מה זה כלונסאות?
כלונס בהגדרה הוא גליל המוכנס לתוך הקרקע ומשמש לביסוס מבנים, גשרים וסוגים שונים של מיגונים. מטרת הכלונס היא לעבור קרקע או מים שאינם טובים לביסוס בגלל שחלשים מידי מכדי לקבל את העומסים של מה שהולך להיות מונח שם, לתוך קרקע יציבה שמסוגלת לקבל עומסים כאלה. כל מי שהיה במזרח הרחוק או ראה סרטי טבע משם ומאזורים נוספים עולם בהם יש יותר מים מקרקע, ראה בתי עץ מורמים מהמים בעזרת כלונסאות עץ שתקעו לתוך הקרקע הבוצית שמתחת למים. על הרעיון הזה מבוסס רעיות קידוח הכלונסאות לבניה. בקרקעות שאינן טובות לביסוס מחשש שהן מתנפחות עם ירידת הגשמים, או מצטמקות ביובש, כאשר הסלע מאוד רך ומתפורר, בקרקעות ביצה לשעבר, קרקעות שמולאו בשפכי קרקע מחפירות או מפסולת, מומלץ לבצע קידוחי כלונסאות כדי לעבור את השכבות האלה ולהגיע לקרקע היציבה שמתחתן. בהעדר קרקע יציבה גם בעומק, הכלונסאות גודלים בנפח כדי ליצור חיכוך חזק יותר עם הקרקע וזה, יחד עם משקל המבנה, אמור למנוע תזוזות שגורמות לסדיקה של המבנה. בארץ לקחו המתכננים את נושא הכלונסאות "רחוק יותר" ולמעשה כמעט אין סוג קרקע כיום בו הם לא מתכננים כלונסאות, אם צריך ואם לא צריך. בקרקעות בהן יש סלע קשה כמו בהרי ירושלים או בגליל, מביאים מכונות שקודחות בסלע בשביל ליצור את החור בו יוכנס הברזל וישפך הבטון. בחולות מביאים מקדחים אחרים ומתפללים שלא תהיה קריסה של הקידוח לתוך החור לפני שממלאים אותו בבטון. ב-2 הדוגמאות האחרונות הקידוחים והכלונסאות מיותרים כי יש גם שיטות ביסוס אחרות לקרקעות כאלה וכמובן הרבה יותר זולות. הכלונסאות מהירות יחסית לבצוע ולכן הקבלנים אוהבים אותן. תוך יום אחד גומרים קידוח של עד 30 כלונסאות (בקרקעות הרכות יותר... לא בסלע) ויוצאים מהקרקע. גם המתכננים אוהבים את הכלונסאות כי זה "נותן להם לישון בשקט בלילה" מהסיבה הפשוטה שבדרך-כלל הכלונסאות הן יותר ממה שצריך מבנה פרטי לביסוס ולכן אם יהיו סדקים הם יוכלו לטעון שתכננו יותר ממה שצריך. מלווה את המתכננים תקן 940 לביסוס מבנים בקרקעות "בעייתיות" כאשר הוא כשלעצמו תקן "ממליץ" בהגדרה ומכיל הערה שא תמצאו כמוה בשום תקן אחר... "המבנה צפוי להיסדק גם אם תכננו לפי התקן הזה"....(לא ציטוט מדוייק)...מה שאומר שמי שמתוכננות לו כלונסאות ושפך על זה 70-100 אלף ש"ח ולמרות זאת נסדק לו הבית, יכול לפנות בתלונות לתקן... במהלך 35 השנים בהם אני מלווה את הבניה בארץ, כבר ראיתי כל סוג אפשרי של כלונס, יחד עם כשלים שקרו למרות שהיו משוכנעים שבשימוש בו, לא יהיו כאלה... > ברמת הגולן בוצעו מאות "מיקרופיילים" = כלונסאות קטני קוטר שקוטרם עד 40 ס"מ, כדי להתגבר על בעיה של החרסית הכי כבדה בארץ שלוחצת 40 טון לכל מ"ר לכל הכיוונים. הכלונסאות תוכננו ע"י המומחה שפיתח אותן וזכו לגיבוי של כלל המהנדסים בארץ. על הכלונסאות האלה בנו מבנים מבטון מזויין למגורים, בני קומה אחת...