האלבום החדש דלף...

[bachner1]

דווקא הקטע היחיד באלבום שלא נשמע לי בכלל

ווית'יני- הוא הפזמון של Sinead. פזמון שהוא דאנס טהור, שדומה מאוד במנגינה שלו, למשל, לשיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=0YXuq25BMVI נכון שאין באלבום אפילו רגעים בודדים שמזכירים את ME, אבל לדעתי זה המשך טבעי לגמרי של TSF (אני פחות רואה קשר לTHOE- האלבום נשמע לי כמו TSF רק יותר כבד). עוד לא לגמרי שמעתי אותו לעומק, אבל אני כבר יכול להגיד שאני בהחלט מעדיף אותו על פני THOE. בשורה התחתונה- מה השוק? האלבום הזה נשמע כמו המשך טבעי לגמרי ל2 האלבומים הקודמים ולא שונה מהם באופן מהותי...

 

[Endogenisis]

לא נשמע לי כמו ווית'ין בכלל.

מרגיש לי אישית כאילו שארון שכחה איך לשיר, ובאמת כאילו כל השירים נשמעים אותו דבר. אם לא הייתי יודע שזה שלהם בחיים לא הייתי מאמין שהם היו מוציאים משהו כזה... איך אפשר לומר שהוא נשמע כו TSF? בTSF שארון עוד שרה בקול המלאכי הצלול והמדהים שלה שכל כך זוהה עם הלהקה, ופה היא שרה וסליחה על הביטוי כאילו חותכים לה את מיתרי הקול... בכלל לא אהבתי, גם לא לאחר שלוש שמיעות שניסיתי, ובאמת שניסיתי, להבין מה מיוחד, טוב ויפה באלבום הזה. לא התחברתי בכלל.

 

[Endogenisis]

וואו הפזמון נשמע בדיוק כמו השיר ששלחת! XDD

Someone is having a lack of creativity?

 

[bachner1]

אם ככה אנחנו חלוקים לגבי מה "נשמע כמו וית'ין"

אם הייתי מסכים איתך שמה שגורם לשיר להישמע כמו ווית'ין זה קול גבוה של שארון- הייתי מסכים שזה לא נשמע כמוהם בכלל. אבל מה לעשות- לדעתי הווקאלס, עד כמה שהם חשובים, הם ממש לא העיקר, ולא הם גורמים לשיר להישמע כמו שיר אחר, אלא מכלול שלם שבראשו המנגינה, העיבוד והמבנה של השירים. ומבחינת שלושת הדברים האלה- כן, זה בהחלט נשמע לי דומה לTSF. שניהם אלבומים שיש קו ברור שמחבר בין כל השירים שבהם (יש שיאמרו שהשירים בהם דומים מדי), מבנה יחסית סטנדרטי שחוזר בכל השירים, כמה בלדות שמשתלבות באלבומים בטבעיות בלי שינויי אווירה קיצוניים, דגש על סימפוניות, ושירים שחלקם נושקים למיינסטרים. ההבדל העיקרי בין האלבומים הוא שTU הרבה יותר כבד, דבר שמתבטא בקצב של השירים, בעוצמת הקול של השירים ובכמות הגיטרות שבהם, וכן- גם בווקאלס. אז נכון שגם אני אוהב את הקול הגבוה של שארון, אבל ממש לא ראיתי אותו כמאפיין הבולט של הלהקה (לראיה- אנטר, שבו היא שרה רק בקול גבוה, וזה אלבום שאני לא אוהב בכלל). נכון שיש כמה קטעים באלבום, כמו הבתים של Murder, שבהם היא מגזימה לגמרי עם הקול הנמוך ונשמעת כמו קרפדה צרודה (זה אחד המאפיינים היחידים שהאלבום הזה קיבל מTHOE ולא מTSF). אבל עם כל הכבוד, אני לא מבין איך אפשר לאהוב את TSF ובאותו זמן לקטול את TU בצורה כל כך חזקה, אלא אם כן הופכים את הקול של שארון לחזות הכל (או אם נרתעים מכמות הגיטרות, מה שאני בטוח שלא קורה במקרה שלך

