חשוב: הזכות להשתכר בכבוד
כל האמת ורק האמת על תעסוקת נכים וקצבאות... מאת קובי כהן החטא הקדמון בנושא הנכים הכלליים התחיל אי שם בשנות הקמת המדינה, המחוקק שחוקק את חוק הביטוח הלאומי ראה את הקצבאות בעיני רוחו כקצבאות סוציאליות נטו, לתוך מסגרת ה"פוליסה הקולקטיבית" לא יצק בפרק הנכים הכללים (פרק ט') שום מנגנון המבטיח פיצוי על אבדן הכנסה עתידית. שלא כמו בנכות הנגרמת כתוצאה מתאונת עבודה בה התובע מפוצה על אובדן הכנסה עתידית, בפרק הנכות הכללית הגישה וראיית נושא הנכות שונה לגמרי. על מנת לספק לאלו שאבדו את כושר עבודתם מקור קיום, קבע המחוקק עבורו קצבה. מעין סעד קיומי בגובה של 25 אחוז "מסכום בסיסי". מתוקף אותה קביעה מצא המחוקק לנכון להגביל את הנכה שעדיין נותר בידו כושר עבודה חלקי כלשהו במגבלת השתכרות ברמת שכר מינימאלית, אבסורדית (לרוב בסביבות 1900 ₪) ומעבר לה נכה הרוצה לצאת ולנסות להשתלב בעבודה מופסקות קצבתו. במקרים רבים הנכה צובר אחריו שנים רבות של תשלום דמי ביטוח לאומי, ללא שאלו יפצו אותו על אובדן ההכנסה עתידית במקרה של נכות שנגרמה לו לא מתאונת עבודה אלא מתוך מחלה או פגעי הגורל . הפסד ההשתכרות העתידית במקרה של נכות פתאומית, כשזו באה במהלך חיינו ויכולה לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו ובכל רגע נתון, כחוליה בשרשרת, אם נשברת, אדם ההופך נכה נגזר עליו ועל בני משפחתו אומללות, תוצאת חוסר מזלו והגדרת הקצבה. הקצבאות לא מעניקות פיצוי אובדן הכנסה עתידית ממשי גם לילדינו וכך מי שנולדו לו ילדיו לנכות, נגזרו עליהם חיי עוני ומחסור ועליו האחריות האישית לרווחתם לכל חייו הגם שחלק לא מסוגל לכך, כך הם פני הדברים. קצת על חקיקה ומדיניות ממשלתית. הזכאות לכיסוי הסוציאלי נקבעה בחוק הביטוח הלאומי כמוה גם הוגדרו בפרק ט' הסעדים. אלא מה "הסכום הקובע" ממנו נגזרות סכומי הקצבאות גזור מתוך הגדרות מדיניות "מדינת הרווחה" ואלו ניתנות לשיקול מלא של הממשלה, זו שמתחלפת מעת לעת כמוה גם הסכום לשבט או לחסד. שינויי השלטון ושינויי תפיסת העולם שחלו במדינה בשנים שחלפו מאז הקמתה הביאו למדיניות שבסיסה הקטנת החבות הלאומית והקצבאות שאמורות היו לספק לנכים חיים בכבוד הפכו לנטל, ל"הוצאה תקציבית" זו שהמדינה לא ראתה עצמה מחייבת להן. ההתעללות בקצבאות קשה, בוטלה הצמדת הקצבאות לשכר עבודה והועברה למדד (שחיקה של 10% לערך), הוקפאו הקצבאות לגמרי לתקופה של 5 שנים (עד ינואר 2006) (שחיקה נוספת של 5% לערך) ובקרוב על פי המסתמן שוב יוקפאו הקצבאות לתקופה ארוכה ומכוח חוק ההסדרים המושמץ. לא מוזר שהממשלה מתייחסת לקצבאות הנכות הכללית כ"נטל" וגוזרת מתוך מחשבה על מדיניות "מדינת הרווחה" שלה את "הסכום הקובע" לשבט, הקצבאות שבמקורן כספים שנאספו מתשלום דמי ביטוח לאומי של כולנו, כבר מזמן שינו את מקור מימונן. כבר נחשפה ובראש גלי על ידי מנכ"ל המוסד ד"ר יגאל בן שלום המציאות האמיתית. עת נשא דברים בועדת העבודה הרווחה