איך ממתנים את הציפיות של הילד?

[גל121212]

איך ממתנים את הציפיות של הילד?

איך ממתנים את הציפיות של הילד?
היתה הרבה תכתובת בפורום על הורים "דוחפים". לנו יש קושי הפוך. מאז שהילד אובחן כמחונן, הציפיות שלו מעצמו לא אנושיות. אם הוא לא מקבל את הציון המכסימלי האפשרי בכל מבחן, הוא מגיב בהתפרצות. כל הסברי לגבי זה שגם מחוננים יכולים לטעות, שיש תחומים בהם הוא טוב יותר וכאלו בהם פחות, שציונים לא חשובים ואפילו לא תמיד מודדים נכון - הכל נופל על אזניים ערלות. מה שבאמת הכי חשוב לי, זה האושר של הילד, ולצערי האבחון גרם לנזק בתחום. אז, להורים האחרים, ובעיקר לילדים שמשתתפים פה - אני זקוקה לעצות. תודה.

 

[נועה לביא]

התמודדות עם כשלון

איך ממתנים את הציפיות של הילד?
היתה הרבה תכתובת בפורום על הורים "דוחפים". לנו יש קושי הפוך. מאז שהילד אובחן כמחונן, הציפיות שלו מעצמו לא אנושיות. אם הוא לא מקבל את הציון המכסימלי האפשרי בכל מבחן, הוא מגיב בהתפרצות. כל הסברי לגבי זה שגם מחוננים יכולים לטעות, שיש תחומים בהם הוא טוב יותר וכאלו בהם פחות, שציונים לא חשובים ואפילו לא תמיד מודדים נכון - הכל נופל על אזניים ערלות. מה שבאמת הכי חשוב לי, זה האושר של הילד, ולצערי האבחון גרם לנזק בתחום. אז, להורים האחרים, ובעיקר לילדים שמשתתפים פה - אני זקוקה לעצות. תודה.

התמודדות עם כשלון
הבן שלך אובחן כמחונן, ולכן, מבחינתו, הוא חייב להיות מושלם. כמובן שהמשוואה מחונן=מושלם רחוקה מלהיות נכונה, וכמובן שלא באמת משנה אם הוא קיבל 95 או 100 במבחן, אבל מבחינתו ציון פחות מ100 נתפס ככשלון, ולו, ככל הנראה, קשה מאוד להתמודד עם כשלונות. האבחון הוא לא הסיבה לכך, האבחון הוא רק טריגר. אני מפנה אותך לפורום ייעוץ פסיכולוגי, אשר מנהל הפורום הוא פסיכולוג התפתחותי במקצועו ויוכל לאמר לך דברים בעלי ערך יותר ממני. חשוב שתטפלו בבעיה, כי זה לא עובר מעצמו, מנסיון. בכל מקרה, את דעתי הלא מקצועית אתן לך. לי נראה שמבחינתו, הוא מגיב כ"כ קשה לציונים שאינם מקסימליים, כי מבחינתו, מאחר והוא מחונן, המבחנים הם מתחת לרמתו וכיצד ייתכן שהוא יטעה במבחן שמתחת לרמתו? אולי אם הוא יעשה מבחנים אשר יתויגו מראש כ"קשים" במקום המקוריים, הוא לא ירגיש כ"כ חייב לקבל 100 וזה גם ירגיל אותו לכך שיש ציונים אחרים. אבל זה באמת רק רעיון שלי, שאני לא יודעת עד כמה הוא באמת ניתן ליישום. אולי מבחנים מסוג אחר, לא במקום אלה שניתנים בבי"ס אלא בנוסף, יוכלו להרגיל אותו לכך. עדיף גם לנסות לטשטש כמה שניתן את הקשר בין ציון במבחן לבין כמה הוא טוב בתחום הזה, כי לשמוע שיש תחום שבו הוא לא טוב (מה שמבחינתו משתמע ישירות מכך ש"יש תחומים בהם הוא טוב יותר וכאלו בהם פחות"), ואם להסביר לו שוב ושוב לא עובד עדיף להפסיק עם זה כי כשהוא שומע את זה כמו מנטרה ההסבר הנכון מאבד אפקט. אבל, כמור, זו רק דעתי הלא מקצועית

