ביטול
בתקופת הויכוחים החריפים בימיי הביניים נכתב ספר פולמוסי קְטן-כמות ורב איכות. את הספר כתב אדם שנחשב לאחד מגדולי ההוגים היהודיים בכל הזמנם: רבי חסדאי קרשקש (-1340 בערך). מגמת הספר - כשמו כן הוא - לבטל את עיקרי הדת הנוצרית, הן מהפן הלוגי והן מתוך הליכוד הפנימי של דת זאת בעצמה. כעת, אין ענייני בסתירת הנצרות, ולא לשם כך אני מעלה את הדברים. ברצוני להראות כיצד טיעוניו של רבי חסדאי נגד הנצרות חוזרים לכתבי הקבלה היהודית. דומה שספר זה הוא ביטול עיקרי המקובלים. בפתיחת הספר הרב דן על מושג השילוש הנוצרי :"העיקר הראשון הוא השילוש, שהנוצרים מאמינים בשלש רשויות, כי האלהות היא משותפת ומשולשת בשלשה תארים או פרצופים נבדלים שקורין בלשונם "טריס פירסונאס ריאל מינטי", ומהותם אחד לפי דעתם" (פרק א). דברים אלו זהים לחלוטין להבנת המקובלים באשר לנאמר בספר יצירה לגבי מהות הספירות: "עשר ספירות בלימה, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת הקשורה בגחלת... שהאדון יחיד והיוצר אחד, ולפני אחד מה אתה סופר" (אות ו'). מהות אחת בעלת עשרה פרצופים (בתורת האר"י כשמתייחסים לספירה כבניין שלם היא נקראת 'פרצוף' בהדיא). טענותיו של קרשקש נגד אמונה זאת:"העיקר הזה הוא מתנגד לדת ישראל כי אלוה הוא אחד בתכלית הפשטות... הביטול והסתירה לעיקר השלוש הוא: שאם כדברי הנוצרים, שהבן הנולד מהאב דומה לאביו, א"כ האב ג"כ נולד; ואם האב נולד הוא עלול ומסובב והוא מצוי ג"כ מזולתו ואינו מחויב המציאות. וכן נאמר ברוח הקדש, אם הרוח נאצל מהאב והבן ודומה להם, א"כ גם האב נאצל, וא"כ אינו מחויב המציאות. גם אי אפשר להאמין שהאב יש בו כל השלמות, שאם כן למה היה צריך להוליד הבן שהוא אלוה כמוהו, ולמה היה צריך להאציל את רוח הקדש שהוא ג"כ אלוה כמוהו? גם יש לשאול: באיזה זמן הוליד האב את הבן? אם נאמר בתוך הזמן, א"כ לא היה נמצא בתחלת הזמן ולא היה נצחי כמו האב, ואם בתחילת הזמן א"כ אפשר ג"כ שהבן הוליד את האב ? (בעה"נ, שם). דברים אלו יפים באשר לאצילות הספירות כשמבינים שהכתר עלול לאא"ס אך בכל-זאת זהה לו. ('אלימה רבתי' לרבי משה קורדובירו פרק א'). בספר "אלימה רבתי" לרבי משה קורדובירו נכתבו דברים דומים להפליא. הרמ"ק קבע שהעלול הראשון זהה לחלוטין לעילתו מלבד שלושה דברים שמפרידים ביניהם. דברי הרב חסדאי תקפים לפיכך גם לגבי טענה כזאת. בהמשך הספר כותב הרב: "הנוצרים מביאים ראיה להשלוש במשל לגחלת מבוערת שיש בה מראה משולש (שם - בדומה לניסוח בספר היצירה) ... גם הוא נגד מה שאמר אריסטו (במאמר י"א) במה שאחר הטבע (מטאפיסיקה) כי הרבוי באיש הוא מצד החומר, והדברים הנבדלים מן החומר אי אפשר בהם הרבוי. וכן אם שלשת (עשרת) הפרצופים נבדלים, כאשר יאמרו הנוצרים (והמקובלים, הערה שלי), יתחייב שיהיו ג"כ שלשה (עשרה) גופים נבדלים ואין שייך בהם איחוד גמור... הרבה פסוקים בתנ"ך המחייבים אחדות הבורא בלי שום צרוף... ובהיות שהמינים הקדמונים בראותם השפעת דברים הפכיים, ר"ל פעולות טובות ורעות, האמינו שיש שני אלהות, אחד פועל טוב ואחד פועל רע (חסד ודין ?)...אומר : "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" (ישעיה מה, ז), שבורא אחד יחידי פועל כלם...(שם). ידוע שמקובלים גדולים עשו שמיניות באוויר בניסיון ליישב בין דברים אלו לבין אמונת הייחוד (לדוגמא ע' במה שמביא הרמ"ק ב"פרדס רימונים" שער "עצמות וכלים" במחלוקת בין הרדב"ז לבין הר"מ רקנטי). התרוצם המובאים נשמעים כהצדקות בדיעבד של מקובלים מאוחרים לאשר נמצא בכתבי מקובלים שקדמו להם.
