אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
האם מתרגמים את הספר החדש של טולקין?
- פותח הנושא rend
- פורסם בתאריך
וכן גם בדקתי את המקור והסתבר שכריסט' אכן
שיחזר את קטע הפגישה עם הדרקון בשערי נארגותרונד. חשבתי משום מה שהוא דילג עליו. השיחזור די קרוב לגירסה שהכנתי בזמנו, לפני עשור וקצת. הנה קטע או שניים - בתקוה שהם עוד עוברים: ****************************************************************************************** ....לרגע ניצב ואין איש לצידו. המעטים שבאו בעקבותיו נסו למקומות מיסתור. וראה! בעצם הרגע הזה הגיח ובא מבין דלתות-פלאגונד הפעורות גלאורונג האיום, מזדחל מאחור בין טורין לגשר. ולפתע מכוחה של הרוח הרעה ששכנה בקרבו, החל מדבר "ברכותיי, בן הורין! ברוכה הפגישה הזו." לשמעו התעשת טורין בקפיצה ופנה לעברו; אש בערה בעיניו, ושפות-להבה של גורת'אנג הפיקו אור כלהבה. גלאורונג אמר כי לבטח ימנה על אנשי-חילו או משרתיו, כי את צלמיתו הוא נושא על קסדתו (כי בכוח אימתה של הקסדה נסוגו מלפניו כל אויביו, וכך שב טורין נטול-פגע מאותו קרב קטלני, ובא לנארגותרונד). אך טורין השיב, "שקר הוא, והיטב אתה יודע זאת. זה הצלם נוצק לבזות את דמותך, וכל עוד יהיה מי שישאו, ספק יאחז בך שמא את סופך הוא יביא עליך." "אם כך, עליה להמתין לנושא ששם אחר לו," אמר גלאורונג. "אין אני ירא את טורין בן הורין. אדרבא. אין בו העוז להתבונן בי בפניי, גלוי-עין." כה מחרידה היתה אימת הדרקון, עד שטורין לא העז להישיר מבטו, ושמר על מכסה-קסדתו מורד, מגן לפניו. בדברו לא ההין להביט מעל לרגלי היצור. אבל לשמע דברי-התגר של הדרקון, ברוב גאוותו הנה דחף את מכסה-עיניו מעלה, והישיר מבט לעיני הדרקון. כי הנה גלאורונג עצר בעד אישו, ופער לרווחה את עיניו - עיני-פיתון מסמאות-דעת ולב - ונעצן בטורין. נטול-פחד הסתכל טורין באותן עיניים, בהרימו לפניו את חרבו, וראה! כהרף נלכד בלחשו הנורא של הדרקון, והיה כנציב של אבן. שעה ארוכה עמד כך, נוקשה כפסל, לנגד דלתות פלאגונד האדירות. אז חזר גלאורונג לדבר, והוא מתקלס בו. "רעות היו כל דרכיך, בן הורין," אמר. "בן-מאומץ ונטול-תודה, פורע-חוק, קוטל-חברו וגוזל אהבת איש אחר; חותר לכתר נארגותרונד ונוטש קרוביו בעת צרה. כמה עוד יארכו חייך עד כי תביא חורבן על כל אוהביך? אמך ואחותך יחיו כשפחות בדור-לומין, ובעוני ודלות ישכנו, ואילו אתה תתהלך כנסיך רם, וכל מלבושיך יקרות בעוד הן בסחבות ילכו. אליך ישוועו ויתפללו, אבל אתה לא תטה ליבך. ישמח אביך לדעת מהו בן אשר לו, כי שמוע עתיד לשמוע." טורין הלכוד בלחש האזין לדברים, וחזה בעצמו כמו באספקלריה מעוותת של זדון, ותיעוב מילא את לבו. ובעוד עיניו אחוזות במבטו הנורא של הדרקון, ומחשבתו מתייסרת בו והוא אינו מסוגל להניד איבר, החלו האורקים לפי אות מהדרקון לדחוק ולהעיז את השבויים הכבולים. אלה עברו בסמוך לטורין, ומעבר לגשר. וראה! פינדוילאס היתה ביניהם. היא פרשה זרועותיה לעבר טורין וקראה בשמו. אך זעקותיה ושוועות השבויים נמוגו ואפסו על הדרך המובילה צפונה, כי לא התיר גלאורונג את טורין מן הלחש; והוא נבצר ממנו אפילו לכסות אוזניו מפני אותן זעקות ששבו ורדפוהו.
