רציתי רק לומר תודה.
לפעמים נדמה לי, שהנני הכותבת הכי צעירה כאן. אולי לא הכי צעירה מבין הקוראים אך מבין אלו שהראו עוז ואחזו בקולמוס מקלדתם והחליטו לחשוף מעט מנפשם, ממחשבתם מיצירתם לקהל הפורום המגוון והנרחב.
אי לזאת, רוצה אני להודות לכל "זקני שבט הפורום" המרעיפים עלי ועל הקוראים האחרים מבינתם, ניסיונם העשיר והנרחב ומשתפים את נשמתם, בזיכרונותיהם ומעלליהם. מעשירים בידע ובמעשיות את רוחי הצמאה לבינה והרפתקה מעבר למוצע בספר, סרט או הצגה, מעבר גם לחוויה האישית.
השנים המצטברות מוסיפות למשקל האישיות הניבטת למכביר מכל רשומה הנכתבת בשקיקה, השקעה ואהבה מלב מבוגר, האדיב מספיק לחלוק עמי ואחרים בזיכרונות וסיפורים עם מוסף אחד יותר.
אנו נוטים לחגוג את צעירותנו ונובחים בכסילות "העולם שייך לצעירים". מתעלמים ושוכחים כי בצעירותנו אנו רק לומדים. בזקנותנו - אנו מבינים.
הצעיר הוא בעל עיניים טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו - פשטות שמיני רבים נכשלים להבין מתוך היסח דעת או טיפשות ולאחרונים, גם הזקנה לא תביא חוכמה אלא רק תמיר טיפשות רגילה בערמומיות ובשחצנות בלתי נלאית.
מעל במת "התמכרויות קטנות" נוכחת ולומדת יום יום, אנו לא מזדקנים, אלא משתבחים. לאלו שיופי החן ויופי הגוף היו תמיד אבן בוחן לחייהם ולחיי אחרים, לעולם יבחרו לראות רק את תאי הגוף העתיקים וינחרו בבוז לאמרות שיער שיבה, עיוורים לגרפיטי של האלוהים.
לעצמי ארשום, התבגרות ,זאת מותרות שלא כולם זוכים לה. אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק.
מכאן מאחלת לכל הכותבים הנהדרים והטובים כאן – באמת - ולכל הקוראים באשר אתם, הוקירו את מי שאתם בכל גיל וזמן וחלקו מעט מימנה גם לאחרים.
לפחות אני מנסה. תודה לכולכם.
לפעמים נדמה לי, שהנני הכותבת הכי צעירה כאן. אולי לא הכי צעירה מבין הקוראים אך מבין אלו שהראו עוז ואחזו בקולמוס מקלדתם והחליטו לחשוף מעט מנפשם, ממחשבתם מיצירתם לקהל הפורום המגוון והנרחב.
אי לזאת, רוצה אני להודות לכל "זקני שבט הפורום" המרעיפים עלי ועל הקוראים האחרים מבינתם, ניסיונם העשיר והנרחב ומשתפים את נשמתם, בזיכרונותיהם ומעלליהם. מעשירים בידע ובמעשיות את רוחי הצמאה לבינה והרפתקה מעבר למוצע בספר, סרט או הצגה, מעבר גם לחוויה האישית.
השנים המצטברות מוסיפות למשקל האישיות הניבטת למכביר מכל רשומה הנכתבת בשקיקה, השקעה ואהבה מלב מבוגר, האדיב מספיק לחלוק עמי ואחרים בזיכרונות וסיפורים עם מוסף אחד יותר.
אנו נוטים לחגוג את צעירותנו ונובחים בכסילות "העולם שייך לצעירים". מתעלמים ושוכחים כי בצעירותנו אנו רק לומדים. בזקנותנו - אנו מבינים.
הצעיר הוא בעל עיניים טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו - פשטות שמיני רבים נכשלים להבין מתוך היסח דעת או טיפשות ולאחרונים, גם הזקנה לא תביא חוכמה אלא רק תמיר טיפשות רגילה בערמומיות ובשחצנות בלתי נלאית.
מעל במת "התמכרויות קטנות" נוכחת ולומדת יום יום, אנו לא מזדקנים, אלא משתבחים. לאלו שיופי החן ויופי הגוף היו תמיד אבן בוחן לחייהם ולחיי אחרים, לעולם יבחרו לראות רק את תאי הגוף העתיקים וינחרו בבוז לאמרות שיער שיבה, עיוורים לגרפיטי של האלוהים.
לעצמי ארשום, התבגרות ,זאת מותרות שלא כולם זוכים לה. אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים. אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק.
מכאן מאחלת לכל הכותבים הנהדרים והטובים כאן – באמת - ולכל הקוראים באשר אתם, הוקירו את מי שאתם בכל גיל וזמן וחלקו מעט מימנה גם לאחרים.
לפחות אני מנסה. תודה לכולכם.