 

[mikilk]

ציפיות

איך ממתנים את הציפיות של הילד?
היתה הרבה תכתובת בפורום על הורים "דוחפים". לנו יש קושי הפוך. מאז שהילד אובחן כמחונן, הציפיות שלו מעצמו לא אנושיות. אם הוא לא מקבל את הציון המכסימלי האפשרי בכל מבחן, הוא מגיב בהתפרצות. כל הסברי לגבי זה שגם מחוננים יכולים לטעות, שיש תחומים בהם הוא טוב יותר וכאלו בהם פחות, שציונים לא חשובים ואפילו לא תמיד מודדים נכון - הכל נופל על אזניים ערלות. מה שבאמת הכי חשוב לי, זה האושר של הילד, ולצערי האבחון גרם לנזק בתחום. אז, להורים האחרים, ובעיקר לילדים שמשתתפים פה - אני זקוקה לעצות. תודה.

ציפיות
הרבה פעמים יש בעיה עם צפיות הסביבה - ההורים , המורים, חברים לכיתה... בכל מקרה אנחנו הבהרנו לילדינו מהתחלה - שמבחינתנו מחוננות זה כשרון וזה מתנה שיכולה להיות לו לעזר - אבל בהחלט לא מדובר על מושלמות!!! אין לנו כל בעיה עם ציונים נמוכים מ - 100 (למרות שברור לנו שזה נובע מעצלנות ומאי הכנה למבחנים - הם פשוט לא לומדים...). אני מניחה שאם ההורים מזכירים שוב ושוב שאין ציפיות שונות מצפיות מילדים "רגילים" הילד מפנים ונרגע.

 

[עוד צפורה גנן]

ומה משדרים המורים?

איך ממתנים את הציפיות של הילד?
היתה הרבה תכתובת בפורום על הורים "דוחפים". לנו יש קושי הפוך. מאז שהילד אובחן כמחונן, הציפיות שלו מעצמו לא אנושיות. אם הוא לא מקבל את הציון המכסימלי האפשרי בכל מבחן, הוא מגיב בהתפרצות. כל הסברי לגבי זה שגם מחוננים יכולים לטעות, שיש תחומים בהם הוא טוב יותר וכאלו בהם פחות, שציונים לא חשובים ואפילו לא תמיד מודדים נכון - הכל נופל על אזניים ערלות. מה שבאמת הכי חשוב לי, זה האושר של הילד, ולצערי האבחון גרם לנזק בתחום. אז, להורים האחרים, ובעיקר לילדים שמשתתפים פה - אני זקוקה לעצות. תודה.

ומה משדרים המורים?
לפעמים המורים משדרים לילד שעליו להצליח כי הוא מחונן. לפעמים החברים לכיתה. אמא שלי שלמה לאחד מאחי כסף על כל ציון מתחת ל-80, כשהיא חשבה שהוא לא מתמודד עםן חוסר הצלחה בצורה ראויה. על הצלחה היא מעולם לא נתנה למי מאיתנו כסף.

 

[גל121212]

תודה על העצות

איך ממתנים את הציפיות של הילד?
היתה הרבה תכתובת בפורום על הורים "דוחפים". לנו יש קושי הפוך. מאז שהילד אובחן כמחונן, הציפיות שלו מעצמו לא אנושיות. אם הוא לא מקבל את הציון המכסימלי האפשרי בכל מבחן, הוא מגיב בהתפרצות. כל הסברי לגבי זה שגם מחוננים יכולים לטעות, שיש תחומים בהם הוא טוב יותר וכאלו בהם פחות, שציונים לא חשובים ואפילו לא תמיד מודדים נכון - הכל נופל על אזניים ערלות. מה שבאמת הכי חשוב לי, זה האושר של הילד, ולצערי האבחון גרם לנזק בתחום. אז, להורים האחרים, ובעיקר לילדים שמשתתפים פה - אני זקוקה לעצות. תודה.

