חוק הקארמה חלק ב'
כשאנו שומעים שיש חוק שנקרא 'חוק-הקארמה', אנחנו מניחים שלכאורה יש איזשהו חוק שהוא חיצוני לישויות-המרגישות אשר מכונן את תוצאות פעולותיהן ובהתאמה גורם להן להיוולד בצורה זו או בצורה אחרת, וחלק מאיתנו אפילו ירחיק לכת ויאמר שאם יש חוק כלשהו אז יש גם מישהו שמכונן את אותו חוק, אולם במציאות כפי שמתארת לנו אותה הבודהא-דהארמה אין הדבר כך: אין חוק-קארמה בנפרד מקיומם של הישויות-המרגישות, שבמידה מסויימת יש להן איזושהי בחירה חופשית (במידה זו או אחרת). אם, (לצורך דוגמה) תרוקן את היקום מכל זרמי-התודעה שבו, לא יהיה שום חוק-קארמה שעומד כביכול בנפרד מזרמי-התודעה שנעלמו ואשר ממתין למי מהם שיופיע כדי לכונן את תוצאות פעולותיו (של זרם-תודעה כלשהו). פה יכולה להישאל שאלה (ובצדק רב) מה קורה אם זרם-תודעה כלשהו נולד כבעל-חיים? שהרי לבעלי-חיים (על פי מיטב ידיעתנו וגם על פי התורות בהן אנחנו אוחזים-- יהדות, הבודהא-דהארמה) אין בחירה חופשית כמו שיש לאדם למשל, אז איך לידה מחדש קורית אצלן? על פי הבודהא-דהארמה כל זרם תודעה אוצר בחובו כמות אדירה ומגוונת ביותר של פוטנציאלים שנמצאים בתהליכים בלתי פוסקים של התהוות וקיום בדרגות שונות של הבשלה ללידות עתידיות (ולמעשה לכל אפשרות שהיא אשר יכולה להתרחש בחייה של אותה ישות). אם זרם-תודעה נולד כבעל-חיים בחירה חופשית למשך תקופת חיים אחת או יותר (כבעל-חיים) לא תתאפשר, וכמו כן היווצרות פוטנציאלים חדשים תיפסק, שכן פוטנציאלים יכולים להיווצר אך ורק בהיותו של זרם-תודעה ישות-מרגישה בעלת בחירה חופשית, וכשיגיע זמן הבשלת הפוטנציאלים שלו להיוולד שוב כמשהו אחר, חייו של אותו זרם תודעה ייפסקו כבעל-חיים, הוא יוולד שוב כאדם (למשל) ויוכל ליצור ולצבור שוב פוטנציאלים ללידות עתידיות בהתאמה לפעולותיו במחשבה, דיבור ומעשה. כאן כמובן, יכולה (שוב) להישאל השאלה-- איך זרם-תודעה שחי כאדם (לדוגמה), למרות היותו בעל בחירה חופשית (במידה זו או אחרת) יוכל להיוולד שוב כבעל-חיים? התשובה לכך היא שזרם תודעה זה אוצר בחובו את הפוטנציאלים שבזמן כלשהו בעתיד יוכלו להגשים את עצמם בלידה מחדש כבעל-חיים כשכמות הפוטנציאלים הקודמים שהוגשמו בלידתו של זרם-תודעה זה כאדם תסתיים והתנאים והנסיבות תאפשרנה לסוג אחר של פוטנציאלים להתגשם (בדוגמה שלנו בלידה של זרם-התודעה כבעל-חיים). איך כל זה עובד? כל זרם-תודעה שנולד כישות-מרגישה בעלת בחירה חופשית בוחר בעשייה של פעולות היוצרות בו פוטנציאלים לתוצאות עתידיות שלהן, אשר תבואנה לידי הגשמה באם מכלול התנאים והנסיבות יאפשרו זאת. למה הדבר דומה? הדבר דומה לטמינת זרע באדמה. הזרע הוא פוטנציאל שבאפשרותו להפוך, בוא נאמר, לשיח-עגבניות. העובדה שזרענו את הזרע של שיח העגבניות אינו אומר שבהכרח יהיה לנו שיח-עגבניות שיישא פירות, אבל האפשרות עדיין מתקיימת. אם וכאשר המזון המתאים, הטמפרטורה המתאימה, הלחות המתאימה, אולי גם טיפוח נאות (לא הכרחי אבל רצוי) יחברו יחדיו, זרע שיח העגבניות ינבוט מעל פני האדמה. ואם התנאים