והבריאות במהלך הדיווח השנתי של הביטוח הלאומי . בחרתי להוציא מדבריו ועל פי השקפתי וראייתי את המדיניות כפי שזו מצטיירת בעיניי. הממשלה קבעה כיעד להוריד מהציבור את נטל התשלומים לביטוח הלאומי וכך במסגרת חקיקה ממשלתית, הורדו דמי הביטוח הלאומי בצורה משמעותית. מ- 15% לפני עשרים שנה לפחות מ- 5% היום. הממשלה אמנם משפה חלקית את הביטוח לאומי על אובדן ההכנסה (בשיעור של 3.1% )אולם השיפוי הוא מקור כל הצרות. ראשית השיפוי חלקי, הביטוח הלאומי לצורך שמירה על מסגרת תקציבית וספיגת הגזרה נאלץ לבצע מהלכים על מנת להקטין עד למינימום את הקצבאות המשולמות. משמעות ישירה של מהלך זה היא התעמרות בציבור הנכים. הביטוח הלאומי מעכב זכאות (זמן ההמתנה לועדות קביעה עלה משמעותית) מקטין את אחוזי הקביעה ודוחה תביעות נכים (אחוז הערעורים עלה משמעותית). שנית, הממשלה בקיצוץ הכנסות המוסד יצרה תלות מלאכותית בכספי האוצר -תשלומי העברה. מדובר בעליה של 18% אחוז (8.82 מיליארד שקל) בכספי העברה משנת 1985. בחישוב גס מעבירה הממשלה 1.06 מיליארד שקל מתוך 5.90 מיליארד שקל קצבאות הנכות. סכום נכבד זה יצר תלות בלתי נסבלת של קצבאות הנכות בתקציב המדינה. ברור מדוע הממשלה מעדיפה למזער את "הסכום הקובע" ולפגוע בו דרך הקפאת ההצמדה וביטול ההצמדה לשכר עבודה. מהן הברירות שנותרת בידי מי שנפגע ונותר נכה או שנולד לנכות? נכים הקלים עד בינוניים יוצאים לעבודה מלאה בשכר מלא כך תוך ויתור על הקצבה, ויתור על זכות נצברת שלהם או של הוריהם, נאלצים להתמודד עם אובדן הכנסה שנגרם מנכותם. אינם מסוגלים להשלים את היריעה הסוציאלית שלהם כתוצאה מהעדר רצון לכיסוי ביטוחי משלים של חברות הביטוח הפרטיות המסרבות לבטח אותם. ומתמודדים עם קושי אדיר לשוב ולהשתלב מחדש במעגל הקצבאות עת מוחמר מצבם. הנכים הבינוניים עד קשים, אלו המסוגלים להפיק מעצמם עבודה ולו חלקית, נאלצים מתוך חשש לאבד את קצבתם, זו שמעניקה להם ביטחון סוציאלי, להסתפק בשכר עבודה נמוך, כזה שלא מבטל קצבתם. עוצרים זכותם האלמנטארית לזכות בקידום, להשתלב בתפקידים בכירים יותר, מונעים מעצמם הטבות ותוספות המגיעות להם מתוקף הסכמי שכר קיבוציים ואחרים. לעיתים באבסורד כה חריף שכן נכים פונים מיוזמתם למעבידם בדרישה לקצץ במכוון בשכרם בכדי לא לפגוע בסך כל הכנסתם והגנתם ומראש מקטינים את איכות חייהם באומללות מבישה! לטובת מי שעובד במדינה הגנו זכותו לחיי כבוד ואי ניצול בהגנה על ידי חוק שכר המינימום,זה שאין נמוך ממנו, על מנת להבטיח קיומו ואי ניצולו. לעומתו מי שנפגע או שנולד לנכות נאלץ להתמודד עם דילמה קשה. מתוך "מחשבה עמוקה" לעודד תעסוקה ולהוציא כמה שיותר נכים מתוך מסגרת הקצבאות ומבלי להשקיע בזה אגורה חוקקה המדינה תיקון לחוק שכר המינימום וממנו נגזרו תקנות שהופעלו על ידי משרד התמ"ת ב- 1.11.06 בהם נקבע שמעסיקים יורשו ועל פי חוק, לשלם בין מחצית עד שליש משכר המינימום לנכים המוגבלים ביכולתם הפיסית, הנפשית או השכלית, ברוב