אהלן!

אהלן!

אני פליט דימונס, ועכשיו שהשרת שלהם מת\במוות קליני לסירוגין די התיאשתי מלכתוב להם. אז בלי יותר מדי קישקושים מקדימים: שער הנזלת - THE DARKER SIDE OF THE NAZELET GATE הוא נכנס בגאווה אל תוך ה"מאג´יקבאר" שזה כמו באר של ברברים, רק לקוסמים. נעמד על במת הכשרונות הצעירים, תוך שהוא מכריז "חברי הקוסמים, היכונו להתפעל" המבטים נדרכו, דממה שררה הוא הביט בקהל מבט מעורר כבוד. מהתיק שלו הוא הוציא ספר ישן ומאביק. הוא פתח אותו בעמוד עם הקיפול הקסום. זעם הפוקימון הקמצ´טקי הופיע בזהב בראש העמוד. הוא חייך במסתוריות, בעודו שילב את מרכיבי הקסם. הוא לחש כמה מילים בקמצ´טקית, אותם לא הבין, אבל זה לא שינה לו בהרבה. כשהוא התקרב לסיום הקסם הוא הגביר את קולו. לבסוף צעק את המילה האחרונה, תוך ביצוע תנועה דרמטית מתאימה. (אפשר לייחס לזעם הפוקימון הקמצ´טקי שהוטל את מותה של נמלה אשר דרך עליה דוב ביער 3000 ק"מ משם. אבל זו רק אפשרות) דממה המשיכה לשרור. הוא נשאר בתנוחה הדרמטית בעודו מסתכל סביבו בעצבנות אחר סימן כלשהו לקסם. לאחר כשלוש דקות, בהן שהה בתנוחה הדרמטית ירד מהבמה, כשחבורה של ילדים קטנים, כבני שמונה, עם מקלות טיפשיים חגו מסביבו. "אנחנו יודעים קסמים ואתה לא." אמר אחד מהם שנראה דביל במיוחד, עם שיער ג´ינג´י. הוא בעט בראשו של זה שהיה עם משקפים משונים ושריטה מוזרה על הראש. שני האחרים מיד השתתקו ורכנו אל השלישי. "אתה יודע שזה הרגע זימנת את זה שאין לנקוב בשמו?" "לא. זימנתי אותו?" "כן." "חבל. תגידו לו שיחזור שבוע הבא, אולי יהיה לי קסם יותר טוב." הוא חייך במרירות, בעוד הילדים החלו ליצור חפצים משונים שעפו לכיוונו. הוא יצא אל העיר, והחל לתהות האם בכל זאת התבצע איזשהו קסם איפשהו, אחרי הכל, אם זעם הפוקימון הקמצ´טקי לא היה עושה כלום, לא היו רושמים אותו באותיות זהב, נכון? הוא הסתכל הספר שהחזיק בידו. "MAGIC FOR DUMMIES" נכתב עליו בשחור מבריק. באותה שעה בדיוק, אפילו באותו באר לא כל כך יוקרתי, בקומה העליונה התנהל ויכוח בין זוג קוסמים בני עשרה. "אמרתי לך שהבחורה ההיא היתה אשליה אופטית זולה!" "שקרן! אני יודע שאתה רוצה לגנוב לי אותה!" לאחר שנראו מהחלון מספר הבזקים, נזרקו מהחלון מספר בקבוקים, מקל טיפשי, גלימה וקופסת עץ קטנה שנראתה מוטרדת במיוחד מהעובדה שהיא הושלכה מהחלון. לאחר שרוב הדברים נפלו על ראשו, החליט גיבורנו (שמטעמי רחמים על המקלדת ועל מי שינסה לבטא את שמו, נקרא לו אריק קארטמן השלישי. למרות שהשם האמיתי שלו מתחרז עם תפוז.) שמה שנופל לו על הראש בחוזקה שייך לו עד שיוכך אחרת לקחת את הדברים. לאחר מכן, שישב לבדו בבאר בקרבת מקום לבאר הקודם, שהיה אף הוא לקוסמים, בדק את מה שנפל לו על הראש. בקבוקים נראו לו כמו שיקויי משחקי מחשב תקניים להוספת MANA ובריאות. מהסתכלות מהירה הוא הבחין שהוא ב93.5% מבריאותו, ושיש עליו נזק של רעל של 0.02% כל סיבוב שני. הוא הוציא את החפץ החד שהיה נעוץ לו בגב ונזכר בילדים המעצבנים. הוא שתה שיקוי שמוסיף 6.48% בריאות בקירוב, והיה ב99.8% מבריאותו. הוא הרגיש חולה. שבחן את המקל לא מצא בו שום שימוש, והחל לנפנף בו בשעמום. לאחר שבאר המשקאות קרס, הוא החליט שהמקל ודאי מבצע את זעם הפוקימון הקמצ´טקי ברמה מתקדמת, או משהו לא ברור. לאחר שברח מהבאר, כשבעל הבית רודף אחריו על מטאטא, תוך כדי ירי של כדורי אש במבחר גדלים וצבעים, נכנס אריק לסמטא צדדית. אז הוא בחן את הגלימה, שנראתה לו חסרת כל ערך, אבל לאחר שכמה חתולים מוזרים נדבקו אליו הוא החליט שהוא לא ילבש אותה כרגע. הוא נפנף במקל לכיוון אחד החתולים , שעף למרחק עשרות מטרים תוך יללה שנשמעה כמו קוסמת זקנה מאוד לא מרוצה מכל הרעיון של לעוף ככה. לבסוף, הוא בחן את התיבה הקטנה. היא נראתה לו מדהימה. מעודו לא ראה כזו תיבה מדהימה. גימורי הזהב שלה, בתוספת לעץ המשובח נראו לו מדהימים במיוחד. "על מה אתה מסתכל?! לא ראית תיבה בחיים שלך?!" צעקה עליו התיבה. אריק נדהם ושמט את התיבה. "חתיכת דביל! עכשיו צריכים לנקות אותי מכל החרא של החתולים! אני מקווה שיש לך מטפחת." אריק הרים את התיבה, וניקה אותה בחולצתו מרוב פחד. "יופי גאון. אז ברבע שעה זימנת את ההוא שאין לקרוא בשמו, הרסת באר, גנבת רכוש והפחדת זקנה. ועכשיו בנוסף לכל, יש לך חרא של חתולים על החולצה. אתה רוצה להסביר את עצמך?"
 

