המשמעות הפנימית של הדת המעשית=

[coriatel]

המשמעות הפנימית של הדת המעשית=

בעקבות השאלה השעוררה את הפורום כולו אני מציע פינה בפורום, שבה נבאר
עבור הציבור הממעט במצוות וכן עבור כולנו, מנהגים ומצוות מעשיות
המעוררים יחס חיצוני ושנוי במחלוקת.

ברוך השם, ובעזרתו עברתי דרך רבה בזמן קצר ואני עדיין זוכר
את היחס החיצוני שהיה לי לכל העיניין הזה של הדת.
למזלי היה לי שליח השם שענה לי על שאלות רבות
ובכך נבנה בי יחס יותר מטרתי כלפי הדת.
ידוע לי שיש פה אנשים מוכשרים לא פחות למלא תפקיד זה עבור הכלל ממש בפורום זה כרגע.

ובכן אתחיל בשתי שאלות פשוטות. אחת לגבי השבת-->
מה כל כך חשוב בשמירת השבת?
מה שורשה הרוחני ומה כדאי שאחד בתחילת דרכו יידע לגבי שמירת שבת ותפקידה בדרך הרוחנית?


ועוד שאלה לגבי שמירת עיניים ואיסור נגיעה?

למה כל החרדים בורחים מנשים כאילו שהם יהפכו לאבן אם יגעו או יסתכלו בבחורה חילונית?!!

או בנימה יותר רצינית, מה באמת השורש והמשמעות הרוחנית של כל העניין?


כולכם מוזמנים לשאול ולענות


בברכה!

 

[shmoelk55]

רמז

בשורש הדבר -העניין שייך לשבת עולם ללא בירור -ששת ימי המעשה הם עולם הבירור -בשבת אין בירור (בשלב זה התשובה חלקית וסתומה )
נסה לחשוב למה המצוות נקראות "שולחן ערוך ".

 

[חסיד אשלג]

יישר כוח coriatel ולהלן עניין השבת

עניין השבת בשורשו הרוחני:

בששת ימי השבוע אנו נמצאים ופועלים מבחינה רוחנית בעולם "עשיה", שרובו רע ומקצתו טוב, וניקרא גם העולם הגשמי, ס"א, קליפות, אגו, וכו'... מעליו יש עולם רוחני בשם "יצירה", שחציו טוב וחציו רע. ומעליו עולם ה"בריאה" שרובו טוב ומיעוטו רע. ושלושתם ביחד נקראים "עץ הדעת" טוב ורע, וקשורים מבחינה רוחנית לימי החול.

מעל שלושת עולמות "עץ הדעת" טוב ורע יש עולם נוסף שניקרא עולם "אצילות", וכולו רק טוב וניקרא גם "עץ החיים", והוא מקור השפע, הברכה, השלמות, והחיים לעולם הזה והבא.

בשבת כל המציאות הרוחנית של הנשמה היהודית עולה באופן אוטומטי מעולם "עשיה" של ימי החול, לעולם "אצילות" של "עץ החיים", ואמורה לקבל שם את כל השפע הרוחני והגשמי.

כל פעולה שאנו עושים (כנגד עולם עשיה), יוצרים (כנגד עולם יצירה), או בוראים (כנגד עולם בריאה) שהם ל"ט מלאכות האסורות בשבת, מורידה אותנו לחלל הריק שנוצר מתחת לעולם "אצילות" (בעולמות עשיה יצירה בריאה שעלינו מהם בשבת), ולכן ניקרא 'חילול שבת'- שמוריד אותנו לאותו חלל שמתחת לעולם "אצילות".

כמו כן אותו חילול שבת גורם פגם בשלמות של הנשמה, ושל עולם האצילות ועץ החיים, ולבלבול בין עץ החיים ועץ הדעת, כפי שכתוב בזוהר ספר במדבר:

[זוהר שלח לך קפ.] "רבי יוסי אמר: שאר עצים, עם שבת היה מקושש, וקיבל עונשו בשעתו... בוא וראה, ב' עצים הם, אחד למעלה שהוא עץ החיים, ואחד למטה שהוא עץ הדעת, בזה חיים, ובזה מוות, מי שמחליף אותם בשבת, גורם לעצמו מוות בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, ועל זה אמר שלמה, דבש מצאת אכול דייך וגו' "

וכן כתוב בחומש פרשת שמות פרק לא' סעיף יד' : "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ." ועל זה מסביר הזוהר :

"[זוהר תרומה קמב:] " ונכרתה הנפש ההיא". "רבי אבא אמר: הרי בארנו שכאשר נגזר על האדם שיגרע מהעולם הזה, מאותה שעה והלאה מתקינים מקום לנשמת האדם ומקום לרוחו בגן עדן, ומקום לנפש שתנוח ותתענג בשעה שמשוטטת והולכת העולם הזה. לפי שיש נפש שאין לה מנוחה, ויש נפש שנכרתת עם הגוף. הנפש שאין לה מנוחה, עליה נאמר: 'ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע' – זו ההולכת ומשוטטת ומתגלגלת בכל העולם ואין לה מנוחה כלל יומם ולילה. וזהו העונש הגדול מכולם.