שיחזר את קטע הפגישה עם הדרקון בשערי נארגותרונד. חשבתי משום מה שהוא דילג עליו. השיחזור די קרוב לגירסה שהכנתי בזמנו, לפני עשור וקצת. הנה קטע או שניים - בתקוה שהם עוד עוברים: ****************************************************************************************** ....לרגע ניצב ואין איש לצידו. המעטים שבאו בעקבותיו נסו למקומות מיסתור. וראה! בעצם הרגע הזה הגיח ובא מבין דלתות-פלאגונד הפעורות גלאורונג האיום, מזדחל מאחור בין טורין לגשר. ולפתע מכוחה של הרוח הרעה ששכנה בקרבו, החל מדבר "ברכותיי, בן הורין! ברוכה הפגישה הזו." לשמעו התעשת טורין בקפיצה ופנה לעברו; אש בערה בעיניו, ושפות-להבה של גורת'אנג הפיקו אור כלהבה. גלאורונג אמר כי לבטח ימנה על אנשי-חילו או משרתיו, כי את צלמיתו הוא נושא על קסדתו (כי בכוח אימתה של הקסדה נסוגו מלפניו כל אויביו, וכך שב טורין נטול-פגע מאותו קרב קטלני, ובא לנארגותרונד). אך טורין השיב, "שקר הוא, והיטב אתה יודע זאת. זה הצלם נוצק לבזות את דמותך, וכל עוד יהיה מי שישאו, ספק יאחז בך שמא את סופך הוא יביא עליך." "אם כך, עליה להמתין לנושא ששם אחר לו," אמר גלאורונג. "אין אני ירא את טורין בן הורין. אדרבא. אין בו העוז להתבונן בי בפניי, גלוי-עין." כה מחרידה היתה אימת הדרקון, עד שטורין לא העז להישיר מבטו, ושמר על מכסה-קסדתו מורד, מגן לפניו. בדברו לא ההין להביט מעל לרגלי היצור. אבל לשמע דברי-התגר של הדרקון, ברוב גאוותו הנה דחף את מכסה-עיניו מעלה, והישיר מבט לעיני הדרקון. כי הנה גלאורונג עצר בעד אישו, ופער לרווחה את עיניו - עיני-פיתון מסמאות-דעת ולב - ונעצן בטורין. נטול-פחד הסתכל טורין באותן עיניים, בהרימו לפניו את חרבו, וראה! כהרף נלכד בלחשו הנורא של הדרקון, והיה כנציב של אבן. שעה ארוכה עמד כך, נוקשה כפסל, לנגד דלתות פלאגונד האדירות. אז חזר גלאורונג לדבר, והוא מתקלס בו. "רעות היו כל דרכיך, בן הורין," אמר. "בן-מאומץ ונטול-תודה, פורע-חוק, קוטל-חברו וגוזל אהבת איש אחר; חותר לכתר נארגותרונד ונוטש קרוביו בעת צרה. כמה עוד יארכו חייך עד כי תביא חורבן על כל אוהביך? אמך ואחותך יחיו כשפחות בדור-לומין, ובעוני ודלות ישכנו, ואילו אתה תתהלך כנסיך רם, וכל מלבושיך יקרות בעוד הן בסחבות ילכו. אליך ישוועו ויתפללו, אבל אתה לא תטה ליבך. ישמח אביך לדעת מהו בן אשר לו, כי שמוע עתיד לשמוע." טורין הלכוד בלחש האזין לדברים, וחזה בעצמו כמו באספקלריה מעוותת של זדון, ותיעוב מילא את לבו. ובעוד עיניו אחוזות במבטו הנורא של הדרקון, ומחשבתו מתייסרת בו והוא אינו מסוגל להניד איבר, החלו האורקים לפי אות מהדרקון לדחוק ולהעיז את השבויים הכבולים. אלה עברו בסמוך לטורין, ומעבר לגשר. וראה! פינדוילאס היתה ביניהם. היא פרשה זרועותיה לעבר טורין וקראה בשמו. אך זעקותיה ושוועות השבויים נמוגו ואפסו על הדרך המובילה צפונה, כי לא התיר גלאורונג את טורין מן הלחש; והוא נבצר ממנו אפילו לכסות אוזניו מפני אותן זעקות ששבו ורדפוהו.