והסיבות המתאימות תחבורנה לזמן הדרוש, נבט זה ימשיך ויגדל עד שיהפוך לשיח עגבניות שיישא גם פירות, אולם אם התנאים והסיבות הדרושות לנביטתו וגדילתו התקינה של הצמח עד לבגרותו המלאה לא תחבורנה יחדיו הוא לא ינבוט כלל, או שאם התנאים והסיבות המתאימים לנביטתו אכן חברו יחדיו אך משום מה אינן מתקיימות (או שאחת או יותר מהן חסרות) בכל שלב ושלב בתהליך הצמיחה שיח-העגבניות יכול להיפגע, או למות ולא ייתן את פירותיו. במקרה של הישות-המרגישה, התודעה היא ה"אדמה" בה נטמן הפוטנציאל שהוא ה"זרע". לאור כל זה אנחנו יכולים להבין שחוק-הקארמה מאפשר בתוכו לשינויים לקרות והוא אינו קבוע ומוחלט במובן הזה שתוצאותיהן של פעולות אשר בהן בחרה ישות כלשהי אינן נקבעות בשרירותיות מוחלטת. כאן אנחנו מגיעים לשאלות הצדק והטוב והרע, וגם לשאלה האם ישנה התקדמות/התפתחות של זרם-תודעה לחיים ראויים יותר, נעלים יותר, שאלה שאליה אתייחס בהמשך. על פי הבודהא-דהארמה אין ביקום ובחיים בכלל מצד עצמם איזשהו צדק קוסמי או אחר שלאורו ניתן לכאורה לשפוט את טיב לידתו (או מעשיו) של זרם-תודעה כלשהו. לידתו של זרם-תודעה כבעל-חיים או כשוכן גהינום למשל, אכן נחשבת כחיים במישור-קיום נמוך מיזה של בני-האדם או של האלים, אולם היא אינה ענישה במובן הזה שיש בחיים אלה כבעל-חיים או כשוכן גהינום מסר מוסרי כלשהו, אלא לידה זו היא פועל יוצא טבעי של הפוטנציאלים המתאימים שהוגשמו. אנחנו בני-האדם שלומדים את הבודהא-דהארמה משתמשים בחוק-הקארמה כלימוד מוסרי וכ'כוון-דרך' כדי להסביר מדוע ישנן פעולות שראוי לעשותן ופעולות אחרות שרצוי מאוד להימנע מהן. אני לא אכנס כרגע לעומק רב יותר בשאלות הצדק, וטוב ורע על פי הבודהא-דהארמה שכן זו תהיה כתיבת הודעה שאורכה יהיה (לפחות) כשל זו הנוכחית, אבל כן אתייחס לשאלת ההתקדמות/התפתחות ומניעת הנסיגה למישורי-קיום וצורות-חיים נמוכות יותר משל האדם ומטה (צורות-החיים ומישורי-הקיום של הרוחות הרעבות ושוכני הגהינום למיניהם). על פי הבודהא-דהארמה רק ישויות-מרגישות בעלות בחירה חופשית יכולות לרצות וגם לממש (כלומר שכל ישות שחיה את חייה כבעל-חיים או למטה מיזה לא תוכל לממש את יכולתה להתפתחות/התקדמות רוחנית) התפתחות והתקדמות למישורי-קיום וצורות-חיים מתקדמות יותר. כדי שההתפתחות וההתקדמות של הישות-המרגישה תוכל להתרחש, עליה קודם כל להכיר בחסרונות ובמוגבלות של חייה כפי שהיא חייתה אותם עד הלום, שיש צורות-חיים מתקדמות יותר משלה עצמה שגם שמעבר לצורות-חיים מתקדמות אלה ישנו משהו שהוא גבוה יותר, שהיא יכולה להשיגו והוא מה שאנחנו (הבודהיסטים