תודה על העצות
אני חוששת שבמקרה הפרטי שלנו נועה צודקת ויש מקום ליעוץ פסיכולוגי. תודה. מעבר לזה, חשוב לי שוב להדגיש למחוננים הצעירים פה שלא כל ההורים (ואני מאמינה שרוב ההורים לא) מנסים לדחוף את הילדים המחוננים להישגים בכל מחיר, או לממש את עצמם דרך הילדים, כפי שמישהו כתב כאן. יש פה הורים מסורים שמנסים לתמרן בין האושר של הילד לאחריות ההורית לעזור לו להפוך לבוגר מצליח ותורם לחברה (מה שנכון תמיד, לא רק לגבי ילדים מחוננים).

 

[לי Li]

אני כתבתי

תודה על העצות
אני חוששת שבמקרה הפרטי שלנו נועה צודקת ויש מקום ליעוץ פסיכולוגי. תודה. מעבר לזה, חשוב לי שוב להדגיש למחוננים הצעירים פה שלא כל ההורים (ואני מאמינה שרוב ההורים לא) מנסים לדחוף את הילדים המחוננים להישגים בכל מחיר, או לממש את עצמם דרך הילדים, כפי שמישהו כתב כאן. יש פה הורים מסורים שמנסים לתמרן בין האושר של הילד לאחריות ההורית לעזור לו להפוך לבוגר מצליח ותורם לחברה (מה שנכון תמיד, לא רק לגבי ילדים מחוננים).

אני כתבתי
שההורים מנסים לממש את עצמם דרך הילד, לא התכוונתי באופן אובססיבי, אבל הרבה הורים, לא משנה עד כמה הם יתכחשו לכך רוצים דברים מסויימים לילד שלהם. כמובן שבראש ובראשונה הם רוצים בשבילו בריאות ואושר, לא אמרתי שזה בא במקום הרצון הזה, אבל עמוק עמוק הם רוצים שהילד שלהם יהיה משהו שהם רוצים בשבילו. זאת הייתה הכוונה שלי. בקשר למקרה שלך, אתם פשוט צריכים להסביר לו שמתחת מלמאה לא קורה כלום נסו לשאול אותו שאלות כמו "מה יקרה אם תקבל פחות מ-100?" תגידו לו שבשבילכם הוא תמיד ישאר הכי טוב, ושהוא לא נמדד בציונים שהוא מביא אלא במה שהוא כבן אדם. תסבירו לו שגם אתם בילדותכם והרבה מחוננים אחרים לא מוציאים תמיד 100 אבל זה לא עושה אותם לפחות חכמים. שיהיה בהצלחה

 

[wolf18]

רק הצצתי לראות

איך ממתנים את הציפיות של הילד?
היתה הרבה תכתובת בפורום על הורים "דוחפים". לנו יש קושי הפוך. מאז שהילד אובחן כמחונן, הציפיות שלו מעצמו לא אנושיות. אם הוא לא מקבל את הציון המכסימלי האפשרי בכל מבחן, הוא מגיב בהתפרצות. כל הסברי לגבי זה שגם מחוננים יכולים לטעות, שיש תחומים בהם הוא טוב יותר וכאלו בהם פחות, שציונים לא חשובים ואפילו לא תמיד מודדים נכון - הכל נופל על אזניים ערלות. מה שבאמת הכי חשוב לי, זה האושר של הילד, ולצערי האבחון גרם לנזק בתחום. אז, להורים האחרים, ובעיקר לילדים שמשתתפים פה - אני זקוקה לעצות. תודה.

רק הצצתי לראות
מה קורה פה. עצה קטנה ממישהו ש"אובחן כמחונן" לפני הרבה הרבה שנים. תקחו את הילד ל"אבחון" חדש, ותודיעו לו שנפלה טעות באבחון הקודם ושהוא בעצם לא כל כך מחונן אלא ילד רגיל לגמרי כך שהוא יכול להירגע. כל העניין הזה של מחוננים יכול להטריף ילדים לגמרי לדעתי. תעזבו את הילדים בשקט ותנו להם לגדול. אם הם באמת חוננו ביכולות מעל לאחרים זה יבוא לידי ביטוי גם יותר מאוחר כשיהיו להם את הכלים האמוציונליים והנפשיים להתמודד עם העסק הזה. בינתיים. עזבו אותם בשקט. בכלל מי אבחן אותו כמחונן? אתם שלחתם אותו לאבחון?