ange noir

New member
פליט דימוס ללא צל של ספק

זה נחמד, האבסורדים משעשים, וגם התיאורים של הלך חברתי של קוסמים נוסך עולם הדיסק. אבל... זה נשמע יותר מדי כמו תיאור הרפתקאת 1on1 בשילוב משונה של מהדורה שלישית Insanity. הגיבור ניכנס לבר, מנסה קסם, הקסם לא עובד, מקניטים אותו, הוא הולך מקבל כמה חפצים קסומים ושיקויים שמשיב לו את הבריאות (אותה הוא יודע לחשב באחוזים). נוסיף על זה שאתה גם חייב להסביר כל חמש שורות משהו. נחמדה הירידה המרומזת על הארי פוטר. אבל קיים יותר מדי דמיון ל"תיקי פיכס", גם בתוכן וגם בסיגנון כתיבה. היו הרבה הקודות בסיפור שלא הבנתי (הגלימה, התיבה החתול שהיה זקנה)
 
בקיצור.

עובר מבחן ANGE NOIR ראשוני? החתול היה עוד ירידונת מרומזת על הארי פוטר המזוהם, שהקוסמים הופכים לחתולים נדמה לי (בעל כורחי ראיתי את הסרט אז, אז לפחות ננצל את הטראומה) התיבה - תיבה קטנה מדברת והולכת (נוסח עולם הדיסק), ידועה בשמה, קופסה מצטרפת לגיבור בשביל לבדר את עצמה. מה הכוונה להסביר כל 5 שורות משהו? ועוד דבר! מי אמר שזעם הפוקימון הקמצ´טקי לא עובד?! אם הוא לא היה עובד היו רושמים אותו באותיות זהב???
הקסם הזה אגב יחזור פה ושם, ויהיה מין בדיחה חוזרת. סליה על המיני ספוילר, הייתי חייב להסביר מה קורה.
 

ange noir

New member
אז זה חלק ראשון מתוך...

