האם שומרי מצוות אמורים לחגוג את יום "העצמאות"

על לא דבר ולא כלכך הבנת אותי נכון עפ"י המסקנה

מה שאי אפשר להאשים אותך,
כי כפי שכתבתי הנושא הזה מאוד מורכב ויש בו פרטים רבים שצריך ללמוד אותם בספרים ושיעורים.

לגופו של עניין על קצה המזלג,
באופן כללי עם ישראל בא משורש הקדושה- היינו שישים ריבוא חלקי נשמות אדם הראשון,
והגויים באו משורש ה- 3 הקליפות הטמאות (רוח סערה, ענן כבד, אש מתלקחת),
וערב רב בא מקליפת נוגה שחציה טוב וחציה רע,
ולכן יש להם בחירה אם להצטרף לטוב (עם ישראל הקדוש) או לרע של שאר העמים.

באופן יותר פרטי,
גם בערב רב יש כמה דרגות- ה'ערב-רב', ה'ערב-זעיר' ו'אחינו שהחמיצו', כפי שכותב הגר"א והרב קוק,
וגם בנשמות ישראל הקדושות יש ניצוצות של ערב רב שהתערבבו בהם בעוונותינו,
ודווקא עכשיו לקראת הגאולה השלמה והסופית זה הזמן של הברור האחרון של כל סוגי הניצוצות הנ"ל.

הסיבה שיש את הקליפות הטמאות של הגויים והערב רב היא לצורך הבחירה החופשית,
שנאמר- 'אלה כנגד אלה ברא אותם', היינו מערכת הקדושה ומערכת הטומאה.

ראה עוד, בקטע מהקדמה לספר חשוב בנושא הזה שנכתב דווקא ע"י מישהו משלכם,
בשם 'יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים':

"חלוקה זו שמביא הגר"א עוזרת לנו מאד להבין את המציאות במדינת ישראל. ההבחנה בין הקבוצות השונות: ה'ערב-רב', ה'ערב-זעיר' ו'אחינו שהחמיצו', תכונותיהם והשורש הרוחני של כל אחת מהן חשובה עד מאד להבנת הסוגיה. לכן יש לקרוא את הספר במתינות ובעיון ולשים לב להבחנות ולהגדרות השונות, ולא לקפוץ למסקנות עד שמקבלים את התמונה היותר רחבה (עד כמה שעלה בידי להשיג בנושא מורכב זה). זאת מכיוון שאנו עוסקים בנושא העומד ברומו של עולם: למי יש נשמה קדושה והוא חלק מהותי מעם ישראל ומי הוא נטע זר שעתיד להפרד מהעם הקדוש. אנחנו נמצאים בעיצומו של הבירור הנ"ל שהוא קשה עד מאד ועלינו להזהר משתי טעויות מנוגדות. הראשונה שלא נרחיק ח"ו יהודי שהוא משורש הקדושה וחלק מהותי מעם ישראל, רק שנעשק ע"י כוחות הטומאה באופן חיצוני (אלו היהודים השייכים לקבוצה הנקראת 'אחינו שהחמיצו'), ומצד שני שלא נרצה להתאחד עם הערב-רב מהסוג הקשה ונראה אותם כחלק מעם ישראל, שבמקרה כזה אנו מאפשרים להם להרוס את עם ישראל מבפנים מבלי שאנו מתקוממים כנגדם ביעילות ולפעמים אפילו משתפים עמם פעולה כפי שקרה בגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון. גם מהערב-זעיר אנו צריכים להזהר מאד, מכיוון שגם הם אכזריים מאד ומהווים חלק מהערב-רב, אלא שלהם יש סיכוי לזכות לתיקון ע"י הצדיקים וע"י כך שיבחרו בטוב (גם אם נתן מקום לגישה הטוענת שיש אפשרות שהערב-רב יזכו לתיקון בתוך כלל ישראל, עדיין עלינו להזהר מאד מהאכזריות והערמומיות שלהם כפי שהנושא יתברר בהמשך הספר, אם כי כפי שכבר הזכרתי בראשית הפרק, הרוב הגדול של המקורות מצביע על כך שהערב-רב מהסוג הקשה יפרדו מעם ישראל ולא יזכו לגאולה יחד עם כלל ישראל)."

