אדם וחוה

[מיכל 87]

אדם וחוה

הי, אני לא בטוחה אם זה הפורום הנכון לשאלה הזאת, אם לא, אנא הפנו אותי לפורום המתאים:
ולשאלה:
מאדם וחוה נולדו כל אוכלוסיית העולם, אז איך זה שיש גזעים שונים? (אנשים כהים, בהירים, מלוכסנים וכו'..)?

 

[קבליסט ותיק]

זה בדיוק הפורום הנכון

למה את הולכת עד אדם וחווה?
להזכירך, אוכלוסיית העולם של אדם וחווה נמחתה מהארץ בזמן המבול לאחר שחטאו,
והתחילה מחדש מנוח ושלושת בניו, שם חם ויפת.

כמה דורות אחרי זה שוב חטאו ודור הפלגה בנו את מגדל בבל כדי להילחם בקב"ה,
וכדי לבלבל אותם הקב"ה הפיץ אותם על כל פני הארץ וכך הם הפכו עם הזמן לעמים וגזעים שונים,
שנאמר:

" (בראשית פרק יא):
ו. וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
ז. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
ח. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.
ט. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ."

והסיבה לצבעים והצורות השונות נעוצה בסוגי מזג האוויר שבכל אזור על פני כדור הארץ,
כפי שאומר זוהר הקדוש:

" (זהר ויקרא דף י, א):
כל הישוב - כלומר, העולם והאנושות שעליו - מתגלגל בעיגול ככדור,
אלה- כלומר חלקם מתגוררים למטה, בתחתית הכדור, ואלה למעלה.
וכל אלה הבריות - המתגוררים בחלקים השונים של הכדור - שונים בחזותם - בצבעם, בקלסתר פניהם, וכדו`,
מחמת שינוי מזג האויר, כפי מזג האויר של כל מקום ומקום."

 

[מיכל 87]

תשובה יפה.. ועוד שאלה-

גם על ספר בראשית,
הבנתי שהנחש נוצר בתחילה עם רגליים ולאחר החטא קוצצו רגליו.
השאלה שלי, מה קרה עם הנחשה? האם גם לה נקצצו הרגליים? והאם גם היא גורשה מגן עדן?

 

[קבליסט ותיק]

הנחש הקדמוני

כל המציאות לפני החטא היתה רוחנית בלבד,
שנאמר על האדם הראשון שהיו לו "כותנות אור",
ורק לאחר "חטא אדם הראשון" נפלה המציאות הרוחנית הזו למציאות גשמית (היינו גורשה מגן העדן),
כפי שאנו מכירים אותה היום- עם בני אדם ושאר בעלי חיים הגשמיים.

כך שגם אדם הראשון חווה והנחש היו מציאויות רוחניות לפני החטא,
וכל הסיפור המקראי בתחילת ספר בראשית הוא רק מטפורה וסודות נשגבים,
שכל הזוהר הקדוש וספרי הקבלה בנויים עליהם ועל הסודות שלהם.

על כל פנים הנחש הקדמוני מייצג את יצר הרע והס"מ,
והיתה לו אישה רוחנית שנקראת ל-י-ל-י-ת (אסור לכתוב או לבטא את שמה במפורש),
והיא הפכה אחרי החטא לכוח רוחני שלילי של אם כל השדים.

 

[מיכל 87]

וואי רגע......

נראה אם הבנתי נכון,
רק כאשר אדם וחוה גורשו מגן עדן הם ראו את העולם שנברא בשישה ימים, עם כל החיות והצמחיה? לפני כן הם היו בגן עדן ושם לא היו חיות גשמיות?

 

[קבליסט ותיק]

נכון אבל נדייק יותר

למציאות הגשמית שאנו רואים עכשיו יש שורש רוחני שממנו המציאות הגשמית נמשכת,
כך שנכון שאדם וחווה ראו את המציאות הגשמית שלנו עם כל החיות והצמחייה כמו היום רק אחרי החטא,
אבל לפני כן הם גם כן ראו, אבל רק את המציאות הרוחנית של הדברים הגשמיים בשורשם העליון.

וגם העניין של השישה ימים זה לא מציאות גשמית כפשותו אלא גם כן מטפורה רוחנית,
שהרי ההגדרה של יום גשמי היא סיבוב של השמש סביב כדור הארץ,
ורק ביום הרביעי נבראו המאורות -"המאור הגדול"(=השמש) ו"המאור הקטן" (=הירח),
כך שאיך היו שלושה ימים לפני כן ?

מצד שני כתוב (בראשית א): "ג. ...וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.
ד. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
ה. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד."