זה בסדר, טוען שיפור. בתור חלק ראשון מתוך זה בעל פוטינציאל אבל בלי שאר הפרקים זה סתם תלוי. דבר אחד קטן בנוגע לאותיות זהב, חוקי הקסם של מרפי הולכים ככה: 1. אם זה קטן וצבעוני, זה מתפוצץ 2. אם זה מקפצץ ומפזם, זה מתפוצץ 3. אם זה כתוב באותיות של זהב, בהתחלה זה לא עושה כלום ואז זה מתפוצץ 4. אם זה קטן חמוד ויפה, זה נושך 5. אם זה סתם משהו מסתומרתת שזרוק בפינה, זה עתק סופר חזק שבסופו של דבר מתפוצץ
 

Boojie

New member
אם הסיפור הזה נכתב לחברים בלבד,

(יעני, לחלוק אותו עם קבוצת חברים שכולם אוהבים את אותו הומור נונסנס), אז זה עובר. אם זה נועד להפצה בציבור, אז יש לזה בעיות סגנוניות קשות, וההומור לא מספיק טוב. ורק בקשה אחת, שהיתה הדבר שהכי הפריע לי - לא שמים אנטר אחרי כל משפט. זה גורם לטקסט להראות מקוטע, ומאד מעצבן לקריאה.
 
ביקורת התקבלה בברכה.

אז קקה: הסיפור הופץ במקור בדימונס, ובאזור פרק 17 השרת שלהם מת. ככה שאני לא כותב אותם מחדש, מקסימום הגהה ושיפור צורת הטקסט. אני אפרסם עוד פרק או שניים, ובהתאם לביקורת נחליט מה אני עושה. "אהה כן, אה לא." "אהה בהה אההבהבבהה כן, לא. תגיד, אתה דביל או רק עושה את עצמך?" "כן. אה לא! אני לא עוש.. אה! אני לא דביל, רק טיפה, בשוק" "אתה מאיזשהו כפר? כי אם אתה בשוק מקופסה" אמרה הקופסה ואז עשתה פרצוף של דרקון. "אהה!" "אין ספק. בחור מהכפרים." "איך עשית את זה?" "איך שאתה לא עשית את זעם הפוקימון הקמצ´טקי." אריק לא אהב את הקופסה, אבל פחד להגיד לה את זה. "טוב ילד, בגלל שמשעמם לי, ובגלל שתפסת אותי, אני אלמד אותך כמה דברים על קסם ועל העיר." הם יצאו החוצה אל הרחוב, אריק עוד היה טיפה המום מהקופסה שהוא מצא. "מה השם שלך?" אריק התחיל להרהר בקשר לבריאותו הנפשית, בעודו מצפה לקופסה שתגיד את השם שלה. "קופסה." "נעים מאוד, אריק." הקופסה נתנה לאריק מבט הכי מבעית שקופסה יכולה לתת, "אם עוד פעם תחזור התקרית שהייתה בסמטה, אתה תדע את השם השני שלי." "שהוא?" "אימת כל אדם המעוניין להוליד ילדים." "למה קוראים לך אימת כל..." "צודק. תמיד אמרתי שפשוט צריך לקרוא לי אימת הכל. אבל נאמר, שמי שנתן לי את השם השני, היה מעוניין להוליד ילדים" "ו...?" "חבל." אריק החוויר קלות. לאחר מכן נתן מבט דואג למטה. "בתור קופסה, מה יש בתוכך, קופסה?" "דברים. יותר כמו מגילות. קסמים של הבעלים הקודמים שלי." "תראה! תראה!!" "זה יעלה לך." "מה?! אתה רק קופסה. מה אתה כב..." ואז אריק נזכר בשמו השני של קופסה. "טוב, כמה אתה רוצה?" "מלפפון חמוץ אחד." "מלפפון חמוץ?!" "אין לך מושג כמה זה טעים לקופסאות. הבעיה היא שאין לי פותחן." אמר קופסה והצביע לכיוון קופסת שימורים שהייתה צמודה אליו. "ממתי זה צמח?!" "קסם. לא שתבין..." "הי! אני קוסם!" "כן. ואני צנצנת." "אתה סוג של צנצנת." "לא נכון! אני קופסה." "שהיא סוג של צנצנת" אריק חייך בתחושת ניצחון."