם האדם רוצה לעשות תשובה ולתקן את חטאיו, מורה לו התורה איך לעשות זאת, אבל על התשובה עצמה אין ציווי. לכן הווידוי הוא מצווה אבל התשובה עצמה אינה כן (מנחת חינוך מצוות-עשה שסד). יש להסביר זאת בעומק יותר: כל עניינה של התשובה הוא התעוררות פנימית לשוב אל ה´, התעוררות שבאה מהאדם עצמו. לכן אין מקום לציווי על כך, כי אם יש ציווי, שוב אין הדבר יכול לבוא לגמרי מצד האדם, מאחר שהציווי מכריחו לעשות זאת. לכן לא ציוותה התורה על התשובה. כדי שהיא תבוא אך ורק מצד האדם עצמו. ציווי כללי ב) התשובה היא ציווי כללי, ולכן היא אינה נמנית במניין המצוות, שבו כלולות רק מצוות פרטיות. למשל, יש בתורה ציווי (עקב י, טז): "ומלתם את עורלת לבבכם, ועורפכם לא תקשו עוד", ואף-על-פי-כן אין ציווי זה נחשב אחת המצוות, מכיוון שהוא ציווי כללי, הנוגע לשמירת כל התורה והמצוות. הסבר זה עולה בקנה אחד עם המבואר, שתרי"ג המצוות הן בדוגמת תרי"ג האיברים והגידים שבאדם. כשם שברשימת האיברים והגידים נמנים רק איברים פרטיים, ואילו הדם, למשל, המזרים חיים לכל האיברים אינו נמנה כאיבר (ראה לקוטי תורה במדבר יג, א-ב), כך התשובה, שעניינה התעוררות מעומק הלב, היא דבר כללי, ולכן אינה נמנית בתוך תרי"ג המצוות. דברים שבלב ג) הווידוי והתשובה הם מצווה אחת, ועד שהרמב"ם אומר (הלכות תשובה פרק ב´ הלכה ג´), כי "כל המתוודה בדברים ולא גמר בליבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו". אולם כשיש מצוו שיש לה שני חלקים, חלק מעשי וחלק רגשי, מונים במניין המצוות רק את החלק המעשי. לכן נמנה במניין המצוות רק הווידוי ולא התשובה, משום שהיא דבר שבלב. על-פי ההסבר הזה (שזוהי שיטת הרמב"ם), התשובה היא מצווה ואפילו מצווה פרטית, אלא שהיא כלולה בתוך מצוות הווידוי. אמנם התשובה היא למעלה מכל המצוות, אבל אסור לה להישאר ´למעלה´, אלא היא צריכה לחדור לתוך המצוות הפרטיות, באופן שתביא את האדם לידי קיום כל המצוות בפועל, כלשון חז"ל: "תשובה ומעשים טובים" (שיר השירים יז, ג).