 

[אבא לשלושה]

כן אנחנו שלחנו אותו. אז מה זה אומר?

רק הצצתי לראות
מה קורה פה. עצה קטנה ממישהו ש"אובחן כמחונן" לפני הרבה הרבה שנים. תקחו את הילד ל"אבחון" חדש, ותודיעו לו שנפלה טעות באבחון הקודם ושהוא בעצם לא כל כך מחונן אלא ילד רגיל לגמרי כך שהוא יכול להירגע. כל העניין הזה של מחוננים יכול להטריף ילדים לגמרי לדעתי. תעזבו את הילדים בשקט ותנו להם לגדול. אם הם באמת חוננו ביכולות מעל לאחרים זה יבוא לידי ביטוי גם יותר מאוחר כשיהיו להם את הכלים האמוציונליים והנפשיים להתמודד עם העסק הזה. בינתיים. עזבו אותם בשקט. בכלל מי אבחן אותו כמחונן? אתם שלחתם אותו לאבחון?

כן אנחנו שלחנו אותו. אז מה זה אומר?

 

[wolf18]

מראש אני אומר

כן אנחנו שלחנו אותו. אז מה זה אומר?

מראש אני אומר
אני לא בא לבקר אף אחד או לשפוט החלטה של מישהו לכאן או לכאן. אם אתם שלחתם לאיבחון השאלה המתבקשת הבאה היא: למה?

 

[נועה לביא]

אולי בשביל לקבל תמונת מציאות

מראש אני אומר
אני לא בא לבקר אף אחד או לשפוט החלטה של מישהו לכאן או לכאן. אם אתם שלחתם לאיבחון השאלה המתבקשת הבאה היא: למה?

אולי בשביל לקבל תמונת מציאות
והסבר? אני מסכימה שיש בעיה עם העניין של התיוגים, אבל מה לעשות, לפעמים בשביל לקבל את מה שמגיע לך בהתאם לצרכים המיוחדים שלך אתה חייב תיוג מסויים, ולו בשביל לדעת מה הם אותם צרכים.

 

[עוד צפורה גנן]

במידה מסוימת אני מסכימה איתך

רק הצצתי לראות
מה קורה פה. עצה קטנה ממישהו ש"אובחן כמחונן" לפני הרבה הרבה שנים. תקחו את הילד ל"אבחון" חדש, ותודיעו לו שנפלה טעות באבחון הקודם ושהוא בעצם לא כל כך מחונן אלא ילד רגיל לגמרי כך שהוא יכול להירגע. כל העניין הזה של מחוננים יכול להטריף ילדים לגמרי לדעתי. תעזבו את הילדים בשקט ותנו להם לגדול. אם הם באמת חוננו ביכולות מעל לאחרים זה יבוא לידי ביטוי גם יותר מאוחר כשיהיו להם את הכלים האמוציונליים והנפשיים להתמודד עם העסק הזה. בינתיים. עזבו אותם בשקט. בכלל מי אבחן אותו כמחונן? אתם שלחתם אותו לאבחון?

במידה מסוימת אני מסכימה איתך
בבית הספר שילדי לומדים בו לא מוכנים לבצע אבחונים שכאלו. הם טוענים שהתיוג של הילדים יוצר תחרותיות וסטיגמות שקשה לילד להתמודד עימן.

