כתב "קודש" שלי: טקסטים מרכזיים בחיי

[sole2]

../images/Emo39.gifהיי ויק

מבינה אותך בעיניין השפעתם של המילים במכתבים אישים גם חשוב גם סנטימנטלי זה התעוד ההסטורי שלך . כמו הנצחת רגע אישי במצלמה ,, מצד שלי בנוסף השפעת המילים והמחשבה של מחבר ספר בן אם הוא פסיכולו' או פילוסופ' מרשימים מרגשים וגם מביאים אותי גם על סף בכי ואני כן יכולה לחזור לקרא אני אוהבת את אמיל קואה ו"האוטוסוגיסטייה שלו (הדימיון חשוב יותר מהרצון ), את "ישר מן הלב של אהרון בן זאב (אינטרקצית ההתנהגות ו רגשות )או את "אני בסדר אתה בסדר של הריס את דייל קרנגי ,ועוד. אך הם לא בכי יתאימו לי משום מה באי הבודד,,.שם אין על מי לישם את זה אגב ויק התחלתי לקרא כל יום פרק מספר תהילים מתוך אמונה שזה יעזור לי וככל שאני חוזרת על זה אני כל יום מגלה מילה או משפט מעניין חדש שלא התיחסתי אליו יום קודם . שלך יום יפה שיהיה 0.

 

[סטארגייט]

../images/Emo6.gifמדהים שאתה מסוגל לסיים ספר

כל שכן לחזור ולקרוא אותו שוב אני בכל אופן התחלתי כמה פעמים לקרוא את כתבי אפלטון הספר היחידי שלא פשוט התחלתי וזרקתי. מרתק אותי חיפושו הבילתי פוסק של "סוקראטס" אחרי האמת, הוא בשבילי דמות להערצה ולהשפעה חיובית על חיי. חבל שאני לא מצליח לסיים את כל הכתבים(חחחח או לסיים משהו בכלל)

 

[ישראל שורק]

סטארי צריך לדעת לגמור...

... טקסטים לפעמים. אתה יודע מה, בשביל ההרגשה הטובה שלך- תקרא סיפורים קצרים בשלב ראשון. או הנרי, אבנר כץ (ספר נהדר שנקרא "חוץ מפרט זה או אחר הכל הכל אמת"), נסה את 101 ניסויים פילוסופיים. אחר כך אני ארשה לקרוא את אפרים. אפרים זה ספר שלא מתחכמים איתו (כי הוא בכה יותר מפעם אחת, אפרים). מה זאת אומרת שאתה מתקשה לסיים דברים בכלל? יש הקשרים שבהם חיסרון זה הוא בעצם יתרון, לא?

 

[סטארגייט]

אם אתה מדבר על הקשר הזוגיות?

אז אני אורח כבוד ברבנות. ויש שם ספריה על שמי. אני פשוט מתלהב תמיד מהתחלות חדשות של כל דבר לא זכור לי שסיימתי משהו עד הסוף,כשלעצמי השלחמתי כבר עם עובדה זו כך שבוא נברח מהדיון על זה לא רוצה להתמודד עם זה שוב

 

[ישראל שורק]

שום דיון, תביא רק את הסיפורים!

הפורום צמא לעסיסיות... זה בסדר סטארי, לא אדרוך על יבלות אם ובמידה שהן קייימות.

 

[מון שרי]

א-פרופו סיפורים קצרים ועסיסיות....

אני עכשיו מתענגת על קבצי סיפורים קצרים של בשביס-זינגר, ספר אחד נקרא "המפתח" ולספר השני קוראים "בית הדין של אבא", מאד ממליצה.

 

[sole2]

היי סטארגייט

ברשותך סטארגייט היקר אוכל לומר בקשר למצבים שמתחילים ונקטעים בעודם באיבם שזה קורה בדרך כלל כשיש מן פחד מודחק ממה שאמור להתגלות וקושי ההתמודדות עם הבלתי ניתן לחיזוי . אם יורשה לי לשאול משהו רק אם תרצה לענות אשמח, למה אתה מעדיף את תחושת ההחמצה והסקרנות לא מסופקת על תחושת שביעות הרצון . אני מכירה את זה מעצמי עד שיום אחד ראיתיעל המסך את השופטת הכי מפורסמת הארה'ב שכחתי את שמה שעשו איתה סדרות טלויזיה עם עלילות אמיתיות ושפיטה אמיתית- היא אמרה בראיון שהיתה חוזרת הביתה בהרגשה שהיא לא פתרה ועזרה לאדם בכלום כי משפטו ימשך עוד כמה שנים והגשת הסיפוק שלה היתה מטרידה אותה .היא היתה חוזרת הביתה מנקה את השרותים או את המטבח ובכך הירגישה שהתחילה במשהו וסיימה אותו עד הסוף.וזה היה מספק לה הרגשת שלמות מוגמרת שלא חוותה בעבודה השוטפת של השפיטה. שלך 0.