בתקופת הויכוחים החריפים בימיי הביניים נכתב ספר פולמוסי קְטן-כמות ורב איכות. את הספר כתב אדם שנחשב לאחד מגדולי ההוגים היהודיים בכל הזמנם: רבי חסדאי קרשקש (-1340 בערך). מגמת הספר - כשמו כן הוא - לבטל את עיקרי הדת הנוצרית, הן מהפן הלוגי והן מתוך הליכוד הפנימי של דת זאת בעצמה. כעת, אין ענייני בסתירת הנצרות, ולא לשם כך אני מעלה את הדברים. ברצוני להראות כיצד טיעוניו של רבי חסדאי נגד הנצרות חוזרים לכתבי הקבלה היהודית. דומה שספר זה הוא ביטול עיקרי המקובלים. בפתיחת הספר הרב דן על מושג השילוש הנוצרי :"העיקר הראשון הוא השילוש, שהנוצרים מאמינים בשלש רשויות, כי האלהות היא משותפת ומשולשת בשלשה תארים או פרצופים נבדלים שקורין בלשונם "טריס פירסונאס ריאל מינטי", ומהותם אחד לפי דעתם" (פרק א). דברים אלו זהים לחלוטין להבנת המקובלים באשר לנאמר בספר יצירה לגבי מהות הספירות: "עשר ספירות בלימה, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת הקשורה בגחלת... שהאדון יחיד והיוצר אחד, ולפני אחד מה אתה סופר" (אות ו'). מהות אחת בעלת עשרה פרצופים (בתורת האר"י כשמתייחסים לספירה כבניין שלם היא נקראת 'פרצוף' בהדיא). טענותיו של קרשקש נגד אמונה זאת:"העיקר הזה הוא מתנגד לדת ישראל כי אלוה הוא אחד בתכלית הפשטות... הביטול והסתירה לעיקר השלוש הוא: שאם כדברי הנוצרים, שהבן הנולד מהאב דומה לאביו, א"כ האב ג"כ נולד; ואם האב נולד הוא עלול ומסובב והוא מצוי ג"כ מזולתו ואינו מחויב המציאות. וכן נאמר ברוח הקדש, אם הרוח נאצל מהאב והבן ודומה להם, א"כ גם האב נאצל, וא"כ אינו מחויב המציאות. גם אי אפשר להאמין שהאב יש בו כל השלמות, שאם כן למה היה צריך להוליד הבן שהוא אלוה כמוהו, ולמה היה צריך להאציל את רוח הקדש שהוא ג"כ אלוה כמוהו? גם יש לשאול: באיזה זמן הוליד האב את הבן? אם נאמר בתוך הזמן, א"כ לא היה נמצא בתחלת הזמן ולא היה נצחי כמו האב, ואם בתחילת הזמן א"כ אפשר ג"כ שהבן הוליד את האב ? (בעה"נ, שם). דברים אלו יפים באשר לאצילות הספירות כשמבינים שהכתר עלול לאא"ס אך בכל-זאת זהה לו. ('אלימה רבתי' לרבי משה קורדובירו פרק א'). בספר "אלימה רבתי" לרבי משה קורדובירו נכתבו דברים דומים להפליא. הרמ"ק קבע שהעלול הראשון זהה לחלוטין לעילתו מלבד שלושה דברים שמפרידים ביניהם. דברי הרב חסדאי תקפים לפיכך גם לגבי טענה כזאת. בהמשך הספר כותב הרב: "הנוצרים מביאים ראיה להשלוש במשל לגחלת מבוערת שיש בה מראה משולש (שם - בדומה לניסוח בספר היצירה) ... גם הוא נגד מה שאמר אריסטו (במאמר י"א) במה שאחר הטבע (מטאפיסיקה) כי הרבוי באיש הוא מצד החומר, והדברים הנבדלים מן החומר אי אפשר בהם הרבוי. וכן אם שלשת (עשרת) הפרצופים נבדלים, כאשר יאמרו הנוצרים (והמקובלים, הערה שלי), יתחייב שיהיו ג"כ שלשה (עשרה) גופים נבדלים ואין שייך בהם איחוד גמור... הרבה פסוקים בתנ"ך המחייבים אחדות הבורא בלי שום צרוף... ובהיות שהמינים הקדמונים בראותם השפעת דברים הפכיים, ר"ל פעולות טובות ורעות, האמינו שיש שני אלהות, אחד פועל טוב ואחד פועל רע (חסד ודין ?)...אומר : "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" (ישעיה מה, ז), שבורא אחד יחידי פועל כלם...(שם). ידוע שמקובלים גדולים עשו שמיניות באוויר בניסיון ליישב בין דברים אלו לבין אמונת הייחוד (לדוגמא ע' במה שמביא הרמ"ק ב"פרדס רימונים" שער "עצמות וכלים" במחלוקת בין הרדב"ז לבין הר"מ רקנטי). התרוצם המובאים נשמעים כהצדקות בדיעבד של מקובלים מאוחרים לאשר נמצא בכתבי מקובלים שקדמו להם.