אה כן? אז אתה אמור להיות סוג של קוסם, נכון? אז תפתח את הקופסה עם קסם" אריק מייד הטיל אז זעם הפוקימון הקמצ´טקי שזכר כבר בעל פה בעודו מחייך את חיוך הניצחון. (אפשר לייחס לזעם הפוקימון הקמצ´טקי שהוטל את נפילתו של עלה בצד השני של שער הנזלת, שם שוררת עונת סתיו. אבל זו רק אפשרות.) "ואוו! מדהים. אני מתחנן לסליחתך סר אריק האדיר." אמר קופסה והתפקע מצחוק.אריק הוציא את המקל הטיפשי.הוא נפנף בוא לכיוון קופסת השימורים, שהתעופפה ועשתה חור בקיר שממול, וכמעט פגעה בחתול, שבדיוק ניצל. קופסה התגלגל על הרצפה וצחק כמו שאריק מעודו לא שמע קופסה צוחקת. אריק בסוף בעט בקופסה לכיוון הקיר. "היי! אל תעשה את זה שוב! אני עלול להישבר!" צעק עליו קופסה. "סליחה." אריק לא היה בטוח, אבל הוא יכל להיות בטוח שהוא הרגע התנצל בפני קופסה מדברת. לבסוף לאחר שנחתך בשתי ידיו ובאוזן שמאל (זה מסובך), הצליח אריק ליצור בקופסת השימורים פתח המספיק להוצאת מלפפון חמוץ יחיד. קופסה התחיל לקפוץ מסביב לאריק. "תביא, תביא! זה כל כך טעים! תביא!" אריק קרב את המלפפון לפיו כדי לעצבן את קופסה, שהוציא שיניים מאיפשהו ועמד לנשוך אותו ברגל. "טוב! טוב! קח את המלפפון שלך!" קופסה אכל את המלפפון בהנאה. "עכשיו מה יש בפנים?" שאל אריק בהתרגשות. קופסה נפתח בחוסר רצון בעודו מכלה את שארית המלפפון. בפנים, בולט, ניצב פותחן שימורים קסום ומבריק עם אבנים מיוחדות. זהו היה ללא ספק פותחן השימורים היוקרתי ביותר שאריק ראה מעודו. "למה לא אמרת שהיה לך פותחן?!" "כי אתה קוסם, לא?" אריק עשה פרצוף חמוץ והמשיך לחפש בפנים. הוא ראה כמה מגילות ושרשרת. את המגילות והפותחן שם בתיק שלו, ואת השרשרת שם על צווארו. "לאא!!!!" צעק קופסה. מהשרשרת יצאו שדים דמויי נחשים עם שיניים ענקיות. אריק התעלף. כשפקח את עיניו ראה מעליו את קופסה מוקף בנחשים. "השרשרת עדיין עליך." אריק חשב שנייה, הבין, והתעלף שוב. שהתעורר בשנית נעלמו הנחשים ורק קופסה נשאר. "בוקר טוב נסיכה שלי." "מה... איפה... נחשים". " אהה הם. שכחתי להגיד לך שמי שלובש את השרשרת הזו מקבל הגנה של היצורים האלה, אבל בפעם הראשונה הם יוצאים ומסתובבים מעט, עושים רושם." "באמת תודה. אז עכשיו אני מוגן מפני כל?" "האמת לא. השרשרת מקולקלת." "אז מה הם עושים עכשיו?" "כלום."
 