אז אם לא נבראו עדיין המאורות אז איזה ערב ובוקר יום אחד (יום ראשון) היה?
אלא שוב זו מטפורה על בריאת האור הרוחני - היינו המציאות הרוחנית שהיא השורש של כל הבריאה,
והפריד את המציאות הזו בין אור לחושך- היינו מציאות רוחנית של טוב (אור-יום) ורע (חושך-לילה),
ולכן האור הרוחני שהוא השורש כל המציאות נברא דווקא ב"יום הראשון"- היינו מטפורה לבהתחלה.

 

[מיכל 87]

הי, מצטערת שאני מפציצה ככה בשאלות

באמת זו היתה שאלה שגם עלתה לי מאיפה הגיע האור של היום הראשון.
אז אם כבר על המאורות, ביום הרביעי נבראו השמש הירח והכוכבים נכון? (אני כבר לא בטוחה כ"כ אחרי ההסבר שלך על הרוחניות..)
אז זאת אומרת שכל הכובים נבראו ביום הרביעי? כולם? כל הפלאנטה? שביל החלב? הכל??

 

[קבליסט ותיק]

אין בעיה, זה בדיוק המקום והפורום לכך כאמור

כן, כל הכוכבים נבראו ביום הרביעי כולל הפלאנטה ושביל החלב אבל רק בכוח,
ושוב, כי מה שבאמת נברא "ביום הרביעי" זה רק השורש הרוחני שלהם,
ורק אחרי החטא ונפילת המציאות הרוחנית למציאות גשמית הם יצאו לפועל,
בצורה הגשמית שאנו מכירים היום, כפי שאומר ספר הזוהר פרשת וירא:

"(פרוש הסולם עמוד קנ"ה):
א) רבי חייא פתח, כתוב: 'הניצנים נראו בארץ עת הזמיר וגו', הניצנים נראו בארץ,
פירושו כאשר ברה הקב"ה את העולם נתן בארץ כל הכח הראוי לה, והכל היה בארץ.
אבל לא הוציאה פירות בעולם עד שניברא האדם.
כיוון שנברא האדם, הכל נברא בעולם, שהארץ גילתה פרותיה וכוחותיה שנפקדו בה.
ואז נאמר: 'הניצנים נראו בארץ'.

ב) כעין זה לא נתנו השמים כוחות לארץ, עד שבא אדם. וזה שכתוב:
'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו', 'כי לא המטיר וגו',
נסתרו בה כל אלה התולדות ולא נגלו, והשמים נעצרו ולא המטירו על הארץ,
משום שאדם אין וגו', שעוד לא נמצא ועוד לא נברא, והכל נתעכב מלהגלות בסבתו.
כיון שנראה אדם מיד הניצנים נראו בארץ, וכל הכוחות שנסתרו נתגלו וניתנו בה."
סוף ציטוט.

היינו עד שלא נברא האדם בפועל בצורה הגשמית של היום (אחרי החטא),
שאר המציאות הגשמית היתה נסתרת ורק בכוח ועוד לא יצאה לפועל, כאמור בזוהר.

 

[אורחת בפורום1]

סליחה על ההידחפות

אבל אם כבר מדברים על הבריאה, תוכל להסביר לי בבקשה איך ייתכן שיש בספר התנ"ך שני סיפורי בריאה שהם סוג של מנוגדים זה לזה?
הרי שבאחד האדם נוצר מעפר, כלומר הוא נחות ובסיפור השני הוא "נזר הבריאה" ששולט בבעלי החיים על פני האדמה?

*שלא יווצר רושם מוטעה, אני שואלת מתוך התעניינות ולא במטרה להתנצח*

 

[קבליסט ותיק]

זו ממש לא הידחפות, בשביל זה אנחנו והפורום פה

שאלת שאלה ממש יפה וטובה.

כפי שאת בוודאי יודעת "האדם" בנוי משני חלקים- גוף ונשמה,
כך שמבחינת הגוף - הוא נוצר מהעפר, והוא באמת נחות ושפל,
וגם נברא ביום אחרון של הבריאה, אחרי כל שאר הברואים, שכולם קדמו לו.

ומבחינת הנשמה - הוא חלק אלוקי ממעל ונוצר מהאור הרוחני שנברא ביום הראשון,
ומהבחינה הזו הוא "נזר הבריאה" ששולט בבעלי החיים על פני האדמה,
ונוצר לפני כל שאר חלקי הבריאה ולכן יותר חשוב מהם.

עכשיו אם האדם הוא צדיק והולך אחרי הרוחניות שלו (הנשמה) ומצוות בוראו,
אז אומרים לו שהוא באמת "נזר הבריאה" ויותר חשוב מכל חלקי הבריאה וכולם מפחדים ממנו.