) קוראים לו הנירוונה, האושר העילאי, החירות המוחלטת. לאחר שהישות המרגישה (כיוון שאנחנו עוסקים בישות-המרגישה שחיה כאדם מכאן ואילך אדבר עליו כ'האדם') --האדם אשר החליט שאכן הוא רוצה להתפתח ולהתקדם עליו למצוא את הדרך ליעדו (בין אם כצורת-חיים מתקדמת יותר או בין אם לנירוונה) וליישם אותה בחייו מתוך התכוונות מודעת ופעולות מודעות. גם אז עדיין קיימת האפשרות של ריגרסיה (חזרה לאחור), אולם רק עד לרגע בו נשאה דרכו את פירותיה הראשונים. משנשאה דרכו של האדם את פירותיה הראשונים (אליבא דהבודהא-דהארמה), הוא לעולם לא ייוולד שוב כצורת-חיים פחותה ממנו (צורת-חיים נמוכה מזו שלו כאדם), וגם פה ישנן דרגות שונות (למשל זרם-תודעה שחי כאדם יוכל להיוולד כאל ולא יוולד שוב כאדם) אבל לעומקם של עניינים אלה לא אכנס כאן (מפאת קוצר-יריעה, קוצר זמן וכו'). סופשבוע נהדר לכולנו ושבת שלום
כשאנו שומעים שיש חוק שנקרא 'חוק-הקארמה', אנחנו מניחים שלכאורה יש איזשהו חוק שהוא חיצוני לישויות-המרגישות אשר מכונן את תוצאות פעולותיהן ובהתאמה גורם להן להיוולד בצורה זו או בצורה אחרת, וחלק מאיתנו אפילו ירחיק לכת ויאמר שאם יש חוק כלשהו אז יש גם מישהו שמכונן את אותו חוק, אולם במציאות כפי שמתארת לנו אותה הבודהא-דהארמה אין הדבר כך: אין חוק-קארמה בנפרד מקיומם של הישויות-המרגישות, שבמידה מסויימת יש להן איזושהי בחירה חופשית (במידה זו או אחרת). אם, (לצורך דוגמה) תרוקן את היקום מכל זרמי-התודעה שבו, לא יהיה שום חוק-קארמה שעומד כביכול בנפרד מזרמי-התודעה שנעלמו ואשר ממתין למי מהם שיופיע כדי לכונן את תוצאות פעולותיו (של זרם-תודעה כלשהו). פה יכולה להישאל שאלה (ובצדק רב) מה קורה אם זרם-תודעה כלשהו נולד כבעל-חיים? שהרי לבעלי-חיים (על פי מיטב ידיעתנו וגם על פי התורות בהן אנחנו אוחזים-- יהדות, הבודהא-דהארמה) אין בחירה חופשית כמו שיש לאדם למשל, אז איך לידה מחדש קורית אצלן? על פי הבודהא-דהארמה כל זרם תודעה אוצר בחובו כמות אדירה ומגוונת ביותר של פוטנציאלים שנמצאים בתהליכים בלתי פוסקים של התהוות וקיום בדרגות שונות של הבשלה ללידות עתידיות (ולמעשה לכל אפשרות שהיא אשר יכולה להתרחש בחייה של אותה ישות). אם זרם-תודעה נולד כבעל-חיים בחירה חופשית למשך תקופת חיים אחת או יותר (כבעל-חיים) לא תתאפשר, וכמו כן היווצרות פוטנציאלים חדשים תיפסק, שכן פוטנציאלים יכולים להיווצר אך ורק בהיותו של זרם-תודעה ישות-מרגישה בעלת בחירה חופשית, וכשיגיע זמן הבשלת הפוטנציאלים שלו להיוולד שוב כמשהו אחר, חייו של אותו זרם תודעה ייפסקו כבעל-חיים, הוא יוולד שוב כאדם (למשל) ויוכל ליצור ולצבור שוב פוטנציאלים ללידות עתידיות בהתאמה לפעולותיו במחשבה, דיבור ומעשה. כאן כמובן, יכולה (שוב) להישאל השאלה-- איך זרם-תודעה שחי כאדם (לדוגמה), למרות היותו בעל בחירה חופשית (במידה זו או אחרת) יוכל להיוולד שוב כבעל-חיים? התשובה לכך היא שזרם תודעה זה אוצר בחובו את הפוטנציאלים שבזמן כלשהו בעתיד יוכלו להגשים את עצמם בלידה מחדש כבעל-חיים כשכמות הפוטנציאלים הקודמים שהוגשמו בלידתו של זרם-תודעה זה כאדם תסתיים והתנאים והנסיבות תאפשרנה לסוג אחר של פוטנציאלים להתגשם (בדוגמה שלנו בלידה של זרם-התודעה כבעל-חיים). איך כל זה עובד? כל זרם-תודעה שנולד כישות-מרגישה בעלת בחירה חופשית בוחר בעשייה של פעולות היוצרות בו פוטנציאלים לתוצאות עתידיות שלהן, אשר תבואנה לידי הגשמה באם מכלול התנאים והנסיבות יאפשרו זאת. למה הדבר