חביב.

אבל למה אתה מתעקש לא להקשיב להערות שאתה מקבל? זה די מציק לעקוב אחרי הסיפור כשאתה לוחץ על אנטר כל שורה. אמרו לך את זה, ולשנות את זה אפילו לא דורש הרבה עבודה ויותר מדי שינויים: פשוט תאחד כל סצנה, ורק אחרי שהסצנה נגמרת תלחץ אנטר. אז, תתחיל את הסצנה הבאה... באופן כללי יותר ולא עד כדי כך קטנוני, די נהנתי מהסיפור. רעיון חביב, ויש כמה הברקות. אבל אין מטרה, אין ממש התקדמות. זה אולי נובע מכך שיש 17 פרקים, ואולי מכך שאין לך רעיון מוגדר. בכל אופן, זה נותן את הרושם שאתה מפלרטת עם המקלדת ושם את מה שיוצא על הרשת. זה יכול להיות נחמד, אבל אם יש לך כבר 17 פרקים מוכנים (שזה ממש לא מעט), אתה יכול לשתול רמזים מקדימים, ולגבש יותר את המטרה של הגיבור (אם יש כזאת). אה, וגם להאריך טיפה כל פרק, שלא יכלול רק קטע קטנטן, אלא משהו טיפה יותר מוגדר. אני מבינה שהסיפור כבר מוכן ואין לך חשק לעבוד עליו, אבל אם אתה לא מקבל את ההערות, אז מה הטעם בלפרסם? סתם בשביל להראות שאתה יכול? אתה יכול. אבל אתה צריך להקצע פינות... ________________________ יום לא-הולדת שמח, גל, מחכה לחלק השלישי (שהרי יהיה יותר מסודר... נכון? נכון?)
 