להקדמה השלמה ואתר הספר שיכול לתת לך תמונה רחבה בנושא:
http://www.2all.co.il/Web/Sites1/hageula/PAGE3.asp
 
‫המשך התשובות לשאלות הכלליות מהפעם הקודמת‬

ש. מדוע משה קיבל את הערב רב?
מדוע משה מתפלל עליהם לאחר חטא העגל ומוסר את נפשו עליהם?
ת. ראשית משה ידע שהערב רב יצטרכו להתברר לפני הגאולה השלמה והוא רצה להביא את הגאולה,
שנית, זה היה חלק מהתיקון השלם שלו,
מאחר שכפי שכתוב בכתבי האר"י הוא היה מגולגל בהתחלה בנוח,
ואז הוא לא מסר את נפשו על אנשי הדור, ולא ביקש מהקב"ה שבזכותו הם ינצלו.
ולאחר מכן הוא התגלגל באברהם שביקש על אנשי סדום אם יהיו שם 50 צדיקים,
ולאחר מכן על 40 ו-30 ובעשרה הוא נעצר ושוב לא מסר נפשו וביקש בזכותו.
ואז הוא קיבל את האפשרות האחרונה לתקן את הנקודה הזו,
ובכך שהוא מסר נפשו הפעם על עם ישראל ועל הערב רב בסוד הכתוב "לא ידח ממנו נידח,
הוא סיים את התיקון שלו.

ש. האם הערב רב מוזכרים בעוד מקומות בתורה מלבד בפסוק שבו הם יוצאים ממצרים? ואם לא אז מדוע?
ת. הם לא מוזכרים בחומש מלבד יציאת מצריים, מאחר והם מתו כולם במדבר,
וחזרו רק בדור האחרון לברור הסופי שלפני הגאולה השלמה.

ש. ולמה התורה לא מזכירה שהם אלו שחטאו ולא בני ישראל עצמם?
ת. התורה כן מזכירה ברמז שהם אלו שחטאו,
כפי שהזוהר אומר שכל פעם שנאמר העם הכוונה ערב רב,
וכל פעם שנאמר בני ישראל הכוונה רק לבני ישראל עצמם.

ש. ומאיפה בכלל הם הופיעו? האם היו עוד עמים שישבו במצרים? ולמה הם הצטרפו לעם ישראל?
ת. ראה את דברי הזוהר פרשת תשא דף קצא ע"א:

"בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה. מִי זֶה הָעָם? הֵם הָעֵרֶב רַב. מִי הָעֵרֶב רַב? וְכִי לוֹדִים וְכוּשִׁים וְכַפְתּוֹרִים וְתוֹגַרְמִים הָיוּ, שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם עֵרֶב רַב? וַהֲלֹא מִצְרִיִּים הָיוּ, וּמִמִּצְרַיִם נָסְעוּ. וְאִלּוּ הָיוּ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל עַמִּים רַבִּים, כָּךְ הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: עֵרֶב רַב עָלוּ אִתָּם לְפִי הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁלָּהֶם.

אֶלָּא עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם - עַם אֶחָד הָיָה וְלָשׁוֹן אַחַת, אֲבָל כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם וְכָל חַרְטֻמֵּיהֶם הָיוּ אֵלֶּה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות ז) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם. שֶׁרָצוּ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד נִפְלְאוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, חָזְרוּ לְמֹשֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אַל תְּקַבֵּל אוֹתָם. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ גְבוּרָתְךְ הֵם רוֹצִים לְהִתְגַּיֵּר. יִירְאוּ גְבוּרָתְךְ בְּכָל יוֹם, וְיֵדְעוּ שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךְ. וְקִבֵּל אוֹתָם מֹשֶׁה.

לָמָּה קָרָא לָהֶם עֵרֶב רַב? אֶלָּא כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם הָיוּ, וּבְרֹאשָׁם יוֹנוֹס וְיִמְבְּרוּס, וּבִשְׁעוֹת הַיּוֹם הָיוּ עוֹשִׂים כִּשְׁפֵיהֶם תָּמִיד. וְכָל הַמְּכַשְּׁפִים הַלָּלוּ הָעֶלְיוֹנִים הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכַּאֲשֶׁר נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, מֵרֵאשִׁית שֵׁשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִי עַד רֵאשִׁית תֵּשַׁע וָחֵצִי, שֶׁהַיְנוּ עֵרֶב הַגָּדוֹל. כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים קְטַנִּים, מִתְּחִלַּת תֵּשַׁע וָחֵצִי עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה.

