הסיבה שאני נוהג לתת תשובות ארוכות, היא שאני תמיד מנסה לקשור בין השאלות, לנושא הפורום.בן-אדם.
התגובה הייתה מההיבט המשעשע.הסיבה שאני נוהג לתת תשובות ארוכות, היא שאני תמיד מנסה לקשור בין השאלות, לנושא הפורום.
כשאתה עונה "בן-אדם" אתה מספק מידע בשני רבדים שונים.
הראשון הוא המידע הישיר: שאתה (לטענתך) בן-אדם, ולא למשל, בוט בעל בינה מלאכותית, או חתול שיודע לדבר.
השני, הוא בעצם הבחירה שלך לענות באופן שלא ממש מספק מידע חדש לשואל.
כמובן שגם המידע ברובד השני, לא מספיק כדי להסיק ממש מסקנות רציניות - בוודאי שלא באם ההקשר המדויק לא ידוע, אבל מצד שני, אנחנו נוהגים, גם בתת המודע שלנו, להסיק מסקנות, ולגבש דברים לגבי אנשים, גם אם המידע מאוד חלקי. זו אולי פסיכולוגיה בגרוש, אבל אנשים עושים את זה. אם אני מקבל תשובות שלא מספקות מידע מיוחד חדש, אז אני קרוב לוודאי אסיק שהאיש לא ממש מעוניין לפתח סביב זה שיחה, ושהשאלה שלי לא כל כך לרוחו. האם המסקנה הזאת נכונה? לא בטוח, אבל יש סיכוי שארגיש כך.
המציאות, כרגיל הרבה יותר מורכבת. אני מכיר אנשים שטיפולים פסיכולוגיים עזרו להם מאוד, ואחרי שכבר הרימו ידיים מיציאה מטראומות משבשות חיים, מקבעונות, או מפוביות, למשל, הצליחו לצאת בתוך מספר פגישות, לאחר שמצאו טיפול יעיל. אני מכיר גם כאלו ששום דבר לא עזר להם, והכול היה בזבוז זמן.התגובה הייתה מההיבט המשעשע.
כל העיסוק בפסיכולוגיה נראה לי סוג של טרגדיה-קומדיה בייחוד הפסיכולוגיה הטיפולית.
אני לא ארחיב.
זה עדיין לא מדע.המציאות, כרגיל הרבה יותר מורכבת. אני מכיר אנשים שטיפולים פסיכולוגיים עזרו להם מאוד, ואחרי שכבר הרימו ידיים מיציאה מטראומות משבשות חיים, מקבעונות, או מפוביות, למשל, הצליחו לצאת בתוך מספר פגישות, לאחר שמצאו טיפול יעיל. אני מכיר גם כאלו ששום דבר לא עזר להם, והכול היה בזבוז זמן.
יש לא מעט מחקר איכותי בפסיכולוגיה, וגם הרבה מחקר לא איכותי, ויותר ויותר גורמים יודעים להבדיל ביניהם, אבל הרבה יותר מדי עדיין נשאר מפעם, ובעבר, זה היה יותר רחוק מלהיות מדע.
מדע לא תמיד מנבא דברים במדויק. לפעמים הוא מספק רק תשובות סטטיסטיות. השאלה אם זה מדע או לא, קשורה יותר למתודות המחקר, מאשר לשאלה כמה התשובות שיש לנו מספקות אותנו.זה עדיין לא מדע.
הטבע האנושי יותר מורכב מכל סטטיסטיקה שתתן...
בשביל 30% הצלחה לא הייתי משלם על טיפול כזה.מדע לא תמיד מנבא דברים במדויק. לפעמים הוא מספק רק תשובות סטטיסטיות. השאלה אם זה מדע או לא, קשורה יותר למתודות המחקר, מאשר לשאלה כמה התשובות שיש לנו מספקות אותנו.