נכון, אין לי ממש חשק אבל...

ככה: הכל שורה אנטר הכל כך מגונה, זה בגלל שיש דיאלוג. אתם לא חושבים שכל משפט בדיאלוג מקבל שורה משלו? כי לי זה נראה די הגיוני. ובגלל שיש בעיקר דיאלוגים, אז יוצא ככה. מעבר לזה, הרעיון לא מוגדר, והמטרה עוד יותר לא. ("it´s a quest about nothing") האמת, אם אני כבר מפרסם פה את השטויות שלי, באמת אולי נשפצר אותו טיפה. צפו לחלק שלישי משופצר בקרוב! :) רוני, שמנסה להתרגל לתגובות חדשות לסיפורים שלו ("חחחח, גדול גדול" -חברי דימונס השונים...)
 
פרק מעודכן קלות.

פרק 3: פרק שאני לא נותן לו שם נכתב יותר בקלות. (מומלץ לקריאה אחרי קריאה\צפייה בסרטי הארי פוטר(לא כל כך מומלץ בעצם) ושר הטבעות מי שלא מכיר, לא לדאוג, אין ספוילרים ממשיים וזה לא יפגע בחווית הצפייה\קריאה...) קופסה התעורר משנת ישרים כשמצא את אריק מנהל שיחה ערה עם ברברי אחד, מאגמנלי היה השם שלו. הוא סיפר כי אחיו המשורר הגיבור האגמנלי* נמצא כעת במסע סוער בצדו השני של שער הנזלת. לאחר שנפרדו יצאו אריק וקופסה לרחוב. אריק בחן תיאוריה של המונח XP עליו דיבר עם הברברי, שהוסיף לו שמדי כמה זמן הוא חובר לקבוצה כזו או אחרת והולך לצוד XP. אריק החליט לצאת אל היער לצוד כמה אורקים בתקווה למצוא XP, לא שהוא כל כך הבין מה זה אומר, אבל לפי מה שהוא שמע זה עושה רק טוב. קופסה היה כל כך משועשע מהרעיון עד שהחליט להתחיל לכתוב יומן על הקוסם שהוא פגש. שניהם יצאו אל היער, ואחר טיול קליל מצאו אורק חביב למראה (אפילו עם כל השיניים!) ואריק החליט לתקוף. הפעם החליט אריק שלא יהיה צורך בזעם הפוקימון הקמצ´טקי והטיל כלום רמה שלישית. הקסם פעל מעבר למצופה וכלום לא קרה. אריק היה מאושר מעצמו. לאחר שהאורק כלל לא הגיב התעצבן עליו אריק. הוא הוציא מתיקו את פותחן השימורים הנוצץ שמצא אצל קופסה, והתגנב לכיוון האורק. לאחר כצעד, ירה פותחן השימורים ברק מעורבב עם קרן סגולה כלשהי, האורק התאדה לאוויר. אריק הסתכל בפליאה על הפותחן. "אתה לא יודע מה קוסמים מחזיקים בשימורים" ציין קופסה. במקום שבו היה אורק נחה לה עכשיו קופסה. אריק שמח ורץ לבחון את הקופסה. כן! זה היה XP!!! מה שהוא לא הבין, זה למה כתוב WINDOWS ליד זה. משמצא XP שם אותו בתיק וחזר עם קופסה אל העיר, תוך הילול של הXP המופלא הזה שמצא. "זה כל כך פשוט, כל כך מתוחכם, זה מושלם" התלהב אריק. "זו עוד סתם קופסה שבתוכה יש עיגול מחומר לא ברור. מה אתה מתלהב?!" התעצבן קופסה. אריק באמת לא הבין מה הייתה משמעות הXP והעיגול הזה, אבל הוא החליט ללכת לשאול בבית המשכון לקוסמים. כשהוציא את הXP בחנות כעס עליו המוכר. "תחזיר את זה למקום! אתה לא יודע שזה עושה בעיות עם תוכנות?!" אריק לא הבין מה רצה ממנו המוכר, אבל הוא הכניס את הXP אל התיק. לאחר שגורש מהחנות החליט אריק שזה יותר מדי בשבילו להיום. הוא התחיל לצעוד הרחוב, כשלפתע נתקע בו הוביט מפוחד. "תזהר שם בחורצ´יק" אמר אריק להוביט. ההוביט כתגובה הוציא טבעת זהב והושיט אותה לאריק. "בשבילי? לא היית צריך. רק נכנסת בי. זה קורה..." אריק היה מופתע מהמחווה, ולקח את הטבעת. כשהסתובב ראה מולו חבורה משונה של 8 יצורים משונים, ומאחוריהם 5 פרשים תמוהים, עושים קולות מוזרים. אריק החליט שנמאס לו מזה, הוא הוציא את המקל הטיפשי ונופף בו כמה פעמים לכיוון החבורה, תוך שהוא אומר "ההוביט נכנס בי! הוא נתן לי אותה מרצונו... חמדתי...". לאחר שכולם היו מרוחים על קירות אלו ואחרים הוא ניער את הראש והחליט שהוא לא צריך עוד עצמים דוממים לטפל בהם, הספיק לו קופסה. לכן הוא החליט להחזיר להוביט את הטבעת שלו. אריק הסתובב אריק אל ההוביט המוזר כדי להחזיר לו את הטבעת, כשהוא ראה את ההוביט והילד המשונה עם המשקפים והשריטה שהוא בעט בו קודם מתקוטטים. "מה אתם עושים?!" שאל אריק, תוך שהוא מחזיק את המקל הטיפשי לקראת ניפוף אלים. "אני רוצה את הטבעת!!!" בכה הילד. "אין סיכוי! אני