דמונים בעולמות אחרים

[בראנדון סטארק]

דמונים בעולמות אחרים

לאורך כל הסדרה אנו בטוחים כי רק בעולמה של ליירה ישנם דמונים "חיצוניים" ובשאר העולמות, כמו גם אצלנו, הדמון נמצא בפנים ולא רואים אותו. עד שבסוף משקפת הענבר סרפינה מלמדת את מארי שגם היא יכולה לראות את הדמון שלה אם רק תסתכל בצורה הראייה הנכונה. השאלה היא, האם באמת כל אחד יכול לראות כך את הדמון שלו, או שצריך להיות אדם מיוחד כמו מארי שעברה ניסיון מסויים במהלך הספרים. ומעבר לכך, האם מארי תוכל גם לתקשר עם הדמון שלה כפי שליירה מתקשרת עם פנטלימון, או רק לראות אותו? מה דעתכם?

 

[הועדה הרוחנית]

יש לנו בספר מקבילה יפה לעניין

שיכולה ללמד אותנו - וזה המוות שמלווה את האנשים. הוא נראה רק למי שמוכנים לקבל אותו. אפשר להניח שעם הדמון זה דומה. במצב נפשי מסויים אפשר להבחין בו גם עם הוא לא חיצוני. בעולמות מסויימים הוא חיצוני ונראה לכולם. לובש דמות פיסית - מה שלא קורה עבור הדמון של מארי. מה שמראה שיש מספר מצבים שונים: יש מצב כמו של אבא של וויל שעבר תהליך שבו הדמון שלו התגשם ונעשה חיצוני לגמרי. כך קרה גם לזה של וויל כשהוא עבר בעולם המתים. הדמון של מארי נראה רק עבורה וזה שונה. אבל גם זה משהו שלא נראה לי שכל בן-אדם מסוגל לו. אני מאמין שזה דורש הדרכה מסויימת לפחות. אם היא יכולה לדבר עם הדמון - נראה לי שכל אדם יכול לתקשר עם הדמון שלו בדרך כזו או אחרת. כך שאם היא יכולה להביא את עצמה לראות את הדמון היא תוכל גם לשמוע אותו, אבל אולי זה דורש מאמץ או ידע נוספים. כך שבקיצור - אני לא יודע.

 

[בראנדון סטארק]

ידע ומודעות

זה נושא מאוד מרכזי בספרים, ובסופו של דבר כולל את הכל- ראיית הדמונים והמוות, קריאה באלתיומטר ושימוש בסכין. הכל מתחבר לדבר אחד- האבק. מה שמביא אותי למסקנה שפולמן מנסה להעביר בספרים דרך חשיבה מסויימת, או אפילו דרך חיים, שאפשר לקרוא לה "דרך החיים של האבק", שהעיקר שלה היא להיות מודע לעצמך ולרכוש הרבה ידע וניסיון. אם תגיע לכך תוכל לתקשר עם הדמון שלך, לקרוא באלתיומטר ולעשות הכל. אך יש לנו כאן סתירה- אם ליירה הצליחה לקרוא באלתיומטר כילדה ע"י אימוץ דרך החשיבה של האבק, מדוע היכולת הזאת אבדה לה עם שובו של האבק לזרימה תקינה? לפי ההיגיון, זה אמור היה לעבוד הפוך, לא? אם האבק יותר חזק גם היכולת של ליירה אמור להתחזק ולא ללכת לאיבוד.

 

[JustRain]