וההמשך
(אם כבר אז כבר) ********************************************************************* לפתע הסיג גלאורונג עיניו, וניצב מחריש. טורין זע לאיטו, כמי שנעור מחלום-בלהות. פתאזם חזר לעצמו בזעקה גדולה, ויזנק על הדרקון. אבל גלאורונג צחק ואמר, "אם את מותך תבקש, ברצון אעניקו לך. אולם לא יקל הדבר על מורוון וניאנור. לזעקותיה של עלמת-הלילית לא שעית. הגם לבשרך שלך תסרב?" משוחרר מן הלחש, שלף טורין חרבו והיכה לעבר עיני הדרקון; אך גלאורונג נרתע לאחור מהיר כנחש-עקלתון, וגהר מעליו. אז אמר "הנה! אכן אמיץ אתה, מעל כל יריב שפגשתי. שקר יגידו אלה האומרים כי אנו לא נחלוק כבוד לעוז-רוחם של אויבינו. ראה! חירות אנוכי מעניק לך. לך אל עמך, אם נותר בך הכוח. צא ולך! ואם יוותר בן-לילית או בן-אדם לשורר שיר על ימים אלה, הנה לבטח ישימך ללעג אם תבוז לזו המתת." וטורין שדעתו עודנה מתעתעת בו מסנוורי עין-הדרקון, נשא אז נפשו להאמין כי הוא נלחם באויב אשר ידע מידת הרחמים. הוא שמע לדברי גלאורונג, ופנה ורץ ועבר את הגשר. אך ברוצו הוסיף גלאורונג לדבר מאחוריו, וקולו לובש הד מבעית, "חוש עכשיו, בן הורין, חושה אל דורלומין! שמא יקדימוך האורקים גם הפעם. אך אם תבקש אחר פינדואילאס, לעולם לא תחזה עוד במורוון או בניאנור, והן יקללו את זכרך." אולם טורין מיהר לעבר הדרך המצפינה, וגלאורונג צחק שוב, כי הנה מילא אחר כוונת אדונו. אז פנה לתענוגיו, ושילח להבותיו ושרף כל שעמד סביבו. את כל האורקים העסוקים בביזה הניס וקטל עד שנסו משם, ואת השלל שאספו לקח מהם, אפילו עד לחפץ פעוט-הערך מכל. אז פנה לגשר והרסו, והשליך את אבניו למימי הנארוג המקציפים. משהבטיח כך את עצמו, אסף לו את כל שללה ורכושה של נארגותרונד, וערם הכל לתל עצום לגודל בעמוק שבאולמותיה. אז השתרע והניח עצמו עליו, ונם לתקופת מה. *****************************************************************
(אם כבר אז כבר) ********************************************************************* לפתע הסיג גלאורונג עיניו, וניצב מחריש. טורין זע לאיטו, כמי שנעור מחלום-בלהות. פתאזם חזר לעצמו בזעקה גדולה, ויזנק על הדרקון. אבל גלאורונג צחק ואמר, "אם את מותך תבקש, ברצון אעניקו לך. אולם לא יקל הדבר על מורוון וניאנור. לזעקותיה של עלמת-הלילית לא שעית. הגם לבשרך שלך תסרב?" משוחרר מן הלחש, שלף טורין חרבו והיכה לעבר עיני הדרקון; אך גלאורונג נרתע לאחור מהיר כנחש-עקלתון, וגהר מעליו. אז אמר "הנה! אכן אמיץ אתה, מעל כל יריב שפגשתי. שקר יגידו אלה האומרים כי אנו לא נחלוק כבוד לעוז-רוחם של אויבינו. ראה! חירות אנוכי מעניק לך. לך אל עמך, אם נותר בך הכוח. צא ולך! ואם יוותר בן-לילית או בן-אדם לשורר שיר על ימים אלה, הנה לבטח ישימך ללעג אם תבוז לזו המתת." וטורין שדעתו עודנה מתעתעת בו מסנוורי עין-הדרקון, נשא אז נפשו להאמין כי הוא נלחם באויב אשר ידע מידת הרחמים. הוא שמע לדברי גלאורונג, ופנה ורץ ועבר את הגשר. אך ברוצו הוסיף גלאורונג לדבר מאחוריו, וקולו לובש הד מבעית, "חוש עכשיו, בן הורין, חושה אל דורלומין! שמא יקדימוך האורקים גם הפעם. אך אם תבקש אחר פינדואילאס, לעולם לא תחזה עוד במורוון או בניאנור, והן יקללו את זכרך." אולם טורין מיהר לעבר הדרך המצפינה, וגלאורונג צחק שוב, כי הנה מילא אחר כוונת אדונו. אז פנה לתענוגיו, ושילח להבותיו ושרף כל שעמד סביבו. את כל האורקים העסוקים בביזה הניס וקטל עד שנסו משם, ואת השלל שאספו לקח מהם, אפילו עד לחפץ פעוט-הערך מכל. אז פנה לגשר והרסו, והשליך את אבניו למימי הנארוג המקציפים. משהבטיח כך את עצמו, אסף לו את כל שללה ורכושה של נארגותרונד, וערם הכל לתל עצום לגודל בעמוק שבאולמותיה. אז השתרע והניח עצמו עליו, ונם לתקופת מה. *****************************************************************
זה לוקח זמן...
במקרה שלי עברה גם שנה או 2 עד שהגעתי לכרך 3, אבל גם דילגתי אל 5 המעניין לא פחות. מה שמוזר הוא שסטימצקי בזמנו ייבאו את כרכים 1 עד 6 בשנת 1990 (קניתי אז את כולם), ואז הפסיקו לייבא אותם לפרק זמן (קראתי שיצאו עוד בקטלוגים של הספריה האוניברסיטאית) ואז פתאום אחרי 5 שנים, ייבאו את כרך 10 והמשיכו בשנה שאחריה (1996) עד 12. עבר זמן עד שהשלמתי (לפני ימי 'אמאזון') את החלקים שבינהם, ועדיין לא רכשתי את כרך האינדקס - אבל הוא לא חיוני תודות למלאכתם של רוסים נחמדים...
במקרה שלי עברה גם שנה או 2 עד שהגעתי לכרך 3, אבל גם דילגתי אל 5 המעניין לא פחות. מה שמוזר הוא שסטימצקי בזמנו ייבאו את כרכים 1 עד 6 בשנת 1990 (קניתי אז את כולם), ואז הפסיקו לייבא אותם לפרק זמן (קראתי שיצאו עוד בקטלוגים של הספריה האוניברסיטאית) ואז פתאום אחרי 5 שנים, ייבאו את כרך 10 והמשיכו בשנה שאחריה (1996) עד 12. עבר זמן עד שהשלמתי (לפני ימי 'אמאזון') את החלקים שבינהם, ועדיין לא רכשתי את כרך האינדקס - אבל הוא לא חיוני תודות למלאכתם של רוסים נחמדים...
החלק הראשון
חלש יותר מבחינת שפה, אבל הלאה זה תופס תאוצה והחלק השני (בהודעת המשך) כתוב ממש מצוין, לטעמי. אני לא אוהבת לקרוא ספרות מתורגמת; אנגלית היא שפה עשירה יותר משמעותית מעברית, אבל נראה שאצלך כל המילים בשפה לשירותך ואתה יודע להשתמש בהן כך שנדמה שיש מהן מאגר אינסופי. אני ממש נהנת לקרוא את התרגומים, באמת.
חלש יותר מבחינת שפה, אבל הלאה זה תופס תאוצה והחלק השני (בהודעת המשך) כתוב ממש מצוין, לטעמי. אני לא אוהבת לקרוא ספרות מתורגמת; אנגלית היא שפה עשירה יותר משמעותית מעברית, אבל נראה שאצלך כל המילים בשפה לשירותך ואתה יודע להשתמש בהן כך שנדמה שיש מהן מאגר אינסופי. אני ממש נהנת לקרוא את התרגומים, באמת.