חוצפה נקבע כי ההוראה נכונה לכל נכה שחפץ בעבודה מעתה יוכל לפנות בתאום המעביד ולבקש "מבחן תפוקה" על מנת להעריך יכולתו ותוצאות המבחן יקבעו את ההגנה בשכר. אכן פתרון מבריק, נכים שלא מאפשרים להם קיום ולא בידם להעלות פת לחם על שולחנם יפנו לקבל עבודה, כל עבודה, כעת יאלצו להסתפק בפחות. היתר אלו שלא בידם להפיק עבודה נדחקים לתחתית, שאינה מכבדת אדם. קצבתם שנשחקה הועמדה בין 1900 - 2200 ש"ח וגם התוספת שניתנה "מתוך רחמים" המשולמת לחלקם בעבור בני ביתם (12.5% תוספת לבת זוג שמשתכרת התחת לגובה קצבתם ו/או 10% בעבור ילד המשולמת מקסימום עד שני ילדים) אינה משפרת מצבם כלל ועיקר. לברי המזל בניהם זכות סוציאלית ביטוחית פרטית המבטלת לעיתים לגמרי את הקצבה ומסירה מהם את הגנת המדינה בעבורה שלמו במיטב כספם. חסרי המזל נאלצים להיפרד מחסכנותם למימון צרכיהם עד למצב אומללות מביש. גרוע מכל מצבם של אנו שנולדו לנכותם והפכו לנטל למשפחתם לכל חייהם ובהגיעם לגיל מבוגר הופכים לנטל על מערכות הסיעוד. סוף דבר המדיניות החברתית של ממשלת ישראל פורצת גבולות. בעוד שבקופת האוצר הצטבר עודף גבייה של 2 מיליארד שקלים חדשים המיועד לנושאים חברתיים. ממשיכים שם בתוכנית המקורית, תעסוקה היא מטרה טובה שכל אחד ואחד מהנכים מברך ומייחל לה. לעומתה הדרך לעודד תעסוקה ולפתור את נושאי מצוקת הנכים במדינה בה מצב תעסוקת הנכים שואף לאפס מעוות לגמרי. בושה לנו שכך תמונת המצב במדינתנו! אתר המאבק: www.vp.ios.st
כל האמת ורק האמת על תעסוקת נכים וקצבאות... מאת קובי כהן החטא הקדמון בנושא הנכים הכלליים התחיל אי שם בשנות הקמת המדינה, המחוקק שחוקק את חוק הביטוח הלאומי ראה את הקצבאות בעיני רוחו כקצבאות סוציאליות נטו, לתוך מסגרת ה"פוליסה הקולקטיבית" לא יצק בפרק הנכים הכללים (פרק ט') שום מנגנון המבטיח פיצוי על אבדן הכנסה עתידית. שלא כמו בנכות הנגרמת כתוצאה מתאונת עבודה בה התובע מפוצה על אובדן הכנסה עתידית, בפרק הנכות הכללית הגישה וראיית נושא הנכות שונה לגמרי. על מנת לספק לאלו שאבדו את כושר עבודתם מקור קיום, קבע המחוקק עבורו קצבה. מעין סעד קיומי בגובה של 25 אחוז "מסכום בסיסי". מתוקף אותה קביעה מצא המחוקק לנכון להגביל את הנכה שעדיין נותר בידו כושר עבודה חלקי כלשהו במגבלת השתכרות ברמת שכר מינימאלית, אבסורדית (לרוב בסביבות 1900 ₪) ומעבר לה נכה הרוצה לצאת ולנסות להשתלב בעבודה מופסקות קצבתו. במקרים רבים הנכה צובר אחריו שנים רבות של תשלום דמי ביטוח לאומי, ללא שאלו יפצו אותו על אובדן ההכנסה עתידית במקרה של נכות שנגרמה לו לא מתאונת עבודה אלא מתוך מחלה או פגעי הגורל . הפסד ההשתכרות העתידית במקרה של נכות פתאומית, כשזו באה במהלך חיינו ויכולה לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו ובכל רגע נתון, כחוליה בשרשרת, אם נשברת, אדם ההופך נכה נגזר עליו ועל בני משפחתו אומללות, תוצאת חוסר מזלו והגדרת הקצבה. הקצבאות לא מעניקות פיצוי