אוֹתָם עֶלְיוֹנִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכְּשֶׁנּוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אָז מַתְחִילִים תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְחָמֵשׁ דְּרָגוֹת לְשׁוֹטֵט עַל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וְרוּחָם הָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת עַל כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים (דרגות) בְּכִשְׁפֵיהֶם. וְאֵלֶּה הָיוּ עוֹשִׂים כָּל מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים, עַד שֶׁכָּל הַמִּצְרַיִם בְּאֵלֶּה הָיָה מִבְטֶחָם. וְקָרְאוּ לָהֶם עֵרֶב רַב, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵרֶב קָטָן, מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וָחֵצִי וּמַטָּה, זֶה עֵרֶב קָטָן. וּשְׁנֵי עֲרָבִים הֵם, וְעַל כָּךְ וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם."
 

REALI

New member
תודה על כל התשובות,

כעת ארשום את דעתי בעניין כפי שאני רואה את הדברים.

"קודשא בריך הוא אורייתא וישראל חד הוא"
וכל העולם כולו על כל גווניו נברא בשם ה' ולמען כבודו, וכל העולם כולו נברא במסגרת התורה, וכן נברא העולם כולו לצורך ישראל.
ויותר מזה, הקב"ה בא לידי ביטוי בכל העולם כולו וכן התורה באה לידי ביטוי בכל העולם ואף ישראל באים לידי ביטוי בכל העולם שאינו אלא התפרטויות של מידותיהם של ישראל. ולכן כל דבר שנמצא בעולם נמצא גם בעם ישראל וכשם שנאמר שהקב"ה הביט בתורה וברא את העולם כך היה ניתן גם לומר שהביט בישראל וברא את העולם. וכשם יש בעולם חלקים רעים שיש לתקנם כך גם בישראל יש חלקים רעים שיש לתקנם וכשם שיש בעולם צדדים רעים בבחינת עמלק שיש לכלותם, כך גם בישראל יש צדדים בבחינת עמלק שיתכלו לעתיד לבוא.
וכפי שפירטתי בשרשור שלי עם חסיד אשלג, העולם נברא חסר עם חטא ורע שטבוע בו –
רע בטבע העולם – טעם העץ אינו כטעם הפרי ויש תהליך אפרורי עד שמגיעים לפירות ולשלימות,
רע בזמנים ובמאורעות העולם וההסטוריה – המאור הקטון שאורו חסר והולך ומתמלא בתהליך ארוך,
ורע בנפש האדם – שהפירוד שולט עליו והוא מנותק מן התכלית ורואה רע כי לא יודע לקשר אותו לתכלית העתידית – עץ הדעת טוב ורע.
וישראל הם עצמם התהליך של התיקון שבא לתקן את כל הרע שטבוע בעולם ומפני כך גם הם עצמם מתחילים את דרכם ממקום של רוע וחסרון – שעבוד מצרים, ובהם עצמם יש חלקים רעים – ערב רב, שאותם הם באים לתקן.
"וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.”
מי היו הערב רב? הרי לא שמענו על עוד עמים שישבו במצרים?
ערב רב מופיע רק פעם אחת בתורה ושם הוא מופיע יחד עם הצד הבהמי של עם ישראל – הצאן והבקר. ואף שמפרשים שבחטא העגל הערב רב הם אלו שחטאו, זה לא מוזכר בתורה, ומשה אף מוסר את נפשו על מנת להצילם, וכמו כן כתוב במפורש: וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם... וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ. ..., כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ, וּבְאָחִיו. כלומר שהחוטאים היו מבני ישראל עצמם. ולכן נראה לומר שערב רב פרושו – ערבוב רב שהיה בנפשם של ישראל, שהרי ישראל יצאו ממצרים המסמל את השיעבוד לחומריות, אך זה רק היה התחלת התהליך ועדיין הם היו שרויים במ"ט שערי טומאה שהיה עליהם להזדכך מהם ועל כן מספרת לנו התורה שאעפ"י שהם יצאו ממצרים עדיין מעורב בהם הרע של מצרים והצד הבהמי שטבוע בהם. ולכן ודאי שחטא העגל נעשה ע"י הערב רב – ע"י הצד הרע שמעורב בהם. ועדיין בפשט התורה אלו ישראל עצמם שחטאו ולכן התורה לא מפרידה אותם כקבוצה נבדלת ולא מזכירה אותם עוד בתורה, ואף לא הזכירה שהם אלו שחטאו, כי הם לא אנשים מסויימים אלא צד מסויים בנפש האדם, אך ודאי שהחטא נובע מהערב רב - מהעירבוב הרב שקיים בנפשם ומפרעה שבתוכם. ולכן הזוהר מפרש שהם מצד עץ הדעת טוב ורע שהוא בעצם עץ התערובת טוב ורע - הצד של ערבוב רע בנפש האדם ולכן גם יש אפשרות לתיקון, כי זו לא קבוצה נבדלת מישראל אלא חלק מנפשות ישראל שראויים לתיקון.