אם יורשה לי,
אני מצטטת את הקטע שחשבתי שהיה פחות טוב "רעות היו כל דרכיך, בן הורין," אמר. "בן-מאומץ ונטול-תודה, פורע-חוק, קוטל-חברו וגוזל אהבת איש אחר; חותר לכתר נארגותרונד ונוטש קרוביו בעת צרה. כמה עוד יארכו חייך עד כי תביא חורבן על כל אוהביך? אמך ואחותך יחיו כשפחות בדור-לומין, ובעוני ודלות ישכנו, ואילו אתה תתהלך כנסיך רם, וכל מלבושיך יקרות בעוד הן בסחבות ילכו. אליך ישוועו ויתפללו, אבל אתה לא תטה ליבך. ישמח אביך לדעת מהו בן אשר לו, כי שמוע עתיד לשמוע." טורין הלכוד בלחש האזין לדברים, וחזה בעצמו כמו באספקלריה מעוותת של זדון, ותיעוב מילא את לבו. ובעוד עיניו אחוזות במבטו הנורא של הדרקון, ומחשבתו מתייסרת בו והוא אינו מסוגל להניד איבר, החלו האורקים לפי אות מהדרקון לדחוק ולהעיז את השבויים הכבולים. אלה עברו בסמוך לטורין, ומעבר לגשר. וראה! פינדוילאס היתה ביניהם. היא פרשה זרועותיה לעבר טורין וקראה בשמו. אך זעקותיה ושוועות השבויים נמוגו ואפסו על הדרך המובילה צפונה, כי לא התיר גלאורונג את טורין מן הלחש; והוא נבצר ממנו אפילו לכסות אוזניו מפני אותן זעקות ששבו ורדפוהו." כשקראתי את הקטע הזה באנגלית, הוא היה יותר מחריד, והשפה של הדרקון יותר חדה ואכזרית - ואלו קצת אבדו לי בתרגום.
אני מצטטת את הקטע שחשבתי שהיה פחות טוב "רעות היו כל דרכיך, בן הורין," אמר. "בן-מאומץ ונטול-תודה, פורע-חוק, קוטל-חברו וגוזל אהבת איש אחר; חותר לכתר נארגותרונד ונוטש קרוביו בעת צרה. כמה עוד יארכו חייך עד כי תביא חורבן על כל אוהביך? אמך ואחותך יחיו כשפחות בדור-לומין, ובעוני ודלות ישכנו, ואילו אתה תתהלך כנסיך רם, וכל מלבושיך יקרות בעוד הן בסחבות ילכו. אליך ישוועו ויתפללו, אבל אתה לא תטה ליבך. ישמח אביך לדעת מהו בן אשר לו, כי שמוע עתיד לשמוע." טורין הלכוד בלחש האזין לדברים, וחזה בעצמו כמו באספקלריה מעוותת של זדון, ותיעוב מילא את לבו. ובעוד עיניו אחוזות במבטו הנורא של הדרקון, ומחשבתו מתייסרת בו והוא אינו מסוגל להניד איבר, החלו האורקים לפי אות מהדרקון לדחוק ולהעיז את השבויים הכבולים. אלה עברו בסמוך לטורין, ומעבר לגשר. וראה! פינדוילאס היתה ביניהם. היא פרשה זרועותיה לעבר טורין וקראה בשמו. אך זעקותיה ושוועות השבויים נמוגו ואפסו על הדרך המובילה צפונה, כי לא התיר גלאורונג את טורין מן הלחש; והוא נבצר ממנו אפילו לכסות אוזניו מפני אותן זעקות ששבו ורדפוהו." כשקראתי את הקטע הזה באנגלית, הוא היה יותר מחריד, והשפה של הדרקון יותר חדה ואכזרית - ואלו קצת אבדו לי בתרגום.
תודה!
התרגום הזה הוכן לפני עשור ויותר (התחלתי לתרגם חלקים בקיץ של 96', והייתי מתקן את התדפיסים תוך כדי השגחה על בחינות בגרות...), וכמובן שיש מה לשפר שם. היום הייתי בוחר במשהו פחות מוגבה - אבל השפה במקור גבוהה (שימי לב למילים הנידחות הרבות שחייבו מילון בסוף הכרך על שירת ליית'יאן - רובן הובאו בשירת ילדי הורין), ומאחר והסיל' הוא ברקע של שרה"ט, הוא צריך (תיאורטית לפחות) להישמע 'עתיק' ממנו ונישגב, מה שכמובן מוסיף לקשיים הקיימים שם. לכן הדגש היה על מלים מיקראיות יותר מאשר על זרימה ומובנות. אבל כיום אני מאמין שהייתי כותב משהו שישמע פחות מוגבה - ואני מסכים שהסוף מוצלח יותר. לדעתי זה אחד האתגרים הגדולים שישנם - להישמע עתיק ונשגב, ובאותה המידה גם פשוט וזורם. המתרגמים והמשוררים הנערצים עלי ידעו איך לכתוב כך, כמעט כלאחר-יד; לדעתי זוהי אומנות שנכחדה ואני לא מכיר עוד כותב/ת שמסוגלים להישמע כך. בשעתו ביליתי כמעט עשור שלם בנסיון לסגל את היכולת הזו על פני מאות עמודים של נסיונות... שרובם כיום נשמעים לי בינוניים. יהיה מעניין לנסות אותם שוב.