ליירה ידעה לקרוא באלת' לא כי היתה מיוחדת

(היא כן מיוחדת, אבל זו לא הנקודה) אלא כי היתה ילדה. יש הרבה דברים שאובדים בילדות (אני מניחה שזה נשמע מגוחך מפיה של טינאייג'רית, אבל אולי דווקא בגיל הזה מודעים לכך יותר מכל, כי נמצאים בתהליך, ובכל יום מאבדים משהו חדש...) וליירה איבדה את הקריאה באלתיומטר. כמו שדפנה אמרה בהרצאה - בילדות הכל מגיע לבד, לא צריך לעבוד. במקרים נורמליים כמובן. אחר כך צריך לעבוד בשביל זה, ואולי זה קשה, אבל כך מגיע סיפוק. זה בדיוק מה שקרא לליירה עם יכולת הקריאה באלתיומטר. אף אחד כנראה לא ניסה עד אז לתת לילד לקרוא בו, וזה היה הפסד שלהם. הם היו בטוחים שזה חריג מאד שהיא מצליחה, אבל זה בעצם לא היה. המבוגרים סברו כי אם הם לא הצליחו לקרוא באלתיומטר, אין שום סיכוי שילדים יצליחו. אבל ילדים ומבוגרים הם דברים שונים לחלוטין ואי אפשר למדוד אותם על פי אותן אמות מידה.

 

[בראנדון סטארק]

אבל גם כאן פולמן סותר את עצמו

הגישה שמציגה את הילדות והתמימות שבה כדבר חיובי מוצגת בספרים כגישה השלילית- חיתוך הדמון על מנת שלא יתקבע וישמר את האדם בילדות נצחית מבטא זאת בבירור. פולמן מעלה על נס את הבגרות ואת הניסיון שבא עימה. אז איך יכול להיות שדבר כל כך מורכב כמו קריאה מוצלחת באלתיומטר מוצג דווקא כתוצר של התמימות שאובד ברגע שהיא מתחלפת בניסיון? בכל מקרה זה רעיון מקסים שלמעשה כל ילד יכול לקרוא באלתיומטר, ועד ליירה אף אחד לא ניסה את זה. אבל זה פשוט לא מסתדר לי עם האידיאולוגיה של הספרים.

 

[הועדה הרוחנית]

כי זה לא או-או, שחור ולבן

הילדות היא בסדר גמור עבור ילדים - אבל היא נגמרת מתישהו ולנסות להחזיק אותה בכח זה לא טוב. הבגרות היא דבר מצויין אבל יש לה מחיר. דברים כבר לא באים בקלות. לכן ילד יכול לקרוא בקלות באלתיומטר (אני חושב שלא כל ילד מסוגל לזה, אגב) אבל זה הולך לאיבוד יחד עם עוד דברים. בתמורה מקבלים דברים אחרים.

 

[JustRain]

../images/Emo45.gif

 

[הועדה הרוחנית]

מודעות, כן

אבל מודעות לא באה בחינם וגם ידע. צריך להתאמץ כדי לרכוש אותה. האבק נוצר מפעולות של אנשים. אנשים צריכים ללמוד להבין אותו. הבנה אינטואיטיבית כמו של ליירה אמנם היתה נחוצה בפרק זמן מסויים אבל זה לא מה שרצוי. ברגע שליירה התבגרה היא צריכה לעבוד בשביל הידע.

 

[נועה ob1k4]

ראייה "אחרת" אצל ילדים

לדעתי, מדובר על ראיית דבר מתוך מודעות+נכונות לקבלו.המודעות כאן היא לא למקומו של האדם (או היצור התבוני - בעולמות האחרים) לעומת בע"ח, שזו משמעות ההתבגרות. כוונתי - לאחריות כלפי אחרים המתלווה למודעות המבוגרת הזו, אחריות שמביאה לשלילת הדיקטטורות באשר הן. אולי זה מה שפולמן מנסה להגיד - הסמכות, כמי שניסה לארגן ולדאוג לעולם הוא לא התגלמות הרוע - אלא מטטרון שלקח זאת צעד אחד הלאה. המודעות הילדותית היא שונה : לשים לב שהדבר נמצא לידך,לראות אותו באופן פיזי. אני חושבת שילדים מוכנים יותר לקבל תופעות "על טבעיות", ולכן גם בעולמות שהדמון בהם פנימי יהיה לדעתי קל יותר ללמד ילדים לראותו. אצל ליירה, אולי דווקא העובדה שהיא "מחונכת" בצורה אקראית ע"י מלומדי הקולג' נותנת לה כלים לקריאה ספונטנית באלתיומטר - יש לה גם ידע תיאורטי, וגם הסתכלות ילדותית על העולם.