חלקית.
לא ידעתי שקיים פורום כזה. לא ידעתי שאני אמצא מקום שיש בו כל כך הרבה אנשים ששותפים למה שקורה לי. התגייסתי ביולי 07, השתחררתי בספטמבר. כן- אחרי חודשיים בצבא. הייתי אמורה להיות מפקדת בחיל חינוך, נכנסתי לדיכאון קשה בזמן הטירונות. קיבלתי פרופיל נפשי קיבלתי תפקיד יומיות קרוב לבית שגם בו לא הסתדרתי. לא הייתי מסוגלת לישון, לא לאכול, סיוטים, התקפי חרדה ודיכאון עמוק שעדיין נמשך. תחושה בלתי נסבלת של ייאוש, וחוסר רצון להמשיך לנשום... מהנערה שלפני רגע הייתה הבנאדם הכי מאושר וחיובי בכל הסביבה שלה. אני לא יודעת למה אני פורצת בבכי כשאני רק מספרת את זה. ולא יודעת למה אני אפילו ישר פותחת את זה פה, בפורום שראיתי לראשונה, אולי זה פשוט מרגיש המקום הנכון. הגעתי לקבן, שוחררתי מהצבא על פרופיל 21. אני, הכי מפקדת בעולם, הכי מורעלת על הצבא.. עברתי תאונה חזיתית עם המערכת הזאת. מנסה לצאת מזה, בשלבים לשירות לאומי וכנראה טיפול פסיכולוגי. כל כך חיפשתי אנשים שיבינו, אנשים שעברו את זה... ומסביבי אין. כולם מסתדרים בצבא, כל החברים הכי קרובים שתמיד פחדו מהצבא ואמרו שאם יש מישהו שיכול- זו אני. היחידה שלא הצליחה להתמודד עם זה. היחידה שיצאה עם הכתם. היחידה שנכנסה לדיכאון עמוק ואמיתי, בצורת מחלה שמעולם לא הכרתי. ומהמקום שאני נמצאת זה נראה כאילו אני היחידה בעולם שלא הייתה מסוגלת. לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון, לא יודעת אם זה נכון לשפוך ככה את הסיפור... פשוט אתם לא מתארים לעצמכם מה זה בשבילי למצוא מקום, שיש בו אנשים שאולי יכולים להבין, אפילו קצת.
לא ידעתי שקיים פורום כזה. לא ידעתי שאני אמצא מקום שיש בו כל כך הרבה אנשים ששותפים למה שקורה לי. התגייסתי ביולי 07, השתחררתי בספטמבר. כן- אחרי חודשיים בצבא. הייתי אמורה להיות מפקדת בחיל חינוך, נכנסתי לדיכאון קשה בזמן הטירונות. קיבלתי פרופיל נפשי קיבלתי תפקיד יומיות קרוב לבית שגם בו לא הסתדרתי. לא הייתי מסוגלת לישון, לא לאכול, סיוטים, התקפי חרדה ודיכאון עמוק שעדיין נמשך. תחושה בלתי נסבלת של ייאוש, וחוסר רצון להמשיך לנשום... מהנערה שלפני רגע הייתה הבנאדם הכי מאושר וחיובי בכל הסביבה שלה. אני לא יודעת למה אני פורצת בבכי כשאני רק מספרת את זה. ולא יודעת למה אני אפילו ישר פותחת את זה פה, בפורום שראיתי לראשונה, אולי זה פשוט מרגיש המקום הנכון. הגעתי לקבן, שוחררתי מהצבא על פרופיל 21. אני, הכי מפקדת בעולם, הכי מורעלת על הצבא.. עברתי תאונה חזיתית עם המערכת הזאת. מנסה לצאת מזה, בשלבים לשירות לאומי וכנראה טיפול פסיכולוגי. כל כך חיפשתי אנשים שיבינו, אנשים שעברו את זה... ומסביבי אין. כולם מסתדרים בצבא, כל החברים הכי קרובים שתמיד פחדו מהצבא ואמרו שאם יש מישהו שיכול- זו אני. היחידה שלא הצליחה להתמודד עם זה. היחידה שיצאה עם הכתם. היחידה שנכנסה לדיכאון עמוק ואמיתי, בצורת מחלה שמעולם לא הכרתי. ומהמקום שאני נמצאת זה נראה כאילו אני היחידה בעולם שלא הייתה מסוגלת. לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון, לא יודעת אם זה נכון לשפוך ככה את הסיפור... פשוט אתם לא מתארים לעצמכם מה זה בשבילי למצוא מקום, שיש בו אנשים שאולי יכולים להבין, אפילו קצת.