הטבע אמנם מורכב מאוד, אבל אם שיטה מסוימת עבדה ב- 30 אחוז מהמקרים, ושיטה אחרת עבדה רק ב- 3 אחוז מהמקרים (באוכלוסיה מסוימת), ועלי לבחור ביניהן, לתשובות הסטטיסטיות יש חשיבות גבוהה, כמובן שיותר ידע - למשל מידע כלשהו על המאפיינים של ה-30 אחוז שהשיטה הראשונה עבדה אצלם והמאפיינים של ה- 3 אחוז שאצל השנייה עבדה יותר טוב, היה עוזר, אבל גם בלעדיו, לא הייתי זורק את המידע על ה- 30 אחוז לפח.
האם שווה או לא שווה, זה תלוי בפרטים ובחומרת הבעיה. 30 אחוז זה לא המון באופן אבסולוטי, אבל גם לא זניח. כשהבעיה קשה אנשים שיכולים להרשות לעצמם ישלמו גם על סיכויים מאוד נמוכים (לפעמים על גבול ההונאה). לפעמים גם יש יותר משיטה אחת, ולכל שיטה יש סיכויי הצלחה סופיים ולא גבוהים, אבל הסיכוי שאחת השיטות תעבוד גבוה. במקרה כזה, המטפל צריך לבחור עם מה להתחיל. הדברים אף פעם לא פשוטים אבל המספר 30 היה לשם המחשה. הנקודה היא שבין אם פסיכולוגיה מצליחה יותר או מצליחה באחוז מאוד קטן של המקרים (והתשובה תלויה בפרטים) מדובר במשהו שבשנים האחרונות בהחלט הרבה מהמחקר שם והתובנות כתוצאה מהמחקר, עונים להגדרה "מדע". אכן בעבר, איכות המחקרים היתה מאוד ירודה, ועדיין יש לא מעט מחקרים עם איכות ירודה, אבל ניתן ככלל, להבחין ביניהם.בשביל 30% הצלחה לא הייתי משלם על טיפול כזה.
מה הקשר בין אחוזי הצלחה של שיטה, ובין ציון בקורסים לתואר? אם אגיד לך שניתן להציע טיפול שיצמצם את הסיכוי של אדם להתאבד ב- 30 אחוז, זה לא יישמע אולי הרבה, אבל אם אגיד שטיפול מסוים יצמצם את אחוז המתאבדים ב- 30 אחוז, זה פתאום נראה מאוד משמעותי. השאלה תמיד תלויה בפרטים.האמת מעבירים אותך גם אם קיבלת בין 56-59.
אז נגיד בשביל עובר צריך לפחות 56 אחוזי הצלחה.
נכשלתם פסיכולוגים...
הקביעה איזה אחוז נחשב מעבר או הצלחה הוא שרירותי.האם שווה או לא שווה, זה תלוי בפרטים ובחומרת הבעיה. 30 אחוז זה לא המון באופן אבסולוטי, אבל גם לא זניח. כשהבעיה קשה אנשים שיכולים להרשות לעצמם ישלמו גם על סיכויים מאוד נמוכים (לפעמים על גבול ההונאה). לפעמים גם יש יותר משיטה אחת, ולכל שיטה יש סיכויי הצלחה סופיים ולא גבוהים, אבל הסיכוי שאחת השיטות תעבוד גבוה. במקרה כזה, המטפל צריך לבחור עם מה להתחיל. הדברים אף פעם לא פשוטים אבל המספר 30 היה לשם המחשה. הנקודה היא שבין אם פסיכולוגיה מצליחה יותר או מצליחה באחוז מאוד קטן של המקרים (והתשובה תלויה בפרטים) מדובר במשהו שבשנים האחרונות בהחלט הרבה מהמחקר שם והתובנות כתוצאה מהמחקר, עונים להגדרה "מדע". אכן בעבר, איכות המחקרים היתה מאוד ירודה, ועדיין יש לא מעט מחקרים עם איכות ירודה, אבל ניתן ככלל, להבחין ביניהם.
