גם אני יודעת לכתוב בחביבות
הנחשול, אין בדבריי משום התנשאות על עמדותיך אולם אני חושבת שאין ביכולתך לטעון שבעמדותיך, כיוון שהן מנוסחות יפה ובנעימות אין מן הגזענות, ההומופוביה וההשתקה של המאבק על שינויה של החברה הזו. (ואני אדגים לך עכשיו, בהודעה מנוסחת יפה ובמילים נעימות בלבד את הפואנטה הזו) אני אניח שבשאלתך על אפליה התכוונת למה שאני כתבתי כקיפוח, אם יש טעות בשיקול זה - אנא תקן אותי ותענה בהתאם. לאורך שנים, במגמה שהודו בה זה מכבר ראשי ממשלות ואחראים אחרים בממשל הישראלי קופחו ערביי ישראל במספר רב של דברים: תקציבים לחינוך ופיתוח הישוביןם, הקצאות קרקע לבנייה והתפתחות שתאפשר צמיחה בריאה של הישובים וכלכלתם, קיפוח בחינוך שהביא לפערים הולכים וגדלים ברמות ההשכלה וכתוצאה מכך ברמת ההכנסה, תקרת זכוכית בקידום בשירות המדינה ועוד. עד היום מקופחים ערביי ישראל בלא מעט מקריטריונים אלה ועוד רבים אחרים. אם תרצה אשמח לפרט על הנושא ולדון בו אבל נאלץ לעשות כך בשרשור אחר המונח אפליה, על פי משמעותו הלשונית מתייחס לאפליה מול מישהו, ההגיון הבריא מלמד אותנו שכשאנחנו מדברים במגזר מסוים שמופלה ע"י המדינה יש לבחון זאת מול מגזרים אחרים במדינה ולא מול אפשרויות פוטנציאליות למיקומו המדיני של מגזר זה. מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית מן הראוי שתעניק שוויון זכויות והזדמנויות לאזרחיה ולא תפתור את האפליה בטענה שיכל להיות להם גרוע יותר. האם היו צריכים לשלול מהיהודים את זכות ההכרה במדינת ישראל רק משום שבאירופה לא רק שלא נתנו להם לשלוט בעצמם אלא גם שמו אותם בתאי גזים? סבורני שלא. החיים שלי והאנרגיות שלי מופנות כלפי אהבת חינם - אהבה לכל יצור חי באשר הוא, יהודים וערבים, הומואים וסטרייטים, גברים ונשים, הולכים על שתיים או הולכים על ארבע. ואילו האהבה שלך מדומני מתמקת באותו חלק של יהודים סטרייטים ומותיר בכך בחוץ חלקים שלמים מעולם החי הפורח והמשגשג בכוכבנו הקט. הזכות להתעטר בציבור ולהתנשק בראש חוצות, האם היא לא חלק מאותה אהבת חינם שאתה מדבר עליה? בעיניי כן. למרות תגובתך המתיימרת להיות לא מתנשאת ובעצם פשוט מתנשאת בעצם חביבותה אני מאחלת לך חיים נפלאים, התעוררות מוקדמת מהאשליה שאתה חי בתוכה, מעבר לטבעונות ושמחה בכל יום מימי חייך. טלי