כל המבנה עשוי בטון מזויין ב-300, 20 ס"מ עובי רצפות תלויות, קירות ותקרות של 25-30 ס"מ עם 2 רשתות פלדה וכמות ברזל כמו בממ"ד כי זו הייתה בניה בטחונית. הרצפות הופרדו מהקרקע על ארגזי קרטון כוורת, כמו גם קורות היסוד שקיבלו הפרדה צידית עם לוחות אסבסט/צמנט מיוחדים למטרה זו. הקידוחים ירדו לתוך סלע הבזלת, דרך הקרקע התופחת שעוביה היה לפעמים 3 מ' (יותר מהעומק בו משתנה תכולת הרטיבות של הקרקע לאורך השנה) ונכנסו לעומקים של עוד 7 מ' בסלע. כל הבתים סדוקים באלכסונים מעל ומתחת לחלונות ויש גם סדיקה בקירות הפרדה בין היחידות... חברת "סולל בונה" הגדולה שהייתה אז בשיא תפארתה, הייתה הקבלן. הבדיקות היו תקינות לחלוטין. הברזל לפי הספרים. העבודה בוצעה בפקוח צמוד של יועץ הקרקע, המהנדסים ומפקחים מגורמים שונים... ונסדק. למה נסדק? עד היום אף גורם לא בדק ולא לקח אחריות...כי כולם היו "מכוסים"...תכננו כמו שצריך, ביצעו כמו שצריך בלי קיצורי דרך... הקרקע אשמה! במורדות הרי ירושלים יש סלע גיר רך יחסית שידועות בו בעיות ביסוס רבות. כלונסאות בקטרים של 90-110 ס"מ לעומקים של 13-17מ' בוצעו שם וכל המבנה או חלקים ממנו...גלשו יחד עם הכלונסאות וחלק מההר במורד... הסדיקות שנוצרו היו כה גדולות שניתן היה להעביר לחיצת יד בין העומד בחוץ לעומד בפנים... אף אחד לא לקח אחריות...הקרקע הייתה אשמה ואפילו לא היו רעידות אדמה באותן שנים. נכון להיום, כמו לפני 30 שנה ויותר, נושא הקרקע נשאר 10% מדע ו-90% תאוריה וכתוצאה מכך כולנו משלמים...והרבה. בניית בית פרטי היא השקעה כלכלית כבדה. באיזהשהו מקום, כל אחד שבונה, צריך לעשות חשבון כלכלי במה כדי להשקיע... בביסוס כבד שלא בטוח שייתן את התשובה, או בשיטת בניה שלא תצריך את הביסוס הכבד הזה... הבעיות בבצוע הכלונסאות מתחילות כבר בתכנון. יועץ הקרקע ממליץ על מינימום מספר של כלונסאות והמהנדס מתכנן כמות של פי 3 ממה שצריך ביוצרו מצב בו אף כלונס לא מקבל את העומס המינימאלי שדרש יועץ הקרקע... התוצאה - יועץ הקרקע אינו אחראי יותר כי לא ביצעו את אחת מהנחיותיו החשובות ביותר. המהנדס כותב בתוכנית כי יש לצקת את הכלונסאות עם צינור שיורד עד תחתית הקידוח או 1מ' מתחתית הקידוח והקבלנים שופכים את הבטון עם שרוול (במקרה הטוב) של 2 מ' בלבד ביוצרם סגרגציה (הפרדה של חלקי הבטון במהלך הנפילה כך שהחצץ נפרד מהתערובת ומשיג את תערובת המלט והחול בדרך לתחתית הקידוח) ובכך למעשה התערובת מוחלשת מאוד והכלונס אינו יכול לקבל את לחצי הקרקע באם ייוצרו כאלה. התוצאה - המהנדס לא אחראי כי לא מילאו הוראה חשובה שלו... הקבלן מכין את הברזל לפי התוכניות, מבצע את הקידוח לעומק הנדרש, מביא משאבה (במקרה הטוב) עם צינור ארוך שמושחל לתוך הלולין של הברזל ומועלה תוך כדי יציקה כלפי מעלה ובכך מונע סגרגציה...