 

[אופיליה28]

אני קוראת

חוזרת תמיד לשירים שכתבתי על אנשים, יש לי בערך 1400 שירים אבל תמיד אני חוזרת לקרוא את אותם 10 שירים, זה בד"כ גם שירים שעוזרים לי להוציא את הכאב מבפנים. מעין מדטציה רגשית אפשר לומר.

 

[רותוש]

טוב, לי יש רשימה קצת מוזרה.

האמת שקראתי את השירשור, וככה, דשתי ביני לבין עצמי אם להצטרף, כי הספרים שלי קצת...פחות...הממ...לא יודעת...קצת פחות. אז כשהייתי ילדה קטנה, הייתי מאוד לבד ולא הסתדרתי בבית הספר, בעיקר בגלל הדיסלקציה הקשה. אמא שלי הייתה קוראת לי את הספר על הפר פרדיננד, וזה תמיד עשה לי הרגשה טובה. אז כל פעם, שאני מכירה מישהו חדש, אני מנצלת את ההזדמנות לקרוא לו את הסיפור, ואם במקרה אני רואה שהוא מעלה אבק על המדף, אז אני פותחת וחוזרת לקבל שוב את המתנה שהוא נתן לי כשהייתי קטנה. כשהתבגרתי התחלתי לקרוא את הסדרה של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, וכל שנה בערך, אני מגלה ששכחתי מה היה כתוב באיזה ספר מהסדרה וחוזרת להתענג.

 

[סטארגייט]

את אף פעם לא קצת פחות קצת פחות

רשימה מופלאה מה החשש?

 

[רותוש]

איזה כייף, המון תודה.

החשש כי זה לא קוהרנטי לשאר הרשימה פה... תודה.

 

[ישראל שורק]

סטארגייט אני מסכים איתך לשם שינוי

תודה רותוש על האומץ שגייסת בסופו של דבר. רוצי לעמוד בפינה!!

 

[סטארגייט]

תודה ישראל,אגב לקחתי את דבריך

ורץ לקיים אז שוב תודה

 

[sungun]

מוות לנסיך הקטן

אם הייתי פוגש את הנסיך הקטן על האי, מן הסתם הייתי מטביע אותו, וגם את האיש שהביא אותו לשם. יצור קטן, מעצבן ואנוכי. אותו דבר גם הייתי עושה להולדן מ"התפסן בשדה השיפון" המוערך, משום מה, בלי פרופורציה למהותה האמיתי של היצירה העלובה ההיא. לאי, המטאפורי (כי אני משוכנע ש-99% מהמשתתפים בפורום הנכבד הזה היו מתחרפנים מהאי אחרי יומיים), הייתי לוקח את החמישיה הפותחת: 1. ההוביט - ג'.ר.ר. טולקין. 2. מוטל בן פייסי החזן - שלום עליכם. 3. שוגון- ג'יימס קאלוול. 4. חניכותו של דודי קרביץ - מרדכי ריצ'לר. 5. העיר והכלבים - מריו ורגס יוסה. כמובן שההקשר בין חמשת הספרים הוא מובן וברור, ולא זקוק לפירושים או הסברים נוספים. מומלץ לקחת לאי הזה גם סידור כדי שנוכל להתפלל לאבינו שבשמיים שיציל אותנו מכל אלה שיש להם כתבי קודש אלטרנטיביים, רחמנא ליצלן.

 

[מרגנית2]

אני מתגעגעת לשפינוזה

קראתי שוב ושוב את המאמר על אלוהים האדם ואושרו. לפני כמה שנים באה חברה וביקשה לשאול אותו. נתתי לה ואז היא לא רצתה להחזיר. היא היתה קוראת בו יום יום לפני השינה. נשאר אצלה וזהו. אבל אצלי נשאר מעט אושר. זה גם משהו לא?

 

[רן רופא ציבור]

כתב הקודש שלי

אני נמנה עם הסוג הראשון של האנשים, אני לא חושב שאי פעם קראתי את אותו ספר פעמיים. ספרים שכבר קראתי נשמרים אצלי כמו גביעים בארון (כמאמר ג'רי סיינפלד) בתחילה חשבתי לציין כאן את 1984. לבסוף בחרתי במדריך לטרמפיסט בגלקסיה, בעיקר מכיוון שעל כותרת הפלאפון שלי מופיע תמיד "בלי פאניקה", אבל גם בגלל שהוא יותר ארוך ולכן יותר מתאים לאי בודד.