 

[נועה לביא]

שטויות במיץ עגבניות

רק הצצתי לראות
מה קורה פה. עצה קטנה ממישהו ש"אובחן כמחונן" לפני הרבה הרבה שנים. תקחו את הילד ל"אבחון" חדש, ותודיעו לו שנפלה טעות באבחון הקודם ושהוא בעצם לא כל כך מחונן אלא ילד רגיל לגמרי כך שהוא יכול להירגע. כל העניין הזה של מחוננים יכול להטריף ילדים לגמרי לדעתי. תעזבו את הילדים בשקט ותנו להם לגדול. אם הם באמת חוננו ביכולות מעל לאחרים זה יבוא לידי ביטוי גם יותר מאוחר כשיהיו להם את הכלים האמוציונליים והנפשיים להתמודד עם העסק הזה. בינתיים. עזבו אותם בשקט. בכלל מי אבחן אותו כמחונן? אתם שלחתם אותו לאבחון?

שטויות במיץ עגבניות
ילד מחונן לא הופך לכזה רק בגלל ולאחר שעבר אבחון, ואין שום סיבה שבעולם להתכחש לכך. יכול להטריף? כן, זה בהחלט יכול להקשות, אבל מה לעשות, ככה זה. ולהדחיק את זה לא יעזור בכלום, רק ילמד את הילד להדחיק את הבעיות שלו.

 

[ציפי ג]

האבחון לא מיסד את המחוננות

שטויות במיץ עגבניות
ילד מחונן לא הופך לכזה רק בגלל ולאחר שעבר אבחון, ואין שום סיבה שבעולם להתכחש לכך. יכול להטריף? כן, זה בהחלט יכול להקשות, אבל מה לעשות, ככה זה. ולהדחיק את זה לא יעזור בכלום, רק ילמד את הילד להדחיק את הבעיות שלו.

האבחון לא מיסד את המחוננות
אבל הוא עלול לגרום לחברה שמסביב למחונן להגיב בתגובות מסוימות שהן הן הגורם לבעיות החברתיות.

 

[נועה לביא]

אני נוטה שלא להסכים

האבחון לא מיסד את המחוננות
אבל הוא עלול לגרום לחברה שמסביב למחונן להגיב בתגובות מסוימות שהן הן הגורם לבעיות החברתיות.

אני נוטה שלא להסכים
הגורם לבעיות החברתיות הוא לא מספר תלת ספרתי שרשום על נייר, אלא החריגות של הילד ששם "באשמת" המחוננות, לא באשמת מי או מה שאבחן אותה. קשה לי לראות מצב שבו הילד אובחן כמחונן וזה באמת הפתיע מישהו בסביבתו, אבל אם זה אכן המצב הרי שאין יותר מדי טעם באבחון. להבדיל אלפי הבדלות, הולכים לרופא כשחולים ולא סתם בשביל לבדוק מה הרכב החיידקים שלך (אלא אם כן מדובר בבן אדם היפוכונדר).

 

[ציפי ג]

כמו שאמרת

אני נוטה שלא להסכים
הגורם לבעיות החברתיות הוא לא מספר תלת ספרתי שרשום על נייר, אלא החריגות של הילד ששם "באשמת" המחוננות, לא באשמת מי או מה שאבחן אותה. קשה לי לראות מצב שבו הילד אובחן כמחונן וזה באמת הפתיע מישהו בסביבתו, אבל אם זה אכן המצב הרי שאין יותר מדי טעם באבחון. להבדיל אלפי הבדלות, הולכים לרופא כשחולים ולא סתם בשביל לבדוק מה הרכב החיידקים שלך (אלא אם כן מדובר בבן אדם היפוכונדר).

כמו שאמרת
החברה יודעת מי מחונן עוד קודם לאבחון. מה מטרת האבחון אם כך? לטענתך, לעזור לו לקבל את הצרכים המיוחדים שלו. אבל הואיל ואנחנו חברה מכומתת (יתר על המידה לטעמי) וכל דבר שמקבל גושפנקה הופך להיות אמיתי, ומה שאין לו גושפנקה כנראה לא קיים, האבחון גורם לחלק מהילדים לבעיות שהם לא חוו קודם לכן. הילדים שלי לומדים במקום בו צרכיהם ניתנים להם גם ללא החותמת. אשרי וטוב לי. במצב זה, הילדים האחרים אמנם מעריכים שהם מחוננים, אבל זה לא הופך להיות נושא השיחה בכיתה.