). נכון שאני לא יכול לטעון שזה איזה מאסטרפיס, אבל גם על TSF אני לא חושב שיש אנשים שחושבים שהוא איזו יצירת מופת חד פעמית וסופר מיוחדת, כי 2 האלבומים מבחינתי הם אלבומים בהחלט טובים שכיף לשמוע. לא יותר, לא פחות. (נכון שאני עוד לא שמעתי את האלבום מספיק בשביל לקבוע שהוא טוב כמו TSF, אבל לדעתי בסופו של דבר הוא יתפוס אצלי מקום די דומה לו בדירוג האלבומים של WT- יותר טוב מTHOE ומאנטר, ופחות טוב מME. בינתיים אני יכול לומר שA Demon's Fate תפס את משבצת "השיר האהוב עליי באלבום", בעוד השיר הכי פחות עליי באלבום, בהפרש גדול, הוא Sinead) |סחפירההההההההההההה|

 

[Endogenisis]

אני תגובה!

אני לא חושב שהקול של שארון הוא הדבר היחיד שהופך את ווית'ין לווית'ין אבל אין מה לעשות, השירה הגבוהה של שארון היא מבחינתי אחד המאפיינים הבולטים בהם שייחדו את הלהקה מלהקות אחרות. אני יכול להבין עכשיו למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהאלבום מרגיש כמו המשך של TSF, אבל מבחינתי זה אך ורק באווירה ואולי בעריכה הסופית של השירים. אין לי בעיה כמו שניחשת עם ה"כבדות" של האלבום וזה דווקא נחמד, אבל אני חושב שאם שארון הייתה שרה בסגנון שכל כך איפיין אותה זה היה כל כך הרבה יותר טוב... A Demon's Fate בהחלט חביב בהאזנה יותר מעמיקה... אולי אני אצליח לאהוב את האלבום הזה אחרי עוד כמה שמיעות. XD

 

[bachner1]

סתם עוד משהו שחשבתי עליו-

סתם חשבתי לתומי על סדר השירים בTU לעומת הסדר בTSF, ואלה מחשבותיי: 2 האלבומים נפתחים באינטרו, שלא בדיוק מייצג את האלבום שהוא פותח (Intro + Why Not Me). אח"כ מגיע "שיר הדגל" של כל אלבום, השיר שהייתי מגדיר כהכי "מייצג" (SWIA + Shot in the Dark). אח"כ מגיע שיר עם נוכחות מאוד בולטת, וכבד יחסית לאלבום שלו (Jillian + ITMOTN, שאל תסקלו אותי אבל אני רואה איזשהו דמיון קל בין המנגינות של הפזמונים שלהם). עכשיו מגיע בכל אלבום סינגל, אבל הפחות קליט מתוך 2 הסינגלים הראשונים שיצאו מכל אלבום (Faster + SMG). פה מגיעה הבלדה הראשונה של כל אלבום, שלטעמי לפחות הן הבלדות הפחות זכירות ועם פחות נוכחות יחסית לבלדות האחרות בכל אלבום (Pale + Fire and Ice). אח"כ מגיע שיר שאין לי יותר מדי מה לומר עליו, שיר שיחסית לא כזה בולט ביחס לאלה שסביבו (Forsaken + Iron). פה מגיע הסינגל היותר קליט מכל אלבום (Angels + Where is the Edge). ברשותכם אני אדלג על Sinead, כי הוא באמת באמת מיותר לדעתי וגם אם אני אחפש שעה אני לא אמצא לו מקביל בTSF.