נושא הטבעת. היא שלי!" צעק ההוביט. "אולי תחליפו?" שאל אריק בטון של הורה בוגר. הילד הוציא אבן סגולה. "היא שווה בערך כמו הטבעת" אמר הילד. "לא נכון!" התבכיין ההוביט. אריק ממש התעצבן, ולקח את הטבעת, ואת האבן. "כשתשלימו תקבלו את אלה חזרה." אמר אריק, והכניס את הדברים אל קופסה. "אוי כן! אהה!! אני מרגיש את הכוח בפנים!!!" קופסה נהנה מתכולתו החדשה, ואריק נתן לו מלפפון חמוץ כדי שישב בשקט. קופסה נכנס למין אקסטזה ולעס את המלפפון בזמן שהוא ממלמל "חמדותיי..." מאחורי הילד ניצב איש ענק, מכשף, ועוד כמה זעטוטים, ומאחורי ההוביט התייצבו אותם שמונה מוזרים. בו בזמן מצדדיו של קופסה שעכשיו מלמל מילים לא ברורות וצחק בקול מוזר הופיע פרצוף בהיר, ועין בוערת. קופסה התעצבן והפרצוף והעין ברחו... בנתיים התחילה קטטת רחוב בין שתי החבורות , תוך שאריק תפס את קופסה שעדיין מלמל משהו לא ברור. הענק המזוקן החל להכות נמרצות בגמד ובהוביטים על ראשם בעוד שני הקוסמים החלו לירות צורות שונות ומשונות אחד לכיוון השני. כשנגמר הקרב, אריק וקופסה היו במרחק של כמעט קילומטר, כשאריק מקלל בכעס, וקופסה עדיין ממלמל דברים לא ברורים על כוח וטבעת. "שישרפו באש הגהנום, פוחזים שכמותם! כשיש דברים חשובים לדאוג להם בעולם כמו חפצים קסומים למיניהם, שעלולים לעורר את הרוע, הם מתעסקים באבנים וטבעות! אני אומר לך קופסה, זה פשוט טירוף." אמר אריק ובחן את קופסה שלא הפסיק למלמל מילים לא ברורות על טבעות ואבנים. קופסה לא השיב, הוא היה עסוק בניסיונות נואשים למצוא כישוף שיקנה לו ידיים. "קופסה, תראה לי את הטבעת..." "לא!!! אהה!!!! היא שלי!!! אה!!! רק שלי!!! חמדתי!!!!" קופסה צרח בכל כוחו. אריק הוציא מלפפון חמוץ. "אל תעשה לי את זה! לא! אתה יודע כמה אני אוהב מלפפונים!" ילל קופסה. "נכון שאתה רוצה את המלפפון?" שאל אריק בחיוך מנצח, בזמן שקופסה קיפץ מסביבו והתחנן למלפפון. "אנחנו מכירים את הנוהל, אתה נפתח ומקבל מלפפון." קופסה נפתח מיידית. אריק הגיש לקופסה את המלפפון, תוך שהוא מוציא את האבן והטבעת. האבן נראתה נחמד. משהו שניתן למצוא בביצי הפתעה לקוסמים קטנים. הטבעת נראתה גם היא משעממת למדי. הוא החליט שלא כדאי לשים שוב את אלה אצל קופסה, כנראה שטבעות מחרפנות אותו. הוא הלך לבית המשכון הקרוב ביותר שמצא. כדי לשחק את הקשוח, ניגש אריק ישר לעניין. "אני רוצה 100 זהב בשביל אלה, וגם ספר קסמים, ותיק נשיאה לקופסה, ומסטיק אחד." המוכר המבוהל בחן את מה שאריק הגיש. הטבעת פתאום קיבלה צבע אחר."שיט! הצבע מתקלף." אמר אריק חרישית."אין בעיה! למעשה, אני אוסיף לך גם מטאטא לנוע עליו, ועוד כמה דברים, רק כדי שארגיש טוב עם עצמי" אמר המוכר וצחקק בעליצות. אריק חשב שזהו בית משכון נהדר, הוא רשם את כתובתו למקרה ששוב יתקל בצעצועי ילדים. כנראה שהמוכר הוא אספן, חשב לעצמו. אריק יצא עמוס כל טוב, הוא נכנס לבית מרזח להתאכסן בו לאותו יום והרגיש שעשה עסקה נהדרת. כשחשב מה יהיה עם כל החברים של שני הצוציקים המטרידים החליט שיתן 2 מטבעות זהב לכל אחד, ובזה ודאי יסתיים הסיפור. "רגע! איפה הטבעת?! איפה האבן?!" צעק קופסה, שבדיוק גמר את המלפפון שלו. "החלפתי אותם בכל אלה. נכון שזה נהדר?" אמר אריק והצביע על כל השפע שהיה בתיקו. "אתה אידיוט?! אתה יודע מה זה היה?!" קופסה נחרד. "אתה חושב שהייתי צריך לבקש יותר? טוב, שיהנה בעל בית המשכון, הוא אספן הרי." "אבל...אבל...." גמגם קופסה. "אני יודע שפרידות הן קשות קופסה, אבל עדיף לך בלעדיהן..." אמר אריק. קופסה הוסיף ליומן שלו עם ציון תאריך ושעה "גרם להרס כל היקום, בשביל כמה שטויות, ועוד שמח מהעסקה." "אתה צודק" אמר קופסה לבסוף "באמת אני לא צריך אותן". "זו הדרך... קח מלפפון כחיזוק." קופסה החליט שאם עוד יום או יומיים יחרב העולם, אז למה שלא יהנה מכמה מלפפונים טובים. הוא התחיל לכלות את המלפפון השלישי שלו לאותו יום. BETTER?
 