 

[אבא לשלושה]

שוב הדוגמא האישית-"הילדים שלי למשל"

כמו שאמרת
החברה יודעת מי מחונן עוד קודם לאבחון. מה מטרת האבחון אם כך? לטענתך, לעזור לו לקבל את הצרכים המיוחדים שלו. אבל הואיל ואנחנו חברה מכומתת (יתר על המידה לטעמי) וכל דבר שמקבל גושפנקה הופך להיות אמיתי, ומה שאין לו גושפנקה כנראה לא קיים, האבחון גורם לחלק מהילדים לבעיות שהם לא חוו קודם לכן. הילדים שלי לומדים במקום בו צרכיהם ניתנים להם גם ללא החותמת. אשרי וטוב לי. במצב זה, הילדים האחרים אמנם מעריכים שהם מחוננים, אבל זה לא הופך להיות נושא השיחה בכיתה.

שוב הדוגמא האישית-"הילדים שלי למשל"
לדעתי חשוב להשתחרר מהסיסמא של "הנה אני לדוגמא", או "הנה הילדים שלי לדוגמא". "אני" זה לא דוגמא לכלום. זה בדיוק ההיפך מכך. כלומר - מקרה יחיד המוכר לי באופן אישי, שאי אפשר להסיק ממנו שום דבר אם אין השוואה למקרים אחרים. זו במיוחד לא דוגמא כאשר אנו מדברים בפורום שכזה, בו נוכחים אנשים שהם בעלי מודעות גבוהה לעניין, בעלי מחשב ואינטרנט (כנראה גם פס רחב) ובעלי מספיק זמן פנוי כדי לשבת ליד המחשב ולשוחח עם אחרים. "אנחנו" בפורום הזה בודאי לא מייצגים את הציבור הרחב, אלא בדיוק את החתך החברתי/כלכלי שהגדרתי כרגע. הבעיה מתחילה - וזו גם תשובתי לשאלה מדוע צריך אבחונים - כאשר לילד יש צרכים מיוחדים מסוג כלשהו, אבל להורים אין מודעות, יוזמה, רצון או יכולת לברר בדיוק מהם צרכים אלה וכיצד אפשר לספקם. אם המערכת לא קובעת כללים מחייבים - למשל שכל בי"ס חייב לבצע אבחונים קבועים (ובודאי שלא אני צריך לקבוע אילו הם, אלא משרד החינוך) - עלולים להיות מקרים רבים של ילדים ש"יפלו בין הכסאות", יקבלו התייחסות מוטעית ובודאי לא את הטיפול הראוי.

 

[ציפי ג]

הילדים שלי למשל

שוב הדוגמא האישית-"הילדים שלי למשל"
לדעתי חשוב להשתחרר מהסיסמא של "הנה אני לדוגמא", או "הנה הילדים שלי לדוגמא". "אני" זה לא דוגמא לכלום. זה בדיוק ההיפך מכך. כלומר - מקרה יחיד המוכר לי באופן אישי, שאי אפשר להסיק ממנו שום דבר אם אין השוואה למקרים אחרים. זו במיוחד לא דוגמא כאשר אנו מדברים בפורום שכזה, בו נוכחים אנשים שהם בעלי מודעות גבוהה לעניין, בעלי מחשב ואינטרנט (כנראה גם פס רחב) ובעלי מספיק זמן פנוי כדי לשבת ליד המחשב ולשוחח עם אחרים. "אנחנו" בפורום הזה בודאי לא מייצגים את הציבור הרחב, אלא בדיוק את החתך החברתי/כלכלי שהגדרתי כרגע. הבעיה מתחילה - וזו גם תשובתי לשאלה מדוע צריך אבחונים - כאשר לילד יש צרכים מיוחדים מסוג כלשהו, אבל להורים אין מודעות, יוזמה, רצון או יכולת לברר בדיוק מהם צרכים אלה וכיצד אפשר לספקם. אם המערכת לא קובעת כללים מחייבים - למשל שכל בי"ס חייב לבצע אבחונים קבועים (ובודאי שלא אני צריך לקבוע אילו הם, אלא משרד החינוך) - עלולים להיות מקרים רבים של ילדים ש"יפלו בין הכסאות", יקבלו התייחסות מוטעית ובודאי לא את הטיפול הראוי.