אז פה מגיעה בכל אלבום עוד בלדה, שהרבה יותר בולטת וקליטה לדעתי מהבלדה הראשונה (Memories + Lost). פה מגיע עוד שיר שאין לי יותר מדי מה להרחיב עליו, שיר קליט יחסית לזה שהוא לא סינגל (ITF + A Demon's Fate). ובסוף מגיעה עוד בלדה, שלטעמי היא הכי מרגשת בכל אלבום (Somewhere + Stairway to the Skies). נכון שזה מתובל בהרבה מאוד פרשנות אישית וסובייקטיבית שלי, נכון שהקשר קצת חלש בחלק מהמקומות, אבל לדעתי בתמונה הגדולה אנחנו מקבלים אלבום שנבנה, פשוט מאוד, לפי אמות המידה של TSF. לאן שאני לא הולך באלבום הזה אני לא יכול להימנע מהשוואות אליו. (....אולי האלבום הבא יזכיר את ME?

)

 

[bachner1]

תוספת-

אחרי Memories וLost מגיע השיר הכבד ביותר בכל אלבום (Aquarius + Murder). בנימה אחרת- מישהו יודע איפה נאור???

 

[Endogenisis]

לגמרי איפה נאור חחחח

 

[מגרש השוודים]

נאור בבסיס

קיבלתי 21 ריתוק אז נעלמתי קצת

לא נורא שבוע הבא אני חוזר לפעילות רגילה. בכל אופן שמעתי את האלבום ואנע חייב להגיד שאין לי מושג על מה אתם מדברים. לפי דעתי זה האלבום הטוב והמושקע ביתר שלהם מאז TSF. יש בו כמה מהשירים היותר טובים של הלהקה ב10 השנים האחרונות, כמו ITMOTN, iron, a demons fate, lost, STTS, בעוד.ששאר השירים גם הם טובים.יותר.מהמון שירים שהיו בשני האלבומים האחרונים. חוץ מזה סופסוף.יש הצדקה לזה שיש בלהקה שני גיטריסטים ומתופף,ואת הסולואים טובים בהפרש עצבני מכל מה ששמענו מהם עכשיו. בנוגע לשירה של שארון, נכון, אולי זה לא תמיד מה שהתרגלנו לשמוע ממנה, ועדיין היא מוכיחה שהיא אחת הזמרות המובילות בתחום עם קול עוצמתי ומגוון. לגבי הבלדות, אנע חושב שהן אדירות באלבום הזה. משאירות אבק לאלו בTSF או THOE. במיוחד לוסט עם הסולו הגאוני שלו, או הפזמון ה-סליחה על הביטוי- יפהפה של fire and ice. וכמובן stairway to the skies שמסיים את האלבום בצורה פשוט מושלמת. גם התזמורת שפחדתי שתהיה חסרה באלבום דווקא נשמעת עוצמתית מתמיד. בקיצור, על מה כל הרעש?.. אני לא חושב שהיינו יכולים לבקש הרבנ יותר אבל.תכךס, מה אכפת.לי.. העיקר שאני מרוצה!

 

[Endogenisis]

שום שיר באלבום לא התבלט אצלי באף אחת מהשמיעות

ושמעתי את האלבום הרבה, באמת שאני לא בא בקטע של לפסול ישר. אבל שום שיר לא התבלט ואם כבר אז רק ADF בגלל מיכאל שאמר שלדעתו זה השיר הכי טוב באלבום. והבלדות בכלל לא נשמעו לי כמו בלדות

. אולי הגיע הזמן לשמיעה חמישית XD.

 

[bachner1]

לוסט וSTTS הם באמת סמי-בלדות

אבל שניהם ממש טובים לדעתי

 

[bachner1]

../images/Emo45.gifבאופן כללי

טוב שיש עוד מישהו בפורום הזה שלא קוטל את האלבום על ימין ועל שמאל

אבל אני לא רואה מה כזה טוב בIron... שאר השירים שכתבת הם באמת הכי טובים באלבום. אני גם לא מסכים שהבלדות יותר טובות מבTSF וTHOE... בתור מי שחושב שהבלדות הכי טובות של הלהקה הן בTSF (ובשירי הבונוס שלו) ופורגיבן שבTHOE, עד כמה שהבלדות בTU טובות, הן לא משתוות בשלב הזה לבלדות הכי טובות שלהם (בטח שלא Fire and Ice שמזכיר לי יותר מהכל את AIN).