וגם אם נגיד שהם היו במקור קבוצה נבדלת, בסופו של דבר הם חלק אינטגרלי מעם ישראל עצמו בדיוק כמו שלא מבחינים בין צאצאי גרים לצאצאי שאר ישראל.
ולכן מובן למה משה מסר נפשו עליהם, כי קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא ולכן רק עם ישראל ככלל יכול לקבל את התורה ולא אדם יחיד ולכן גם ישראל נקראים עם "אחד" - כי הם כנגד התורה וכמו שלא יתכן להחסיר צדדים מן התורה כך לא יתכן להחסיר צדדים מעם ישראל ולכן הם נכללים כמכלול אחד, וכל אחד הוא אות ופרט בתורה ואם יאבד אדם אחד מישראל יהיה כאן חסרון ולכן הם אחד. ועל כן רק מי שמבוטל לחלוטין לעם ישראל כולו, רק הוא יוכל לקבל את התורה ולכן התכונה המרכזית של משה שקיבל את התורה היא הענוה - שמתבטל לעם ישראל, וכיוון שהוא עושה כך הוא כנגד כל עם ישראל וכן נאמר "ילדה אשה אחת במצרים שישים רבוא בכרס אחד" שכמובן אין זה כפשוטו אלא מבארים רבותינו שזה משה שהוא כנגד כל ישראל ולכן יכל הוא לקבל את התורה (וכך אגב גם לכל אחד ואחד מאיתנו שבא ללמוד את התורה, עליו למלא עצמו ראשית בענווה)
.
ולכן משה מוסר נפשו, כי כל הקיום שלו הוא רק כנגד ישראל ואם ישראל נפחתים אז גם הוא מאבד את המשמעות של הקיום שלו, ולכן גם הניסוח שלו - מחני מסיפרך - אם תהרג מעם ישראל אז גם הספר יהיה חסר (שיהיה חסר אחד מישראל ואז תהיה חסרה אות אחת בתורה) וכבר לא יהיה עניין במתן תורה וכך גם במשה עצמו שמשמעותו הוא שהוא כנגד כל ישראל לא יהיה עניין ולכן מוסר את חייו. וכל זה כי הם חלק אינטגרלי מעם ישראל.
ואמרנו שזה ה"צד המצרי" שבהם והזוהר מפרש שאלו החרטומים המצריים שהאמינו בה', אך למרות אמונתם עדיין החזיקו בכשפים שלהם כיוון שהם שייכים ל"ערב" כלומר לשעת המנחה משש וחצי שעות או מתשע וחצי שעות. ששעת המנחה מסמלת בעולם הזה את הדין ואת צד שמאל ואת הצד של החושך ולכן כהו עיני יצחק ולכן מהצד הזה הופיעו גם הערב רב והצד הרע שבישראל. אמנם לעתיד לבוא הדין מסמל שלמות והופעה מלאה של ה' ללא חסרונות וכך גם בימי השבוע זמן המנחה הוא זמן דין וקושי אך לעומת זאת בשבת – שהוא כנגד עולם הבא – זמן המנחה הוא זמן של שלמות ושעת רצון, וכך גם הערב רב באים בתחילה מצד הדין אך לעתיד יבוא יומתקו וכל הרוע יתוקן ויתגלה כטוב ולכן גם משה - שמסר נפשו על הערב רב - ניפטר בשעת מנחה של שבת, כי הוא מחובר לצד השלם של הלעתיד לבוא שבו כל ישראל יתוקנו וכל הדינים יומתקו ולכן מסר עצמו על הערב רב.
וזה גם מסביר מדוע לדברי האר"י בדורותינו רוב העם מן הערב רב, כיוון שתפקיד הדורות שלנו הוא לתקן את מידת היסוד והמלכות לקראת בוא הגאולה השלמה ולכן דוקא בדורותינו מופיע וצף הצד החומרי שבכל אחד מאיתנו והצד ה"מיצרי" הייצרי, ע"מ שיקבל את היחס שלנו ונתקן אותו, ולכן בדורותינו חומת הצניעות ניפרצה מחד, ומאידך הצד החומרי כלכלי – שאנשים עזבו את הרוח והתמקדו בצד הגשמי המדיני בלבד – וכל זה דווקא ע"מ שצדדים אלו יבואו על תיקונם. ומשיח בן יוסף מופיע תחילה ורק אחריו משיח בן דוד. ויתברר שגם הרע והחומריות שורשם בטוב והשמאל יוכלל בימין ומידת המלכות תופיע.

