האם פרפרים נוחתים על כתפך?
האם פרפרים נוחתים על כתפך? מאת ג'אן טינצ'ר מאנגלית: נילי גרוסמן האם פרפרים נוחתים על כתפך? האם את מסוגלת ללכת בטבע מבלי להפריע לחיות? האם תינוקות מפסיקים לבכות כאשר את נכנסת לחדר? מה באמת שואלות אותך כל השאלות האלה? הן שואלות אותך האם יש בך שלווה. פחד מושך פחד. שנאה מושכת שנאה, שלווה מושכת שלווה. מה המרכיב העיקרי אצל אנשים שלווים? הם מתרחקים דרך קבע ממחשבות כזב ופחד. פחד שדברים לא יסתדרו. אדם המצוי בשלווה, החי בשלום עם עצמו וסביבתו, פועל בתדר גבוה יותר מאחרים. אין משמעות הדבר שלא ניתן להשיג שלווה אם אינכם יודעים כיצד לפעול בתדר הגבוה יותר. משמעות הדבר היא שאינכם בתדר גבוה יותר אם אינכם חשים שלווה. אנשים רבים רוצים שלווה בחייהם, אך הם אינם מוכנים לוותר על החיים כפי שהם מכירים אותם. למשל, אם ימצאו שלווה, מה יקרה לחיי המשפחה שלהם? מה יחשבו חבריהם? מה יקרה לחיי היומיום שלהם? אנשים לא אוהבים "לטלטל את הסירה", אם ניתן להתבטא כך. הם כבר משחקים במשחק החיים באמצעות "הציוד" המצוי ברשותם. "הציוד" שלהם הוא, לדוגמה, מצבי-רוח רעים וכעוסים המשיגים תוצאות. לדוגמה, אם הילדים אינם מתנהגים כשורה, במידה ואבא/אימא לא יגיבו כפי שהם מגיבים תמיד, הם לא יקבלו את התוצאות שהם מקבלים תמיד. הם "מטלטלים את הסירה", ומעניקים להם את התחושה שאם יהיו נחמדים, דבר לא יעשה ואף אחד לא יכבד את סמכותם. יש אנשים המוצאים נחמה בתגובותיהם השונות לדברים, אפילו ביודעם שהן שגויות. הם אוהבים שלווה, אבל... יש המרגישים שיידרש מאמץ גדול מדי בשביל ללמוד כיצד להיות שלווים, אחרים חשים שאף אחד לא יחבב אותם אם ישתנו, ואחרים חושבים שאנשים יחשבו שהם "ילדים טובים ירושלים". תפיסה מוטעית שכיחה אחרת היא הסברה שאנשים ינצלו אותם. יהיו מחשבותיהם אשר יהיו, הן מרחיקות אותם מהשלווה. הן מרחיקות אותם מקיום רגוע יותר. האם כזה הוא מצבך? ובכן, אם כן, הקדישי דקה וחשבי. אם את שלווה, האנשים הסובבים אותך שלווים. זכרי, שלווה מושכת שלווה. דמייני את ביתך שרוי בשלווה. עדיין נראה כעבודה קשה? מה אם אומר לך שאין זה כך. כל שדרוש הוא החלטה מודעת להקדיש כמה דקות בכל יום, כמה פעמים ביום, לשבת או לשכב בשקט ולחשוב רק על דברים המעניקים לך שלווה: "אני שלווה. אני אהבה. אני אהובה. אני אוהבת. יום נפלא היום". כעת, משנגמר הזמן ואת חוזרת לחיי היום-יום, נחשי מה. שוב אינך מהירה לכעוס. שוב אינך ממהרת לחוש במתחים. שוב אינך ממהרת לחזור להלך המחשבה האומר: אני-שלי-עצמי. לאחר שמצאת שלווה, תגלי שאת מצטערת שלא עשית זאת לפני שנים. כולנו מורים, בעצם קיומנו. עמיתיך לעבודה, ידידיך, ילדיך, בן זוגך או חברך לומדים ממך, ממש כפי שאת לומדת מהם. מה לימדת אותם קודם לכן, מבלי לנסות כלל? מה את מלמדת אותם עכשיו כשמצאת שלווה – מבלי לנסות כלל. השלווה נגישה לכולם. מדוע שלא תעשי כמיטב יכולתך כדי למצוא את שלוותך? המשפחה שלך והידידים שלך יאהבו אותך בשל כך. הביני ברגע זה שכל שאר הדברים הם בגדר תירוצים. אפשר שמטרתך אינה שפרפרים ינחתו על כתפך, אבל את תגלי שזה קורה יותר ויותר – כאשר את שלווה. הכל מתחיל מבפנים. למדי לא להסביר או להתלונן, אלא רק לחוש שלווה. ספרי לי אם זה עובד עבורך. אני רוצה לדעת. ג'אן.
