פילוסוף רוחני33
Well-known member
בזמן האחרון התלבטתי קשה בהחלטה אם להיות דתי או חילוני. חבר שלי אמר לי להחליט ולא לצחוק על אלוהים. הצורך החזק שהופיע בי בזמן האחרון לחזור בתשובה, נוצר מכך שאיבדתי קצת את זהותי בתוך כל המלחמה והסבך הקשה שעברתי בשנים האחרונות, דברים אישיים. אני אדם מאוד רוחני. הרגשתי משולח רסן ובעל צורך חזק להתבטא רוחנית בדרך מיסוד. קיום מצוות עזר לי להתמלא בזיכוך וטוהר נפשי ורוחני. הרגשתי מחובר מחדש לטקסט. תמיד מאוד אהבתי את התנ"ך שלנו, למדתי עליו וחקרתי אותו. שאלה מאוד חשובה הייתה איך לשוחח עם אנשים. ההתעניינות בתחביבים חשובה לי כדי ליצור קשרים חזקים. השתדלתי להפוך פחות מלאכותי בדרך הדיבור שלי, והייתה לי מלחמה עם אנשים בקשר לקבלת צורת הדיבור המיוחדת שלי וכמעט הפכו אותי לאדם פחות מעניין שמחפש דרך פשוטה. אני יודע שעליי להיות מעניין ומיוחד, אמן ורוחני. נשארה עדיין השאלה אם כדאי לבטא את שאיפותיי הרוחניות היפות בדרך אמונה, או שהמיסוד עלול להגביל אותי נפשית ולא אזדקק לו. לפי הרגשתי אני אדם רוחני ברמות נעלות במיוחד. ברור שחשוב גם להאמין באלוהים כדי להיות דתי. יש לי קצת נטייה מטפיסית, ומהצפייה בעולם והכרת מושג המודעות האנושית אולי אני מוכן לקבל על עצמי את האמונה ברעיון שיש אלוהים, אף שאינו ברור. אולי הוא הרוח שיצרה מתוכה את החומר, והוא גם המצפון. אולי הוא אנרגיה מאוד ראשונית, שנותנת משמעות לכל הדברים.