ואם הוא רשע, שהולך רק אחרי תעוות הגוף שלו ורצונותיו הבהמיים ומורד בבוראו ומצוותיו,
אז אומרים לו - רשע, מה אתה מתגאה? אפילו יתוש קדם אותך,
היינו את הגוף שלך שאתה הולך אחריו שבא מהעפר ונברא אחרון, והוא זה שמפחד מכל הבריאה.

כמו שראינו ברשעים כגון קיין שמרד בבוראו ואז הוא היה נע ונד וכל החיות רדפו אחריו,
ולעומת זה צדיקים כמו אברהם חנניה מישאל ועזריה, שזרקו אותם לכבשן האש והיא לא שלטה בהם,
ודוד שהרג בידיו אריה, ודניאל שזרקו אותו לבור של אריות שלא אכלו 3 ימים והם פחדו ממנו.

 

[REALI]

אכן שאלה יפה וחשובה,

קודם כל יש להעיר שבשני הסיפורים האדם נברא מן העפר, שהרי כשהקב"ה אומר "נעשה אדם" למי הוא אומר זאת? חז"ל מבארים שחלק מסויים בבריאה הקב"ה בעצמו ברא יש מאין, והוא אמר ויהי, וחלק מהבריאה הוא ציווה על הארץ, השמים או המים ליצור, כמו שכתוב "תדשא הארץ, תוצא הארץ, ישרצו המים" וכך גם ביצירת האדם הוא משתף אותם יחד איתו ביצירת האדם ואומר להם "נעשה אדם", כלומר שגם כאן האדם נברא מן הארץ, ובמילים אחרות מן העפר. (במאמר מוסגר, עקרון זה גם מבהיר לנו שהבריאה נעשתה בחלקה בבריאה חדשה ומיידית יש מאין ע"י הקב"ה, ובחלקה בתהליך אבולוציוני ארוך ע"י הארץ והמים, שהרי הארץ לא יכולה להוציא חיות מיידית כמו שהקב"ה יכול, אלא היא יכולה רק ליצור אותם בתהליך טבעי וארוך).

וכעת לשאלתך. העולם בנוי משלושה מיימדים: מקום, זמן, חיים. ובלשון חז"ל - עולם, שנה, נפש.
הפרק הראשון בבריאה מתאר את הבריאה כשבמוקד מיימד הזמן. כאן מופיע התפתחות העולם ותהליכים אבולוציונים והעולם נברא שלב אחר שלב, החל מהמסגרת וכלה ביצורים הנעלים ביותר. לעומת זאת פרק ב' מתאר לנו את הבריאה ממוקד המקום והנפש, כלומר האדם. לכן כאן אנו מרוכזים במקום המרכזי בעולם - גן עדן (דבר שלא מתייחסים אליו בפרק א' שמתעלם מחשיבות מיימד המקום) וכן מתחילים מן האדם ורק אחר מופיעים הצמחים ובעלי החיים. זה לא בגלל שהם נבראו לאחר האדם, שהרי ראינו בפרק א' שהם נבראו לפניו, ואכן גם אין כלל התייחסות לזמנים כאן בפרק ב' וכתוב "ביום עשות ה' א-לוקים ארץ ושמים" כלומר אין התייחסות לשבעת ימי ההתפחות. אלא שכאן בפרק ב', יש מיקוד במרכז העולם ולכן מתחילים מן האדם שהוא מרכז הבריאה ומכאן יוצאים למעגלים החיצוניים יותר כפי היחס שיש להם לאדם. כלומר יכול להיות שכבר היו לפני כן צמחים ובעלי חיים אך לא היה שום חשיבות לקיום שלהם ושום משמעות אמיתית לקיום שלהם עד שהקיום שלהם ניבחן ביחס לאדם שהוא המרכז. ולכן בהתחלה אין צמחים כי אין אדם לעובדם, ורק אחר שנברא האדם מופיעים הצמחים למענו בגן עדן שהוא יוכל לעובדה ולשומרה, וכן בעלי החיים לא הופיעו עד שהאדם ניצרך להם למצציאת עזר כנגדו, ואף נתינת שמותם הוא ע"י האדם כלומר שמם ומהותם נקבע עפ"י יחסם לאדם. גם הקב"ה עצמו מופיע בפרק ב' כמי שפועל ובורא את הדברים בעולם לצורך האדם והכל סובב כאן סביב מרכז העולם שהוא האדם. לעומת פרק א' שמתחיל מן הקב"ה עצמו שהולך ובונה את העולם ששרוי בתוהו ובוהו וממילא אין כאן עדיין מרכז בעולם שאפשר להתמקד בו והמיקוד הוא בקב"ה שקדם לעולם ועומד מעליו.

עוד הסתכלות ממבט עמוק ושונה על ההבדל בין הפרקים והאדם שבהם, ניתן למצוא כאן.