הילדים שלי למשל
הובאתי לכאן על מנת שאתן את ילדי כמשל. פורום אינו מחקר מדעי אוביקטיבי בו מדברים באופן ערטילאי על נושאים חינוכים. בכל הפורומים להורים בהם אני נוטלת חלק, הילדים כמשל הם הבסיס להבנה. אני למשל, רואה הורים שעושים עם ילדיהם אלף בית וגימל, ויודעת שאני אעשה דלת הא ווו. העובדה שילדים לא נשלחים לאיבחונים לא אומר שהם מקבלים פחות מילדים שכן נשלחים. אני מכירה כמה וכמה ילדי אבחונים, שהולכים למרכזי ההעשרה, ואיני רואה במה הם מתעלים על ילדים שלא הולכים. לא במגוון הנושאים שמענינים אותם, לא בקווי האישיות ולא ברמה השכלית. הילדים שלך למשל, הם ילדים של אב שהחליט שהוא רוצה בטבחון. הילדים שלי למשל הם ילדים שלא. יבוא הורה ויטול מה שהוא רוצה מהמשלים.

 

[נדיה של הארבעה]

חולקת עלייך בנושא הזמן הפנוי../images/Emo8.gif

שוב הדוגמא האישית-"הילדים שלי למשל"
לדעתי חשוב להשתחרר מהסיסמא של "הנה אני לדוגמא", או "הנה הילדים שלי לדוגמא". "אני" זה לא דוגמא לכלום. זה בדיוק ההיפך מכך. כלומר - מקרה יחיד המוכר לי באופן אישי, שאי אפשר להסיק ממנו שום דבר אם אין השוואה למקרים אחרים. זו במיוחד לא דוגמא כאשר אנו מדברים בפורום שכזה, בו נוכחים אנשים שהם בעלי מודעות גבוהה לעניין, בעלי מחשב ואינטרנט (כנראה גם פס רחב) ובעלי מספיק זמן פנוי כדי לשבת ליד המחשב ולשוחח עם אחרים. "אנחנו" בפורום הזה בודאי לא מייצגים את הציבור הרחב, אלא בדיוק את החתך החברתי/כלכלי שהגדרתי כרגע. הבעיה מתחילה - וזו גם תשובתי לשאלה מדוע צריך אבחונים - כאשר לילד יש צרכים מיוחדים מסוג כלשהו, אבל להורים אין מודעות, יוזמה, רצון או יכולת לברר בדיוק מהם צרכים אלה וכיצד אפשר לספקם. אם המערכת לא קובעת כללים מחייבים - למשל שכל בי"ס חייב לבצע אבחונים קבועים (ובודאי שלא אני צריך לקבוע אילו הם, אלא משרד החינוך) - עלולים להיות מקרים רבים של ילדים ש"יפלו בין הכסאות", יקבלו התייחסות מוטעית ובודאי לא את הטיפול הראוי.

חולקת עלייך בנושא הזמן הפנוי

אני, למשל, גולשת רק תוך כדי הנקה

באשר למה שקורה עם הילד שלך... עצה מפרפקציוניסטית ותיקה שסובלת מזה כל החיים - עזבו אותו לפחות אתם בשקט. כלומר, לא מספיק שהוא מצפה מעצמו להצליח בכול, אתם גם מצפים ממנו לקבל את הכשלונות בסבלנות. תנו לו להתפרץ, ותגיבו רק תגובות מזדהות ("כן, זו הרגשה רעה, הרגשת שאתה יודע הכול, ציפית לקבל 100 וקיבלת 90... ובטח בכיתה אף אחד בכלל לא מבין עד כמה זה מבאס אותך...אומרים לך, איזה כיף שקיבלת 90"). תראי אם יש שינוי, הדרגתי, עם הזמן. לדעתי, פשוט מתחשלים ועוברים פאזה, לפחות כלפי חוץ, אם כי הפרפקציוניזם היא עונש לכל החיים.