התרגום הזה הוכן לפני עשור ויותר (התחלתי לתרגם חלקים בקיץ של 96', והייתי מתקן את התדפיסים תוך כדי השגחה על בחינות בגרות...), וכמובן שיש מה לשפר שם. היום הייתי בוחר במשהו פחות מוגבה - אבל השפה במקור גבוהה (שימי לב למילים הנידחות הרבות שחייבו מילון בסוף הכרך על שירת ליית'יאן - רובן הובאו בשירת ילדי הורין), ומאחר והסיל' הוא ברקע של שרה"ט, הוא צריך (תיאורטית לפחות) להישמע 'עתיק' ממנו ונישגב, מה שכמובן מוסיף לקשיים הקיימים שם. לכן הדגש היה על מלים מיקראיות יותר מאשר על זרימה ומובנות. אבל כיום אני מאמין שהייתי כותב משהו שישמע פחות מוגבה - ואני מסכים שהסוף מוצלח יותר. לדעתי זה אחד האתגרים הגדולים שישנם - להישמע עתיק ונשגב, ובאותה המידה גם פשוט וזורם. המתרגמים והמשוררים הנערצים עלי ידעו איך לכתוב כך, כמעט כלאחר-יד; לדעתי זוהי אומנות שנכחדה ואני לא מכיר עוד כותב/ת שמסוגלים להישמע כך. בשעתו ביליתי כמעט עשור שלם בנסיון לסגל את היכולת הזו על פני מאות עמודים של נסיונות... שרובם כיום נשמעים לי בינוניים. יהיה מעניין לנסות אותם שוב.
חשבתי שקראת באנגלית...
תודה גם הפעם! במקור יש עוד כמה אלפי שורות (3000 בערך), אבל עד שאגיע לשם יעבור זמן (זה דבר שמטריד אותי כבר שנתיים ומשהו - אולי צריך שינוי קריירה שיאפשר לי יותר זמן). מכל מקום גם במקור הפואמה הזו לא הושלמה, ונקטעה קצת אחרי הבריחה מאנגבאנד. לטעמי הצורה הזו של הסיל' שמראה יותר מכל דבר אחר על הפוטנציאל שלו, ומה הוא היה עשוי להיות. נותר לנו רק לדמיין איך היו נראים שאר חלקיו אילו טולקין היה יכול להגשים את תוכניותיו ולהכין כרך בן 500,000 מלים, כמו שהעריך את אורכו של הסיל' באחד ממכתביו.
תודה גם הפעם! במקור יש עוד כמה אלפי שורות (3000 בערך), אבל עד שאגיע לשם יעבור זמן (זה דבר שמטריד אותי כבר שנתיים ומשהו - אולי צריך שינוי קריירה שיאפשר לי יותר זמן). מכל מקום גם במקור הפואמה הזו לא הושלמה, ונקטעה קצת אחרי הבריחה מאנגבאנד. לטעמי הצורה הזו של הסיל' שמראה יותר מכל דבר אחר על הפוטנציאל שלו, ומה הוא היה עשוי להיות. נותר לנו רק לדמיין איך היו נראים שאר חלקיו אילו טולקין היה יכול להגשים את תוכניותיו ולהכין כרך בן 500,000 מלים, כמו שהעריך את אורכו של הסיל' באחד ממכתביו.
דוגמא לכותבים כאלה?
וכן אחד האתגרים בכתיבה הוא יכולת להשאיר את הקוראים בפוקוס, שלא ילכו לאיבוד בין כל המילים הגדולות במקום להסחף עם הכתיבה, ובו בזמן שהשפה באמת תשמע עתיקה ועשירה. אין ספק שלטולקין היה את זה. כמעט ולא היו מקומות שבהם נאבקתי במשפטים גרנדיוזיים וסבוכים, בסיל' למשל, רוב הזמן זה היה זורם לגמרי ועדיין הרגשתי שאני קוראת בספר שנכתב לפני עשרות אלפי שנים ושאני בעולם אחר, נעלה, שדמויותיו למודות שנים. השאלה אם לא התעסקת יותר מידי בניסיון לסגל את היכולת הזאת ושכחת לכתוב...