נפש הנכרתת עם הגוף, נכרתת גם ממקום אחר, ובה נאמר: 'ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה', מהו 'מלפני'? – שלא ישרה עליה הרוח. וכאשר הרוח אינה שורה עליה, אין לה התחברות כלל במה שלמעלה, ואינה יודעת כלל מאותם העניינים של העולם ההוא, וזו היא נפש כנפש הבהמה."

 

[coriatel]

בהחלט ידע נרחב! ומה לגבי האדם הפשוט..

מה זה עושה שמירת שבת לאדם שלא מבין את כל הדברים
האלה? ולמה אלו שלא שומרים שבת חיים בכייף מבלי שיפול עליהם פסנתר או משהו כזה?!

 

[חסיד אשלג]

לגבי האדם הפשוט

ראשית יש היום בשלב הזה הנהגת חסד של בחירה חופשית, לכן אלו שלא שומרים שבת חיים כביכול בכייף מבלי שיפול עליהם פסנתר או משהו כזה, כדבריך.

שנית לגבי האדם הפשוט, צריך להבין שהשבת 'היא מקור הברכה', וכל השפע והאיזון של כל השבוע נמשך אך ורק משמירת השבת שלנו כפי שכתוב בספרים הקדושים.

ולמה הדבר דומה, לאדם שעושה חשבון שהסכום הנצרך למילוי כל צרכיו הגשמיים היום יומיים באופן שלם, זה הכנסה של 10,000 ש"ח נטו משכורת כל חודש. ואומרים לו שכל מה שהוא צריך לעשות בשביל כך זה להיכנס לבנק בשבת ולהיות שם כל היום, ועל כל שעה שהוא ימצא שם הוא יקבל 100 ש"ח, x 25 השעות של השבת = 2500 ש"ח לשבוע, x 4 שבועות בחודש = 10,000 ש"ח. רק מזהירים אותו שעל כל פעם שהוא יצא מהבנק במשך השבת, הוא לא יקבל את ה- 100 ש"ח על אותה השעה שהוא יצא בה.

ואז יש לו אפשרות לשבת כל השבת בבנק, ובמוצ"ש לקבל 2500 ש"ח שיהיו בדיוק הסכום שהוא צריך לכל צרכיו במשך כל השבוע. או לשהות בשבת בבנק אך מדי פעם לצאת לעשן סיגריה בחוץ, ולאחר מכן לצאת לקנות משהוא בקיוסק, וכן הלאה, ואז לקבל במוצ"ש בקושי 300 ₪ בשביל כל השבוע שלא יספיקו לגמור אפילו את היום הראשון.

וכך בדיוק קורה במציאות הרוחנית והקוסמית, שבשבת המציאות הרוחנית שלנו נכנסת באופן אוטומטי לעולם 'אצילות' שהוא 'עץ החיים' מקור השפע, וכל זמן שנשמור לא לצאת מהמציאות הרוחנית הזו ע"י שמירת השבת, נקבל שפע ואיזון מושלם למשך כל השבוע.

אבל ברגע שאנו יוצאים מהמציאות הזו ע"י התקשרות בשבת למציאות החול, או עשית אחד מ- ל"ט המלאכות אסורות ותולדותיהם, אנו מונעים בכל מקרה כזה את קבלת השפע והאיזון השלמים לאותו השבוע, ויוצאים מהשבת עם מעט מאוד שפע ואיזון שלא יספיקו לנו אפילו ליום הראשון.

ואז דברים במשך השבוע פתאום לא מסתדרים, ויש לנו נפילות וירידות, ואנשים מנצלים אותנו לרעה ופוגעים בנו, ואנו לא מצליחים לגמור את החודש בלי קשר לכמה אנו מרוויחים, וכו', מה שהיה יכול להימנע אם היינו מתקשרים היטב לשבת, שהיא היא מקור הברכה!

ברכה והצלחה.

 

[סופר מהיר]

קבלת חשיבות

בס"ד
כתוב, כי קיום התורה ומצוות צריך להיות בשמחה, כלומר, בהתעוררות הרצון לכך! נמצא, שהאדם דתי הוא אדם שיש יראת שמיים, והכוונה היא
שיש לו חשיבות והערכה גבוהים לרוחניות, דהיינו, מטרתיות לדבקות בבורא.
וכל דבר שמקשרו וקרבו את האדם לבורא, נמצא שהוא מקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב, בטוב הנגלה והנראה לעיני רוחו, כי יש לאדם רצון לבורא שזה סוד" נשמה".