אובדן הכנסה עתידית ממשי גם לילדינו וכך מי שנולדו לו ילדיו לנכות, נגזרו עליהם חיי עוני ומחסור ועליו האחריות האישית לרווחתם לכל חייו הגם שחלק לא מסוגל לכך, כך הם פני הדברים. קצת על חקיקה ומדיניות ממשלתית. הזכאות לכיסוי הסוציאלי נקבעה בחוק הביטוח הלאומי כמוה גם הוגדרו בפרק ט' הסעדים. אלא מה "הסכום הקובע" ממנו נגזרות סכומי הקצבאות גזור מתוך הגדרות מדיניות "מדינת הרווחה" ואלו ניתנות לשיקול מלא של הממשלה, זו שמתחלפת מעת לעת כמוה גם הסכום לשבט או לחסד. שינויי השלטון ושינויי תפיסת העולם שחלו במדינה בשנים שחלפו מאז הקמתה הביאו למדיניות שבסיסה הקטנת החבות הלאומית והקצבאות שאמורות היו לספק לנכים חיים בכבוד הפכו לנטל, ל"הוצאה תקציבית" זו שהמדינה לא ראתה עצמה מחייבת להן. ההתעללות בקצבאות קשה, בוטלה הצמדת הקצבאות לשכר עבודה והועברה למדד (שחיקה של 10% לערך), הוקפאו הקצבאות לגמרי לתקופה של 5 שנים (עד ינואר 2006) (שחיקה נוספת של 5% לערך) ובקרוב על פי המסתמן שוב יוקפאו הקצבאות לתקופה ארוכה ומכוח חוק ההסדרים המושמץ. לא מוזר שהממשלה מתייחסת לקצבאות הנכות הכללית כ"נטל" וגוזרת מתוך מחשבה על מדיניות "מדינת הרווחה" שלה את "הסכום הקובע" לשבט, הקצבאות שבמקורן כספים שנאספו מתשלום דמי ביטוח לאומי של כולנו, כבר מזמן שינו את מקור מימונן. כבר נחשפה ובראש גלי על ידי מנכ"ל המוסד ד"ר יגאל בן שלום המציאות האמיתית. עת נשא דברים בועדת העבודה הרווחה והבריאות במהלך הדיווח השנתי של הביטוח הלאומי . בחרתי להוציא מדבריו ועל פי השקפתי וראייתי את המדיניות כפי שזו מצטיירת בעיניי. הממשלה קבעה כיעד להוריד מהציבור את נטל התשלומים לביטוח הלאומי וכך במסגרת חקיקה ממשלתית, הורדו דמי הביטוח הלאומי בצורה משמעותית. מ- 15% לפני עשרים שנה לפחות מ- 5% היום. הממשלה אמנם משפה חלקית את הביטוח לאומי על אובדן ההכנסה (בשיעור של 3.1% )אולם השיפוי הוא מקור כל הצרות. ראשית השיפוי חלקי, הביטוח הלאומי לצורך שמירה על מסגרת תקציבית וספיגת הגזרה נאלץ לבצע מהלכים על מנת להקטין עד למינימום את הקצבאות המשולמות. משמעות ישירה של מהלך זה היא התעמרות בציבור הנכים. הביטוח הלאומי מעכב זכאות (זמן ההמתנה לועדות קביעה עלה משמעותית) מקטין את אחוזי הקביעה ודוחה תביעות נכים (אחוז הערעורים עלה משמעותית). שנית, הממשלה בקיצוץ הכנסות המוסד יצרה תלות מלאכותית בכספי האוצר -תשלומי העברה. מדובר בעליה של 18% אחוז (8.82 מיליארד שקל) בכספי העברה משנת 1985. בחישוב גס מעבירה הממשלה 1.06 מיליארד שקל מתוך 5.90 מיליארד שקל קצבאות הנכות. סכום נכבד זה יצר תלות בלתי נסבלת של קצבאות הנכות בתקציב המדינה. ברור מדוע הממשלה מעדיפה למזער את "הסכום הקובע" ולפגוע בו דרך הקפאת ההצמדה וביטול ההצמדה לשכר עבודה. מהן הברירות שנותרת בידי מי שנפגע ונותר נכה או שנולד לנכות? נכים הקלים עד בינוניים יוצאים לעבודה מלאה בשכר מלא כך תוך ויתור על הקצבה, ויתור על זכות נצברת