וכן אחד האתגרים בכתיבה הוא יכולת להשאיר את הקוראים בפוקוס, שלא ילכו לאיבוד בין כל המילים הגדולות במקום להסחף עם הכתיבה, ובו בזמן שהשפה באמת תשמע עתיקה ועשירה. אין ספק שלטולקין היה את זה. כמעט ולא היו מקומות שבהם נאבקתי במשפטים גרנדיוזיים וסבוכים, בסיל' למשל, רוב הזמן זה היה זורם לגמרי ועדיין הרגשתי שאני קוראת בספר שנכתב לפני עשרות אלפי שנים ושאני בעולם אחר, נעלה, שדמויותיו למודות שנים. השאלה אם לא התעסקת יותר מידי בניסיון לסגל את היכולת הזאת ושכחת לכתוב...
זה כמובן הקונפליקט, כמו גם הפער בין השמיעה
שלי את השפה לבין זו של אחרים. הבעיה מוכרת (אם כי עדיין לא קראתי ניסוח פורמלי שלה) והיא כזו: בד"כ המתרגם שומע את המקור בראשו, ומתייחס אליו *רגשית* כשהוא קורא את תרגומו. כך שהבעיות בתרגום אינן נראות לו בשלב הראשוני, כי הוא חווה את מה שהוא זוכר מקריאת המקור, ולא את מה שהוא *יצר*. על כן נדרש הרבה תירגול גם בנקודה הזו, כדי להתרחק מזיכרון המקור (שחזק יותר בקריאה לצורך תרגום), ולקרוא את התרגום כמות שהוא ולהעריך אותו כיצירה בפני עצמה. בין השאר נדרשת כאן גם יצירתיות, שמושגת רק עם הרבה כתיבה ושאיפה לאידאל מסויים. בעניין כותבים - אני באמת לא מכיר מישהו שקלע לטעם שלי, למרות שיש נסיונות בכיוון בכל מיני ערוצים (כמו כתב-עת אחד שהוקדש לנסיונות לחזור לשירה חורזת). מדי פעם אני מאתר מתרגם שמצליח להעביר תחושות ישנות, אבל לרוב זה משהו רגעי וקצר מועד. האחרון שהכרתי שנטה לכתיבה כזו, היה בחור בשם יונה, שפגשתי פעם בערב הקראת שירים בבית קפה ירושלמי ('תמול שלשום') לפני 5 שנים. הוא גם כתב בפורומים כאן תחת כינוי מוזר, אבל מאז נעלם מהעין (לפחות שלי).
שלי את השפה לבין זו של אחרים. הבעיה מוכרת (אם כי עדיין לא קראתי ניסוח פורמלי שלה) והיא כזו: בד"כ המתרגם שומע את המקור בראשו, ומתייחס אליו *רגשית* כשהוא קורא את תרגומו. כך שהבעיות בתרגום אינן נראות לו בשלב הראשוני, כי הוא חווה את מה שהוא זוכר מקריאת המקור, ולא את מה שהוא *יצר*. על כן נדרש הרבה תירגול גם בנקודה הזו, כדי להתרחק מזיכרון המקור (שחזק יותר בקריאה לצורך תרגום), ולקרוא את התרגום כמות שהוא ולהעריך אותו כיצירה בפני עצמה. בין השאר נדרשת כאן גם יצירתיות, שמושגת רק עם הרבה כתיבה ושאיפה לאידאל מסויים. בעניין כותבים - אני באמת לא מכיר מישהו שקלע לטעם שלי, למרות שיש נסיונות בכיוון בכל מיני ערוצים (כמו כתב-עת אחד שהוקדש לנסיונות לחזור לשירה חורזת). מדי פעם אני מאתר מתרגם שמצליח להעביר תחושות ישנות, אבל לרוב זה משהו רגעי וקצר מועד. האחרון שהכרתי שנטה לכתיבה כזו, היה בחור בשם יונה, שפגשתי פעם בערב הקראת שירים בבית קפה ירושלמי ('תמול שלשום') לפני 5 שנים. הוא גם כתב בפורומים כאן תחת כינוי מוזר, אבל מאז נעלם מהעין (לפחות שלי).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.