דומה? הדבר דומה לטמינת זרע באדמה. הזרע הוא פוטנציאל שבאפשרותו להפוך, בוא נאמר, לשיח-עגבניות. העובדה שזרענו את הזרע של שיח העגבניות אינו אומר שבהכרח יהיה לנו שיח-עגבניות שיישא פירות, אבל האפשרות עדיין מתקיימת. אם וכאשר המזון המתאים, הטמפרטורה המתאימה, הלחות המתאימה, אולי גם טיפוח נאות (לא הכרחי אבל רצוי) יחברו יחדיו, זרע שיח העגבניות ינבוט מעל פני האדמה. ואם התנאים והסיבות המתאימות תחבורנה לזמן הדרוש, נבט זה ימשיך ויגדל עד שיהפוך לשיח עגבניות שיישא גם פירות, אולם אם התנאים והסיבות הדרושות לנביטתו וגדילתו התקינה של הצמח עד לבגרותו המלאה לא תחבורנה יחדיו הוא לא ינבוט כלל, או שאם התנאים והסיבות המתאימים לנביטתו אכן חברו יחדיו אך משום מה אינן מתקיימות (או שאחת או יותר מהן חסרות) בכל שלב ושלב בתהליך הצמיחה שיח-העגבניות יכול להיפגע, או למות ולא ייתן את פירותיו. במקרה של הישות-המרגישה, התודעה היא ה"אדמה" בה נטמן הפוטנציאל שהוא ה"זרע". לאור כל זה אנחנו יכולים להבין שחוק-הקארמה מאפשר בתוכו לשינויים לקרות והוא אינו קבוע ומוחלט במובן הזה שתוצאותיהן של פעולות אשר בהן בחרה ישות כלשהי אינן נקבעות בשרירותיות מוחלטת. כאן אנחנו מגיעים לשאלות הצדק והטוב והרע, וגם לשאלה האם ישנה התקדמות/התפתחות של זרם-תודעה לחיים ראויים יותר, נעלים יותר, שאלה שאליה אתייחס בהמשך. על פי הבודהא-דהארמה אין ביקום ובחיים בכלל מצד עצמם איזשהו צדק קוסמי או אחר שלאורו ניתן לכאורה לשפוט את טיב לידתו (או מעשיו) של זרם-תודעה כלשהו. לידתו של זרם-תודעה כבעל-חיים או כשוכן גהינום למשל, אכן נחשבת כחיים במישור-קיום נמוך מיזה של בני-האדם או של האלים, אולם היא אינה ענישה במובן הזה שיש בחיים אלה כבעל-חיים או כשוכן גהינום מסר מוסרי כלשהו, אלא לידה זו היא פועל יוצא טבעי של הפוטנציאלים המתאימים שהוגשמו. אנחנו בני-האדם שלומדים את הבודהא-דהארמה משתמשים בחוק-הקארמה כלימוד מוסרי וכ'כוון-דרך' כדי להסביר מדוע ישנן פעולות שראוי לעשותן ופעולות אחרות שרצוי מאוד להימנע מהן. אני לא אכנס כרגע לעומק רב יותר בשאלות הצדק, וטוב ורע על פי הבודהא-דהארמה שכן זו תהיה כתיבת הודעה שאורכה יהיה (לפחות) כשל זו הנוכחית, אבל כן אתייחס לשאלת ההתקדמות/התפתחות ומניעת הנסיגה למישורי-קיום וצורות-חיים נמוכות יותר משל האדם ומטה (צורות-החיים ומישורי-הקיום של הרוחות הרעבות ושוכני הגהינום למיניהם). על פי הבודהא-דהארמה רק ישויות-מרגישות בעלות בחירה חופשית יכולות לרצות וגם לממש (כלומר שכל ישות שחיה את חייה כבעל-חיים או למטה מיזה לא תוכל לממש את יכולתה להתפתחות/התקדמות רוחנית) התפתחות והתקדמות למישורי-קיום וצורות-חיים מתקדמות יותר. כדי שההתפתחות וההתקדמות של הישות-המרגישה תוכל להתרחש, עליה קודם כל להכיר בחסרונות ובמוגבלות של חייה כפי שהיא חייתה אותם עד הלום, שיש צורות-חיים מתקדמות יותר משלה עצמה שגם שמעבר לצורות-חיים מתקדמות אלה ישנו משהו שהוא גבוה יותר, שהיא יכולה להשיגו והוא מה שאנחנו (הבודהיסטים