 

[Kalla]

לי לא היה שמץ מושג

כמו שאמרת
החברה יודעת מי מחונן עוד קודם לאבחון. מה מטרת האבחון אם כך? לטענתך, לעזור לו לקבל את הצרכים המיוחדים שלו. אבל הואיל ואנחנו חברה מכומתת (יתר על המידה לטעמי) וכל דבר שמקבל גושפנקה הופך להיות אמיתי, ומה שאין לו גושפנקה כנראה לא קיים, האבחון גורם לחלק מהילדים לבעיות שהם לא חוו קודם לכן. הילדים שלי לומדים במקום בו צרכיהם ניתנים להם גם ללא החותמת. אשרי וטוב לי. במצב זה, הילדים האחרים אמנם מעריכים שהם מחוננים, אבל זה לא הופך להיות נושא השיחה בכיתה.

לי לא היה שמץ מושג
שדן מחונן לפני שעבר (להפתעתי) את המבחנים מטעם מכון סולד. אני בכלל לא רציתי שיילך כי פחדתי שהוא יתאכזב אך הוא התעקש, ולא רק שעבר אלא אף עם התוצאות הגבוהות ביותר, שמזכות אותו ללמוד בכיתת מחוננים ולא רק לקבל חוגי העשרה. אני לא מסכימה שבמקרה שלו האבחון היה מיותר - בזכותו הוא הגיע לכיתה שבה הוא פורח ומאושר כפי שלא היה מעולם. אפילו בחופש הוא מתגעגע ורוצה כבר לחזור ללימודים.

 

[wolf18]

קשקוש ברוטב בלבוש ../images/Emo13.gif

שטויות במיץ עגבניות
ילד מחונן לא הופך לכזה רק בגלל ולאחר שעבר אבחון, ואין שום סיבה שבעולם להתכחש לכך. יכול להטריף? כן, זה בהחלט יכול להקשות, אבל מה לעשות, ככה זה. ולהדחיק את זה לא יעזור בכלום, רק ילמד את הילד להדחיק את הבעיות שלו.

קשקוש ברוטב בלבוש

כמובן שילד מחונן לא הופך לכזה רק בגלל ולאחר שעבר אבחון. אני לא מדבר על התכחשות לכך. אני מדבר על תיוג אצל ההורים המערכת וחמור מכל הילד עצמו. גם ככה יש לילדים התמודדות בעצם היותם ילדים להורים שהם עצמם עוד לא סגורים על הרבה דברים בחיים פלוס מערכת חינוך שלא רק שלא יודעת "לאכול" ילדים שונים גם לא ממש מעכלת טוב ילדים בכלל. אז צריך להוסיף להם עוד עול. אם בשביל משהו בכלל הייתי מאתר ילדים "מחוננים" כדי שאלה יוכלו לסייע לאלה שלא "מחוננים" במקום או בנוסף לאתגורם הם ברמה שלהם. מבחינתי כל ילד הוא מחונן. מחונן במשהו. אחד מחונן בשכל חריף שני מחונן ברגישות אמוציונלית חריגה, אחר מחונן אתלטית, כל אחד מחונן במשהו. אין דבר כזה ילד "רגיל". דחיפת המחוננים למערכות שונות רק מגבירה את ההישגיות שלהם שלטעמי יש מספיק ממנה בעולמנו. השואה בין הילדים, זה מחונן וזה לא, לא מועילה לילדים כהוא זה. לעניין הניסוחים של התגובות. "שטויות במיץ עגבניות" זה קצת גבוה בשבילי, אם אפשר בקשה לרדת קצת יותר נמוך כדי שגם הלא מחוננים יבינו.

שהרי אנו מחנכים ילדים גם לדרך ארץ שבה ביטול דעת האחר כלאחר יד היא אלמנט מאד חשוב יסודי ומשמעותי. מועדים לשמחה