שלהם או של הוריהם, נאלצים להתמודד עם אובדן הכנסה שנגרם מנכותם. אינם מסוגלים להשלים את היריעה הסוציאלית שלהם כתוצאה מהעדר רצון לכיסוי ביטוחי משלים של חברות הביטוח הפרטיות המסרבות לבטח אותם. ומתמודדים עם קושי אדיר לשוב ולהשתלב מחדש במעגל הקצבאות עת מוחמר מצבם. הנכים הבינוניים עד קשים, אלו המסוגלים להפיק מעצמם עבודה ולו חלקית, נאלצים מתוך חשש לאבד את קצבתם, זו שמעניקה להם ביטחון סוציאלי, להסתפק בשכר עבודה נמוך, כזה שלא מבטל קצבתם. עוצרים זכותם האלמנטארית לזכות בקידום, להשתלב בתפקידים בכירים יותר, מונעים מעצמם הטבות ותוספות המגיעות להם מתוקף הסכמי שכר קיבוציים ואחרים. לעיתים באבסורד כה חריף שכן נכים פונים מיוזמתם למעבידם בדרישה לקצץ במכוון בשכרם בכדי לא לפגוע בסך כל הכנסתם והגנתם ומראש מקטינים את איכות חייהם באומללות מבישה! לטובת מי שעובד במדינה הגנו זכותו לחיי כבוד ואי ניצול בהגנה על ידי חוק שכר המינימום,זה שאין נמוך ממנו, על מנת להבטיח קיומו ואי ניצולו. לעומתו מי שנפגע או שנולד לנכות נאלץ להתמודד עם דילמה קשה. מתוך "מחשבה עמוקה" לעודד תעסוקה ולהוציא כמה שיותר נכים מתוך מסגרת הקצבאות ומבלי להשקיע בזה אגורה חוקקה המדינה תיקון לחוק שכר המינימום וממנו נגזרו תקנות שהופעלו על ידי משרד התמ"ת ב- 1.11.06 בהם נקבע שמעסיקים יורשו ועל פי חוק, לשלם בין מחצית עד שליש משכר המינימום לנכים המוגבלים ביכולתם הפיסית, הנפשית או השכלית, ברוב חוצפה נקבע כי ההוראה נכונה לכל נכה שחפץ בעבודה מעתה יוכל לפנות בתאום המעביד ולבקש "מבחן תפוקה" על מנת להעריך יכולתו ותוצאות המבחן יקבעו את ההגנה בשכר. אכן פתרון מבריק, נכים שלא מאפשרים להם קיום ולא בידם להעלות פת לחם על שולחנם יפנו לקבל עבודה, כל עבודה, כעת יאלצו להסתפק בפחות. היתר אלו שלא בידם להפיק עבודה נדחקים לתחתית, שאינה מכבדת אדם. קצבתם שנשחקה הועמדה בין 1900 - 2200 ש"ח וגם התוספת שניתנה "מתוך רחמים" המשולמת לחלקם בעבור בני ביתם (12.5% תוספת לבת זוג שמשתכרת התחת לגובה קצבתם ו/או 10% בעבור ילד המשולמת מקסימום עד שני ילדים) אינה משפרת מצבם כלל ועיקר. לברי המזל בניהם זכות סוציאלית ביטוחית פרטית המבטלת לעיתים לגמרי את הקצבה ומסירה מהם את הגנת המדינה בעבורה שלמו במיטב כספם. חסרי המזל נאלצים להיפרד מחסכנותם למימון צרכיהם עד למצב אומללות מביש. גרוע מכל מצבם של אנו שנולדו לנכותם והפכו לנטל למשפחתם לכל חייהם ובהגיעם לגיל מבוגר הופכים לנטל על מערכות הסיעוד. סוף דבר המדיניות החברתית של ממשלת ישראל פורצת גבולות. בעוד שבקופת האוצר הצטבר עודף גבייה של 2 מיליארד שקלים חדשים המיועד לנושאים חברתיים. ממשיכים שם בתוכנית המקורית, תעסוקה היא מטרה טובה שכל אחד ואחד מהנכים מברך ומייחל לה. לעומתה הדרך לעודד תעסוקה ולפתור את נושאי מצוקת הנכים במדינה בה מצב תעסוקת הנכים שואף לאפס מעוות לגמרי. בושה לנו שכך תמונת המצב במדינתנו! אתר המאבק: www.vp.ios.st