עד כאן הכל טוב, כולל בדיקות הבטון... הקבלן ממשיך ומבצע קורות יסוד, מניח אותן על קל-קר בעובי 20 ס"מ להפרדה מהקרקע, יוצק אותן ומכסה...עם הקרקע שהוציאו מהקידוחים...משני צידי הקורות...ללא איטום הקורות וללא הפרדה שלהן מהקרקע הבעייתית עם קל-קר דק... התוצאה - דחיפה של הקורות כלפי מעלה ובעיקר לצדדים, כבר בגשם הראשון, יחד עם קירות הבלוקים... מי אשם? אף אחד לא... איך זה יכול להיות? המהנדס לא כתב שנדרש לאטום את קורות היסוד (על-פי התקנות בדבר איטום מדים ומרתפים)...הקבלן לא ביצע כי לא היה כתוב... לכן הוא לא אשם...(?) מי סובל מהסדיקה? נכון! הבונה התמים שנאלץ לבצע תיקוני סדיקה כדי למנוע חדירות מים לתוך הבית...עם קבלן שיפוצים כלשהו שיביא לו כל מיני חומרי איטום משויצריה... סיבות נוספות לסדיקות מבנים על כלונסאות: > חדירת מי גשמים אל מתחת למבנה שרצפתו מורמת מהקרקע. רטיבות הקרקע בקיץ מתחת למבנה, גבוהה מרטיבות הקרקע שמחוץ למבנה ועקב כך לחצי הקרקע הצידיים לאורך זמן, על הכלונסאות ובעיקר על החיבור בינן לקורות היסוד, עולה ועולה, עד שנוצרת סדיקה. בעלי הבית לא מודעים לסדיקה המוסתרת מהם בתת הקרקע או ע"י צמחיה והסדיקה מתרחבת בגלל החלדה של הברזל ועקב כך הרחבת הסדיקה של הבטון. במקרים קיצוניים, נוצרת סדיקה בפינת קיר המבנה בחיבור העמודים לקירות הבלוקים ובמקרים קיצוניים אחרים הכלונס ניתק מקרות היסוד... אחרי 30 שנה בערך.... > יציאות המרזבים נגמרות 20 ס"מ מהקיר החיצוני וכל מי הגשמים זורמים אל מתחת למבנה... התוצאה כתובה למעלה. > הקרקע אינה משופעת מהמבנה החוצה ומי הגשמים "רצים" למקום הנמוך ביותר...אל מתחת למבנה... התוצאה כבר כתובה למעלה. > צנור ביוב מחלחל לתוך הקרקע מחיבור אליו חדר שורש של עץ או שיח עם שורשים שמחפשים מים כי עצרו את השקיית הגינות בגלל הבצורת... מי הביוב שהם גם קורוזיביים ויודעים למסמס בטון לאורך זמן, פוגעים בציפוי החיצוני של הכלונסאות...כי לשם הכי קל למים לזרום...לכיוון הקידוח. הפגיעה בבטון הכלונס יוצרת פגיעה בברזל שמפוצץ את הבטון ויוצר סדיקה שמבטלת למעשה את המעבר דרך הקרקע שאינה טובה לביסוס. התוצאה - התרוממות פינה של המבנה וסדיקה אלכסונית מהקרקע עד לגג, אשר לא תיפסק לאורך זמן אלא רק תגדל. ברעידות אדמה רציניות, כמו באילת למשל, הבתים שהיו להם כלונסאות ונבנו בשיטה של בטונים+בלוקים+טיח, היו אלה שניסדקו הכי חזק. למה? כי הרעידות תפסו את הכלונסאות כבר בעומק והעלו את מומנט הרעידה דרך הכלונסאות לעמודים ולקורות הבתים שנשאו במאמצים שנגרמו להם, אבל החיבורים עם הבלוקים לא... התוצאה - מס רכוש עבד שם הרבה וקשה...אבל ההוצאות היו על האנשים כי תמיד מצאו משהו שהקבלן או הבונים לא בצעו כמו שצריך... ההוצאות לבונים היו של אלפי שקלים על בצוע אטימות, תיקוני סדקים וציפוי בתים מחדש... כלונסאות? זה בסך הכל סוג של ביסוס וזה בפרוש איננו סוג שפותר את כל הבעיות... שנה טובה לכולם.