ntt82

New member
Better it is.

הרבה יותר מובן, כולכבוד. עדיין יותר קווסא מסיפור, אבל אני מניחה שזו כל המטרה לו? _________________ יום לא-הולדת שמח, גל
 
להמשיך, כמובן.

כמו שציינתי זה חביב. אני אשמח לקרוא את השאר. ומלבד זאת - המתחיל במלאכה - אומרים לו גמור, או משהו כזה. _____________ חום לא-הולדת שמח, גל
 
פרק חדש.

פרק 4: EVIL! MWAHAHAHA!!! באותו הערב פקדו את ביתו של הסוחר עמו החליף אריק סחורות קבוצה תמוהה של אבירים ואורקים. "לא לא! לא עם הגרזן!" צעק המוכר בהיסטריה. האורק הענק חייך חיוך לא חינני וריסק את פסל החרסינה היקר של המוכר לאלפי חתיכות... "לא! לא עם החרבות! בבקשה!" ילל המוכר. אחד האבירים במבט נטול מבט, ביקע לשנים ארגז עמוס זהב וכל טוב. "רק לא זה! בבקשה לא! אני אדבר!" צרח המוכר עד שקולו ניחר. גובלין קטן התקרב אליו עם אלבום חדש של זמרת בלונדינית מסוימת. "אהה! לא! רחמים! אני אדבר! רק תרחיק את זה ממני!" הגובלין הכניס את האלבום לתיבת הנשק הרציני של החיל המשותף של הרשעים (חמ"שר) בזהירות. "טוב. בלעתי אותן. אני מאמין שמחר הן יצאו בדרך טבעית..." האורק חייך בנבזיות, והתקרב למוכר. עיניו של המוכר נפערו בבעתה, בעוד הוא מביט בצינור המשונה שהאורק החזיק. "לאא." אמר המוכר והקיא, בשעה שהאורק זירז את התהליך הטבעי... לאחר חיפוש קל במה שיצא, נמצאו הטבעת והאבן. האורק חייך בהנאה, בשעה שהראה אותם למוכר שהיה במחצית הכרתו.הם הסתלקו בדהרה מהירה לכיוון איזשהו הר. המוכר החל לבכות. לאחר מכן התעשת, הבין שסוף העולם קרב. הוא החל לרוץ עירום ברחובות, תוך צעקות "המשקולות שלי מזויפות" בעודו מחזיק משקולת למדידת זהב. (לא ידוע מה גרם כמובן אחר כך למותו, המיוחס למון עירוני זועם במיוחד) אריק וקופסה שעטו במורד המדרגות המוביל לחדר האוכל. הם התיישבו במהירות המקסימלית שאפשרו להם התנגדות האוויר, כוח הכבידה, וכוח שטרודל (כוח מיוחד המצוי רק בעיר הספציפית הזו, המושך כל דבר לכיוון של השטרודל הוינאי הקרוב ביותר. מזל שחנות השטרודלים המקומית נסגרה לפני אלפי שנים...) הם הסתכלו בהלם בשעון, שהראה שזמן הגשת ארוחת הבוקר חלף לפני כשלוש שעות. לאחר מספר איומים על מלצרים שונים, השף, בעל הבית, קוסם העיר, ברברי ענקי, ודרקון זכו השניים לארוחת בוקר."אמרתי לך שהדרקון יפחד ממני" אמר אריק בגאווה. קופסה חשף מערכת שיניים שהייתה מרתיעה (והרתיעה) דרקון, ואריק השתתק. לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר (עוף שלם, כמה פרות, חלקת גזר, שלושה-עשר כיכרות לחם, ארבע קופסאות משפחתיות של מלפפונים חמוצים, הר קטן של פירות העונה, חבית בירה וגלידה לקינוח) היו מוכנים השניים להמשיך את היום. "אולי נשאר גם לצהריים?" הציע אריק. "אני לא חושב שהעיר תעמוד בעוד סיבוב. לא ידעתי שאתה אוכל כל כך הרבה..." ציין קופסה. "אלה היו הנחשים מהשרשרת! אתה ראית שהם חיסלו עוף שלם! ומה אתה בוכה? אכלת רק מלפפונים חמוצים!" התרגז אריק. למרות שאריק עוד היה רעב, הם המשיכו את היום. כשיצאו עברו ליד דוכן פלאפל (אין לי מושג מה עושה פלאפל בעיירה ציורית של לפני מאות שנים, אבל תהיו בטוחים שיש לזה סיבה טובה. או שלא) "אבל יש להם סלטים בחינם! בחינאאאאאאם!!! אתה שומע קופסה?! חינם!" אריק לא יכל להתמודד עם הרעיון של סלטים חינם, בעוד קופסה גורר אותו בכוח ממקור האוכל הבלתי נדלה. לאחר שיצאו מן העיר נתקלו באדם שוכב על אמצע הדרך. קופסה חשב לנגח אותו כהרגלו, אלא שאריק רכן אליו. "אדוני, אתה בסדר?" "האא? זה אתה?! תתרחק ממני! לא מספיק הצרות שהביאו עלי הדברים שלך, עכשיו לקחו לי אותם!" "מי?" "כמה אבירים ואורקים." "אני נשבע שאחזיר לך אותם." אמר אריק באבירות, והתחרט בכל מאודו. קופסה הוסיף ליומן "הטיל על עצמו משימת התאבדות בשבועה" "זה הולך ומשתפר" אמר קופסה וצחקק. לאחר חילופי תודה יצאו השנים לדרך. "אם אני הולך להלחם בחמש"ר, אני צריך להתכונן." אמר אריק בנחישות. "ואני צריך להביא קהל. מופע כזה לא יהיה הרבה זמן." אריק הלך למקדש הקרוב, קיבל ברכות, קמעות וסמלים. ואז הוא התחיל להצטייד.
 
WOW! לא כל כך הרבה תגובות במכה אחת

יבש... טוב, כנראה בסוף הסיפור שלי לא משהו גם אחרי השפצורים הקלים, דימונסאי מדי... נראה לי שבזאת אני אפרוש, ואולי מתישהו נכתוב משהו חדש.
 
למעלה