וכמה יפה להזכיר זאת בליל ל"ג בעומר שיסודו ברבי עקיבא שנכנס לפרדס ושעיצב את כל התורה המצויה בידינו על פי תפיסת הרזים הזאת אשר על פיה כל רע סופו להתקן ובעולם העליון ובפנימיותו הוא טהור ועל כן תמיד היה אומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ואף כשראה את החורבן מול עיניו צחק משמחה כי ידע שהחורבן הוא התנאי לבניין ולגאולה וכך הערב רב והופעת הרוע היא גם התנאי והדרך לגאולה השלמה. ולכן דוקא לרבי עקיבא היה את היכולת ואת ההבנה להכריז ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. כי דוקא הוא הבין את עומק הוויתו של עם ישראל, את טהרתו הפנימית שתתגלה לעתיד לבוא ואת אחדותו העמוקה של העם עם כל יסודות התורה, העולם והקב"ה עצמו.
ותלמידו של רבי עקיבא, רשב"י, הנחיל לנו את תורת הרזים של רבו ופירסמה בל"ג בעומר והאיר את העולם בתורה זו. שגולת הכותרת של הבנתו את תורת רבו היא כשראה אדם רץ עם הדסים לשבת כנגד זכור וכנגד שמור - ההבנה הכללית של מבנה העולם שיש את הצד של הזכור - צד ימין המאיר והחיובי והקרוב אל ה', ויש את הצד של שמור - צד שמאל השולל והרחוק כביכול מה' שיש בו צורך בשמירה, וההבנה שבשבת שני צדדים אלו מתחברים, כלומר לעתיד לבוא - יום שכולו שבת יש מקום לשניהם בעולמו הקדוש של הקב"ה, וזה הסוד שבהדסים - אין בהם טעם אך יש בהם ריח - אנשים שאין להם מעשים טובים והם חוטאים בצד המעשי והגשמי, אך יש להם ריח - יש בהם רוחניות והרוח שלהם נשגבה ופנימיות נפשם קדושה.

בברכה
 
מצד אחד מגיע לך חזק וברוך על ההשקעה

וממש לא נעים לי להוציא לך את הרוח מהמפרשים,
אך מצד שני טוב שהוספת שזו דעתך בעניין כפי שאתה רואה את הדברים,
כי דבריך במקומות רבים סותרים את דברי חז"ל וכתבי המקובלים והם על גבול הכפירה,
וברגע שמתחילים לדרוש את התורה כפי דעתנו ואיך שנראה לנו מבלי להתחשב בכל חלקי התורה,
אז מהר מאוד מגיעים לסטיות מהיהדות כגון קונסרבטיבים ורפורמים רחמנא ליצלן,
ובסוף לכפירה וחילוניות.

אין לי את הזמן והיכולת לעבור איתך על כל דבר ודבר, אבל לפחות דבר אחד אציין,
שיש לנו כלל ברזל בתורה ש: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", למרות שהוא יכול לרמוז לנו גם על דברים נוספים,
ולכן הערב רב הם קודם כל מצריים מכשפים שהצטרפו לעם ישראל ביציאת מיצרים כפי שהזוהר כותב,
בדיוק כמו שהגויים הם אנשים אחרים מעם ישראל היום,
למרות שגם הם וגם הערב רב, הם גם רמז לבחינות שיש בנו בני ישראל שצריכות ברור ותיקון,
והם (הגויים והערב רב) מבחינת עצמם באים מקליפות שונות וה' סוגי ערב רב שונים,
שחלקם יכולים להתברר וחלקם לא כפי שכתוב בזוהר, בגר"א וספרי המקובלים.

וכן כתוב בתורה שבעל-פה וכתבי האר"י על הערב רב עוד הרבה לפני יציאת מצרים וכן לאחריה,
כגון שהם אלה שהיו בסיפור של שכם בן חמור ועשרים וארבע אלף תושבי עירו,
ושלאחר מכן הם היו אלה שיצאו עם בני ישראל והיו העשרים וארבע אלף שמתו בחטא הזנות לבעל פעור,
ולאחר מכן חזרו בעשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה,
וכן יחזרו בדור העיקבא דמשיחא לברור הסופי והאחרון, מי לטוב ולקדושה ומי לרע ולדיראון עולם.

לג בעומר שמיח!
 

REALI

New member
איזה רוח מהמיפרשים?

כתבתי את זה אחרי שקראתי את כל המקורות שהבאת. ואני מודע לדברי חז"ל ובטח שלא בא לסתור אותם.
ואתה כל הזמן מוסיף עוד פרטים אך אין לזה נפקא מינא ואני לא רואה איך זה עוזר לנו להגדיר את הכללים.
אם הם גרים אז הם חלק מהעם כמו כל גר, אז למה להסתכל עליהם בשליליות? ואם הם לא אז הם צריכים להיות קבוצה נבדלת כמו בני יתרו ("חבר הקיני"), אז כיצד הם נטמעו בעם ישראל בלי שיעשו הפרדה?
ואגב אם כבר העלית את הנושא, מאד תמהתי עליך שהבאת את הגמרא בסנהדרין שיש שם כ"כ הרבה דיעות בסוגיא שהיו יכולים לתמוך בך, אך מבין כולם בחרת לקחת דוקא את הפיסקה שנוגדת את דבריך וחתכת את הגמרא באמצע כדי להראות שכאילו היא תומכת בך, למה עשית את זה? כי אם יש משהו שגובל בערב רב זה בדיוק מעשים כאלו, של לעוות את התורה רק ע"מ לקטרג על עם ישראל. אולי כדאי שגם אנחנו נתפלל לה' שינקה גם אותנו מקליפות של ערב רב.

ואגב גם לא הבנתי למה העלית את נושא הערב רב בשאלה של הבחור ששאל על הציונות. הוא שאל על היחס לציונות ואתה ענית על היחס לחילוניות. זה לא קצת עירבוב וחוסר אבחנה?
 
‫כבר כתבו לך מס' פעמים‬

שהנושאים האלה מורכבים ומלאי פרטים שלא ניתן להקיף אותם בתשובה בפורום,
וצריך לפתוח את הספרים או ללמוד בשיעורי קבלה את הנושאים האלה כדי למצות אותם,
ופה נותנים לך רק על קצה המזלג כדי לא לצאת בלא כלום.

להלן קטע נוסף מהזוהר שמרחיב עוד קצת את היריעה ועונה על חלק מהדברים שהעלת:

זוהר בראשית דף כה, ע"א
"וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם בְּגָלוּת רְבִיעִית, הֵם רָאשִׁים בְּקִיּוּם רַב, וְהֵם מַעֲמִידִים עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ו) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. אֵלֶּה אוֹתָם עֲמָלֵקִים.