מה הקשר בין אחוזי הצלחה של שיטה, ובין ציון בקורסים לתואר? אם אגיד לך שניתן להציע טיפול שיצמצם את הסיכוי של אדם להתאבד ב- 30 אחוז, זה לא יישמע אולי הרבה, אבל אם אגיד שטיפול מסוים יצמצם את אחוז המתאבדים ב- 30 אחוז, זה פתאום נראה מאוד משמעותי. השאלה תמיד תלויה בפרטים.
תוצאות של מחקר לא תמיד נקבעות על פי היכולת של החוקר. לפעמים זה מתאר את המציאות, וככול שנדע אותה יותר, נוכל לצמצם נזקים.
יחד עם זאת, כמו שיש רופאים טובים ורופאים גרועים, יש גם פסיכולוגים טובים ופסיכולוגים גרועים.
אכן יש שאלה, כיצד מגדירים הצלחה....הקביעה איזה אחוז נחשב מעבר או הצלחה הוא שרירותי.
למשל זכור לי שקראתי פעם שבבריטניה כדי לקבל ציון מצטיין צריך לפחות לקבל 70 בממוצע (יכול להיות שטעיתי), לעומת פה בארץ שזה בקושי עובר.
ההבדל הוא שבבריטניה הסטודנטים לא שואלים את המרצים במהלך המבחן שאלות בנוגע לשאלות במבחן, מכאן הסיבה שמספיק לקבל 70.
לא סתם קיימברדיג' ואוקספורד במקומות הראשונים במתמטיקה ובפיזיקה בעולם הרמה שם הרבה יותר קשוחה מפה בארץ.
כמובן שזה שרירותי, איפה שמרמים יהיו חייבים לעלות את הממוצע להצטיינות, אתה לא חושב?
נוכלים יקבעו בצורה שרירותית כל נתון לא משנה כמה הוא נמוך ויראו את זה כהצלחה כבירה.
בבריטניה יותר קשה לרמות אם בכלל... זה למה כששאלתי אותם האם יש להם תואר משולב גם במתמטיקה ובפיזיקה בקיימברדיג' אמרו לי שצריך לבחור באחד מהם ואי אפשר לעשות את שניהם.
רק בארץ הצלחתי לעשות את זה...
בעיני, במידה רבה - זה מיתוס. אני לא אגיד שהתופעה לא קיימת, אבל כאמירה כללית, היא הרבה פחות משמעותית מהדימוי שמתפחים לה. מרבית המחקר במרבית תחומי הידע - החוקר אפילו לא יודע על אג'נדה של המימון (איזה קרן מטעם מיליארדר שרוצה קרן על שמו, או "האגודה לשיתופי פעולה ישראליים-גרמניים"). הרבה מאוד מחקר ממומן על ידי השכר של החוקרים וללא מימון מיוחד, וגם לא נדרש מימון מיוחד. התופעות היותר בעייתיות שנתקלתי בהן, זה הרצון של החוקרים לפעמים להוציא תוצאות "מעניינות", או פשוט, חוסר זהירות מחשבתית, ולפעמים חוסר הבנה בכלים סטטיסטיים, בייחוד במדעי החברה.תוצאות של מחקר תלויות לרוב במי שמימן את המחקר(;
כמה כבר אפשר ללמוד מארוע יחיד כזה?תודה על תשובתך המפורטת לעיל.
בפוסט המקורי שראיתי, מישהי נשאלה את השאלה הזו ע"י קרוב משפחתה שבמקצועו הוא גם פסיכולוג.
היא ענתה לשאלה שלו בפרטים "היבשים" של נשואה פלוס X ילדים, עובדת ב...גרה ב...
והוא בתגובה השיב לה שמי שעונה לשאלה כזו כמו שהיא ענתה הוא אדם מנותק כי הנ"ל זה לא מה שמגדיר אנשים.
אבל בהחלט מסכימה אתך שזה מאוד תלוי סיטואציה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.