 

[J o s e p h]

לא טקסט אבל....

לא הצלחתי לחשוב על טקסט שאני מוצא את עצמי חוזר אליו שוב ושוב...אולי אני צעיר מדי (24) ועדיין לא מצאתי את הטקסט הזה..אבל בכל אופן אני כן מוצא את עצמי חווה את החוויה שאתה מציין ישראל אבל לא באמצעות טקסט. אני מוצא את עצמי לאחר כל הישג/גמר תקופה ..בכל אבן דרך שלי בחיים אני מוצא את עצמי חוזר אל אותם המקומות בהם גדלתי...פוסע בדרכים, נכנס לבניינים, עובר בין העצים והגינות, .... רגע ! בעצם יש גם סרט של אפרים קישון שאני מוצא את עצמי חוזר וצופה בו שוב ושוב..."השוטר אזולאי"... יוסף,

 

[סכיזואלה]

אני שייכת

לאנשים מהסוג השני. יש לי הרבה ספרים שאני קוראת שוב ושוב ולא מוכנה להיפרד מהם. המשוררת רחל שהשירים שלה עושים לי ממש טוב במצב רוח מסויים, שימבורסקה, שהשהיר שלה "אחדים אוהבים שירה" עושה לי משהו מיוחד. נרניה של ק.ס לואיס, ספר שקראתי כילדה ומאז אני קוראת אותו כל שנה שנתיים מחדש, הסיפור שאינו נגמר של מיכאל אנדה,ראי בתוך ראי של מיכאל אנדה (שקראתי אותו בספריה של בית הספר לפני הרבה שנים ומאז ניסיתי להשיג אותו,והוא אזל בהוצאה, לבסוף הצלחתי למצוא אותו בדרך מוזרה כלשהי, וכיום הוא על המדף שלי) סיפרים של קפקא, ובן המלך והעני. אני חושבת שאם אני אחשוב עוד אני אמצא עוד כמה ספרים שאני נוטה לקרוא שוב ושוב. אבל זה בסדר, יש לי זמן לקרוא גם ספרים שעוד לא קראתי.

 

[sparkls]

הרמן הסה!! לקרוא בין השורות ולהנות

 

[קליז]

ברוכים הנמצאים

שלום לכולם. גיליתי את הפורום המקסים הזה היום, די במקרה, וכבר מצאתי בו איזכור כל-כך מרגש ליוצר האהוב עלי, יואל הופמן. הפייבוריט האישי שלי הוא השונרא והשמטרלינג, אבל אני מסכים שאפרים הוא יצירת מופת. אני גם מסכים איתך, ישראל, שהסוד של הופמן טמון ביכולת האלכימית שלו ליצור אינסוף בתוך מילים, משפטים ופסקאות קצרצרות. האיש הוא מכשף של מילים. מעבר לכך, לצד (כמעט) כל כתבי הופמן, על מדף ספרי הקודש שלי אפשר למצוא את בורחס, שהסיפורים שלו עדיין גורמים לי לצמרמורת נעימה, גם בקריאה השלושים, את קפקא (בעיקר הסיפור "דאגתו של אבי המשפחה", עמוד וחצי שאפשר להגות בהם יומם וליל) ו"מוסקבה - פטושקי", ספר מסע הזוי, מצחיק ומרגש עד דמעות של ונדיקט ירופייב. גם את חמשת חומשי "מדריך הטרמפיסט" אני מניח על המדף הזה, לצד סוכנות הבילוש ההוליסטית. כנראה ייקח זמן עד שהעולם יבין שמקומו של דגלס אדמס הוא בין הקלסיקונים הגדולים, אבל אל דאגה - זה עוד יקרה (עד אז נסתפק הכרה ההוליוודית הממשמשת ובאה). לדעתי, ההבנה שלו באופי האנושי לא נופלת משל דוסטוייבסקי (הוא רק הרבה יותר מצחיק ממנו). אם הייתי צריך לבחור גם ספר שירה לקחת אל האי, הבחירה היתה קשה בהרבה, אבל לדעתי בסופו של דבר הייתי שומר חסד נעורים לדויד אבידן, ולוקח איתי את "משהו בשביל מישהו". זהו. טוב, אולי גם פראני וזואי. ושאר הסלינג'רים. אבל זהו. ביי.