הַנְּפִילִים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבוֹת הֵנָּה. וְאֵלֶּה הֵם מִין שֵׁנִי מֵהַנְּפִילִים הָאֵלֶּה מִלְמַעְלָה. שֶׁכְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אָדָם, שֶׁאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ וְגוֹ', רָצָה לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ רֹאשׁ לְכָל הָעֶלְיוֹנִים לִהְיוֹת מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם וְשֶׁיִּהְיוּ מִתְמַנִּים עַל יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁיּוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם מא) וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, הֵם רָצוּ לְקַטְרְגוֹ וְאָמְרוּ (תהלים ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְגוֹ', שֶׁעָתִיד לַחֲטֹא לְפָנֶיךְ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם לְמַטָּה כְּמוֹתוֹ, הֱיִיתֶם חוֹטְאִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. מִיָּד - וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם וְגוֹ', חָשְׁקוּ בָהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילָם לְמַטָּה בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת.

וְהֵם עֲזָ''א וַעֲזָאֵ''ל, שֶׁמֵּהֶם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הָעֵרֶב רַב, שֶׁהֵם הַנְּפִילִים, שֶׁהִפִּילוּ עַצְמָם לִזְנוֹת אַחַר נָשִׁים שֶׁהֵן טוֹבוֹת, וְלָכֵן הִפִּילָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק שָׁם, וְנָתַן לָהֶם שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשּׁנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וְגוֹ'.

הַגִּבּוֹרִים - מִין שְׁלִישִׁי, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית ז) הֵמָּה הַגִּבּרִים וְגוֹ' אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְהֵם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם יא) הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. וּבוֹנִים בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, וְשָׂמִים בָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה וַעֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ, וְלֹא לְשֵׁם ה', אֶלָּא לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. וְצַד אַחֵר מִתְגַּבְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְגוֹזְלִים אוֹתָם וּמִתְבַּטֶּלֶת הָעֲבוֹדָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ז) וְהַמַּיִם גָ
 
‫סיום הזוהר שנחתך ‬

"...וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ.

הָרְפָאִים - מִין רְבִיעִי, אִם יִרְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדחַק, מִתְרַפִּים מֵהֶם, וְיֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לְהַצִּילָם וְלֹא רוֹצִים. וּמִתְרַפִּים מֵהַתּוֹרָה וּמֵאֵלֶּה שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה כו) רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ. בִּזְמַן שֶׁתָּבֹא פְקִידָה לְיִשְׂרָאֵל, נֶאֱמָר בָּהֶם (שם) וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ.

הָעָנָקִים - מִין חֲמִישִׁי, שֶׁהֵם מְזַלְזְלִים לְאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי א) וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךְ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים ב) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים. שְׁקוּלִים זֶה לָזֶה. אֵלֶּה אוֹתָם שֶׁמַּחֲזִירִים אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ. וְסוֹד הַדָּבָר, [שבגללם] נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, שֶׁהִיא עִקַּר וְיִשּׁוּב הָעוֹלָם. מִיָּד כְּשֶׁיָּבא הָאוֹר, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִמָּחוּ מִן הָעוֹלָם וְיֹאבֵדוּ. אֲבָל הַגְּאֻלָּה אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בָּעֲמָלֵק עַד שֶׁיִּמָּחֶה, שֶׁבּוֹ הַשְּׁבוּעָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ."
 

REALI

New member
כיוון שהעלנו את נושא האבלות בספירת העומר ואת

נושא אהבת ישראל, נזכרתי בדברים שפרסמתי כאן שנה שעברה בפורום יהדות לחילונים לכבוד ל"ג בעומר ואני אעתיק אותם לפה:

בל"ג בעומר ניפטר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) ובו ביום גילה סודות תורה רבים לתלמידיו.
רשב"י הוא תלמידו המובהק של רבי עקיבא.
רבי עקיבא רצה להביא לגאולת ישראל (בצעירותו חזה בחורבן בית המקדש השני) ושלח את 24,000 תלמידיו לצאת ולהצטרף למרד ברומאים ששלטו אז בארץ, כשבראשם עמד הגיבור בר כוכבא.
במשך כשלוש שנים ספגו הרומאים אבדות קשות, אך לבסוף דיכאו את המרד והחריבו בתיסכולם את רוב הישוב היהודי בארץ, היה זה חורבן עצום שמבחינת אחוזים היה גדול אף מהשואה.
בית המקדש השני חרב מפני שנאת חינם שהיה בעם ישראל ורבי עקיבא הכריז שכישלון המרד הוא המשך לאותו החורבן ולאותה המחלה - "שלא נהגו כבוד זה בזה".
כתיקון הכריז רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" ועל עיקרון זה ביסס מעתה את תורתו. הוא הקים קבוצה קטנה של חמישה תלמידים מובחרים ובתוכם רשב"י והנחיל להם את תורתו המוארת עתה ביתר שאת באור של אהבת הרֵעַ.
ששה סדרי משנה שנכתבו אח"כ, התבססו במידה מרובה על חמישה תלמידים אלו. ועל כל התורה שבעל פה המצויה בידינו נאמר "וכולא אליבא דרבי עקיבא" = כולה עפ"י שיטתו של רבי עקיבא. כלומר שיטת האהבה.

"תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. [...] בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום".
ארבעה נכנסו לעומק סודות התורה (פרדס = פשט, דרש, רמז, סוד). אחד - ר' עקיבא, בעל תורת האהבה - ניכנס בשלום ויצא בשלום.
את תורתו זו הנחיל ר' עקיבא לתלמידו רשב"י וזה האחרון תיעד אותה יחד עם תלמידיו בספרו "הזוהר".
רבי עקיבא הוא "שורש תורה שבעל פה"
ורשב"י הוא שורש החלק הניסתר שבה.

ב33 ימי ספירת העומר הראשונים אנו נוהגים מנהגי אבלות מסויימים על אותם 24,000 התלמידים הראשונים שנהרגו ועל אותה שנאת חינם ששררה בינינו.
בל"ג בעומר, היום ה-33, אנו חוגגים את התורה החדשה שהאירה בעולם ואת אהבת החינם שבאה בעיקבותיה.

לג בעומר יוצא בספירת "ההוד שבהוד" שזוהי מידתו של אהרון הכהן הגדול עליו נאמר שהוא "אוהב שלום ורודף שלום". וכמו ר' עקיבא ורשב"י שנכנסו לעומק הפרדס וגילו שם את אהבת ישראל, כך גם אהרון הכהן הוא הנכנס לפני ולפנים לתוך קודש הקודשים ומגלה שם את פנימיות נשמת ישראל ואת אהבת ישראל ואת זַכותם המוחלטת ומכפר עליהם.

עוד השוואה שקיימת היא בין רשב"י לאליהו הנביא,
ששניהם בתחילת דרכם היו קנאים לדרך ה' ונגד כל מי שלא היה צדיק גמור, ושניהם עברו תהליך העמקה בתוך מערה ויצאו משם עם תפיסה חדשה של אהבת ישראל
ועל אליהו הנביא נאמר שהוא יושב בכל מוצאי שבת ומונה זכויותיהם של ישראל.

וגאולת ישראל תלויה בשניהם
בלמידת תורת האהבה של רשב"י.
ובאליהו הנביא שיתגלה בגאולה וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

עד כאן הדברים משנה שעברה ויפים הם לכאן.
 
על פי הקבלה וספר הזוהר

כאשר יהודים חיים בארץ ישראל והולכים בדרכי התורה,
כל השפע הרוחני שלהם יורד ישירות ממקור השפע דרך ארץ ישראל בעבורם,
לעומת בזמן שיהודים חיים בחו"ל- שהשפע הרוחני שלהם יורד דרך השר המונה על אותה האומה,
ורק השאריות ממנו ומעמו מגיע לאותם היהודים שגרמו לשפע הזה לרדת.

ולכן אנו גם רואים איך מדינות ואימפריות שפרחו כאשר הרבה יהודים חיו שם,
ירדו מגדולתם לאחר שגרשו את היהודים או אחרי שהיהודים עזבו אותם,
כגון החל מצריים העתיקה בזמן יציאת מצרים, דרך ספרד אחרי גירוש היהודים,
ועד היום הדוב הרוסי של עד לפני יציאת רוב היהודים משם בשני העשורים האחרונים.
 

קליט

New member
ישנה הצלחה תורנית בארץ ישראל

יותר מאשר בחוץ לארץ . ובגשמיות יש הצלחה יחסית , ומצד שני יש גם את הענין של "ארץ ישראל נקנית ביסורים", האזרח הקטן נאנק וסובל וזהו מסימני הגאולה
 
למעלה