האם פרפרים נוחתים על כתפך? מאת ג'אן טינצ'ר מאנגלית: נילי גרוסמן האם פרפרים נוחתים על כתפך? האם את מסוגלת ללכת בטבע מבלי להפריע לחיות? האם תינוקות מפסיקים לבכות כאשר את נכנסת לחדר? מה באמת שואלות אותך כל השאלות האלה? הן שואלות אותך האם יש בך שלווה. פחד מושך פחד. שנאה מושכת שנאה, שלווה מושכת שלווה. מה המרכיב העיקרי אצל אנשים שלווים? הם מתרחקים דרך קבע ממחשבות כזב ופחד. פחד שדברים לא יסתדרו. אדם המצוי בשלווה, החי בשלום עם עצמו וסביבתו, פועל בתדר גבוה יותר מאחרים. אין משמעות הדבר שלא ניתן להשיג שלווה אם אינכם יודעים כיצד לפעול בתדר הגבוה יותר. משמעות הדבר היא שאינכם בתדר גבוה יותר אם אינכם חשים שלווה. אנשים רבים רוצים שלווה בחייהם, אך הם אינם מוכנים לוותר על החיים כפי שהם מכירים אותם. למשל, אם ימצאו שלווה, מה יקרה לחיי המשפחה שלהם? מה יחשבו חבריהם? מה יקרה לחיי היומיום שלהם? אנשים לא אוהבים "לטלטל את הסירה", אם ניתן להתבטא כך. הם כבר משחקים במשחק החיים באמצעות "הציוד" המצוי ברשותם. "הציוד" שלהם הוא, לדוגמה, מצבי-רוח רעים וכעוסים המשיגים תוצאות. לדוגמה, אם הילדים אינם מתנהגים כשורה, במידה ואבא/אימא לא יגיבו כפי שהם מגיבים תמיד, הם לא יקבלו את התוצאות שהם מקבלים תמיד. הם "מטלטלים את הסירה", ומעניקים להם את התחושה שאם יהיו נחמדים, דבר לא יעשה ואף אחד לא יכבד את סמכותם. יש אנשים המוצאים נחמה בתגובותיהם השונות לדברים, אפילו ביודעם שהן שגויות. הם אוהבים שלווה, אבל... יש המרגישים שיידרש מאמץ גדול מדי בשביל ללמוד כיצד להיות שלווים, אחרים חשים שאף אחד לא יחבב אותם אם ישתנו, ואחרים חושבים שאנשים יחשבו שהם "ילדים טובים ירושלים". תפיסה מוטעית שכיחה אחרת היא הסברה שאנשים ינצלו אותם. יהיו מחשבותיהם אשר יהיו, הן מרחיקות אותם מהשלווה. הן מרחיקות אותם מקיום רגוע יותר. האם כזה הוא מצבך? ובכן, אם כן, הקדישי דקה וחשבי. אם את שלווה, האנשים הסובבים אותך שלווים. זכרי, שלווה מושכת שלווה. דמייני את ביתך שרוי בשלווה. עדיין נראה כעבודה קשה? מה אם אומר לך שאין זה כך. כל שדרוש הוא החלטה מודעת להקדיש כמה דקות בכל יום, כמה פעמים ביום, לשבת או לשכב בשקט ולחשוב רק על דברים המעניקים לך שלווה: "אני שלווה. אני אהבה. אני אהובה. אני אוהבת. יום נפלא היום". כעת, משנגמר הזמן ואת חוזרת לחיי היום-יום, נחשי מה. שוב אינך מהירה לכעוס. שוב אינך ממהרת לחוש במתחים. שוב אינך ממהרת לחזור להלך המחשבה האומר: אני-שלי-עצמי. לאחר שמצאת שלווה, תגלי שאת מצטערת שלא עשית זאת לפני שנים. כולנו מורים, בעצם קיומנו. עמיתיך לעבודה, ידידיך, ילדיך, בן זוגך או חברך לומדים ממך, ממש כפי שאת לומדת מהם. מה לימדת אותם קודם לכן, מבלי לנסות כלל? מה את מלמדת אותם עכשיו כשמצאת שלווה – מבלי לנסות כלל. השלווה נגישה לכולם. מדוע שלא תעשי כמיטב יכולתך כדי למצוא את שלוותך? המשפחה שלך והידידים שלך יאהבו אותך בשל כך. הביני ברגע זה שכל שאר הדברים הם בגדר תירוצים. אפשר שמטרתך אינה שפרפרים ינחתו על כתפך, אבל את תגלי שזה קורה יותר ויותר – כאשר את שלווה. הכל מתחיל מבפנים. למדי לא להסביר או להתלונן, אלא רק לחוש שלווה. ספרי לי אם זה עובד עבורך. אני רוצה לדעת. ג'אן.
))