 

[Brombit]

גם אני לא קטלתי ../images/Emo11.gif ../images/Emo115.gif

אני סתם לא מתה עליו

 

[Endogenisis]

לא באתי בכוונה לקטול! >:

פשוט ממש לא אהבתי... ~חושש~ ואני מנסה לשמוע את האלבום עוד ועוד כדי לקלוט דברים שבשמיעות ראשונות אולי לא קלטתי אבל בינתיים זה פשוט לא עובד ואני לא מצליח להתחבר לאלבום הזה בכלל.

 

[Endogenisis]

שמתי לב קודם לכן

לכך שבאלבומים שלהם יש מעיןן סדר כזה של שירים. זה תקף גם לנייטוויש ואפיקה... P:

 

[bachner1]

אני לא חושב שתמצא קשר כ"כ הדוק בין

אלבומים אחרים כמו בין TU לTSF... אצל אפיקה הדבר היחיד שחוזר בכל האלבומים זה האינטרו בהתחלה ושיר הנושא הארוך בסוף... כל השאר רנדומלי. לגבי נייטוויש מעולם לא שמתי לב למשהו כזה

 

[Endogenisis]

אצל אפיקה יש ממש סדר מסוים

+ כל הEmbrace that smothers ודומיו...

 

[soft Bean]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif אחרי ששמעתי אני מבינה על מה אתה מדבר

 

[soft Bean]

חבל...

עכשיו שמעתי את האלבום במלואו, ובמילה אחת, מאכזב. אני לא ארחיב יותר מדי כי אני לא מכירה את השירים מספיק טוב בשביל לתאר כל אחד מהם היחיד שאהבתי זה fire and ice כשהלחישה בsinhead הצילה אותו ממש iron בסדר lost חביב Why Not Me ממש נחמד והכניס אותי לציפיה גבוה, כי הוא מכניס לאווירה ווית'ינית, אבל כל מה שבא אחריו... פשוט לא. שאר השירים היו מאוד דומים אחד לשני בעיני לא מצאתי משהו שהוא וואו, הכל היה בינוני, אני לא אגיד שהאלבום מזעזע באופן גורף כי הוא לא [לעומת זאת, murder, n the Middle of the Nigh, Where is the Edge לגמרי כן], אבל הוא לחלוטין לא כוס התה שלי, וחבל. יותר מדי גיטרות, יותר מדי כבד, כמעט ואין גיוון, שרון נשמעת כמו קרפדה ב95% מהזמן, אין הרמוניה מרגיעה... ללהקה אחרת זה יכל להיות אלבום טוב אבל זה פשוט לא ווית'ין. נכון שמבחינת מבנה הוא מזכיר מאוד את TSF [בית פזמון בית פזמון גשר + סאונד דומה בכל השירים + קצב קליט] אבל, הוא מזכיר את TSF בכל המגרעות שלו, ולא בדברים הטובים [הרמוניות מרגיעות, שירה מלאכית מצד שארון] אני לא יודעת אם שמיעה נוספת או עוד כמה שמיעות יגרמו לי לשנות את דעתי, כי זה פשוט לא הטעם שלי. עצוב לי

 

[Endogenisis]

דווקא זה שזה יותר כבד זה כבר טוב,

אבל כשהכבד הזה נשמע כמו שהוא נשמע אז זה בהחלט מזכיר טעם של כבד (מצטער XD), שהוא דיי מגעיל. ^^" כן, שנינות של אחת וחצי בלילה. P: