אז מה ההבדל בין גזענות ללאומיות?

[A s t i n u s]

פתחתי שרשור חדש בנושא

 

[A s t i n u s]

חלופה לגזענות או ללאומיות?

אני בוחרת בשוויון ואהבת אדם כחלופה לגזענות - בתור התחלה אח"כ - כבר אמרתי שתאורטית אין לי משהו נגד לאומיות או כלליות נגד מעגלי קרבה שונים בין אנשים - את החלופה האנרכיסטית רדיקלית לקפיטליזם אני אנסה להציג כאן לאט לאט טלי

 

[A s t i n u s]

לא ירדת לסוף דעתי?

מתן, ההתממות כואבת, את הדיון הזה אנחנו אכן מנהלים כבר שנים מעשים גזעניים או דומים לגזענות מדברים על כיבוש של עם אחר ולכן שלילה של זכויותיו הבסיסיות ביותר בשם ההגנה על הלאום שלנו - בתור הדוגמה הכי מוחשית שיש לי בראש, מן הסתם. ההבנה המחודשת שאתה מדבר עליה, אגב, מתייחסתץ להבדל בין המושגים ולא במעשיהם של אנשים רבים ומנהיגים רבים, ביניהם כל המנהל של מדינת ישראל וגם אתה - שבעיניי ה גזענים לחלוטין. דבר שני - תחרות וראיית עצמך כראוי יותר הם בדיוק דריסתו של האחר. החברה הקפיטליסטית מלמדת אותנו שאנחנו צריכים להתחרות אחד בשני כל היום כי רק ככה נשרוד אבל בעצם - המצב הוא הפוך. רק אם נבין שלכל אחד יש מקום ושכולנו יכולים לעשות הכול - אז נשרוד. האמירה שלך מנטרלת את כל השאלה שלך - אם לא נתחרה אחד בשני איך נתקדם לאנשהו? העיסוק הנצחי הזה בהתקדמות לאנשהו, מלבד לעבר הפסקת הדיכוי בעולם )) היא תוצאה של שטיפת מוח קפיטליסטית טלי

 

[ההוא הדתי]

לא מסכים עם הדוגמא

שלך "למעשים גזעניים" כשלילה של זכויות בסיסיות (ואפילו ביותר) של האחר בשם הגנה על עצמך. את מכירה דרך אחרת לעשות את זה? איך הקבוצה האנרכיסטית שלך הייתה מגיבה לו הייתה מותקפת ע"י קבוצה אחרת? את קוראת לי גזען כי אני שולל את זכותו הבסיסית של האדם שבלאום שמנגד לקחת את הזכויות הבסיסיות ביותר שלי? בקשר לדריסה: אני לא מסכים איתך כלל. אני חושב שהכל תלוי בנקודת מבטם של המתחרים. אם הם רואים את עצמם כ"נדרסים" ו"דורסים" אז זאת בעיה, בעיקר בחינוך. אם הם רואים את עצמם כ"עדיין לא מספיק טובים" ומנסים להשתפר וכ"הכי טובים, בינתיים" ומנסים להשתפר גם כן, כדי שלא לרדת ברמה, אז המצב הוא מצב טוב, של תחרות בריאה. נכון להגיד שלכל אחד יש מקום. לא נכון להגיד שהמקום שלנו הוא המקום דווקא המקום שאנחנו בוחרים להיות בו - ההפך הוא הנכון - המקום שלנו הוא המקום אליו אנחנו מתאימים (ושגם זה, תלוי הרבה במאמץ שלנו). לא נכון להגיד שכולנו יכולים לעשות הכל. העיסוק הנצחי הזה, בהתקדמות לאן שהוא (אמיתי או לא) הוא בהחלט מה שמציל אותנו. בני האדם הוציאו את עצמם מהברירה הטבעית של הטבע. הם התגברו על רוב איתני הטבע ועל רבות מהמחלות, כבר אין טורפים שמתמודדים איתנו. "ההתקדמות" הזאת היא מה שיצר את כל זה. נוצרה ברירה טבעית חדשה - מאבק בין בני האדם לבין עצמם. בלעדי ההתקדמות הזאת היינו שוקעים, מתנוונים בחוסר מעש ובחוסר משמעות.