Blutige Erde
New member
N.
מישהו קרא פה את N. של סטיבן קינג? לרוב אני לא מתה על הכתיבה שלו, אבל הפעם אני חייבת להודות שהסיפור באמת מצא חן בעיניי ולא יכולתי להפסיק לקרוא! לפעמים יש לו את ההברקות שלו, כמו 1408. הסיפור דן בין השאר בOCD ובגבול שבין מציאות לדמיון ובדרך בה אנחנו מנסים לאחוז במציאות... לכן אהבתי את זה מאוד. אני אוהבת סיפורים על הפרעות נפשיות, כי הן דבר כ"כ מסובך ומדהים: שכן הן לא מחלה ממשית שיש לה סימפטומים מוכתבים מראש ולעיתים אינה הגיונית למראית עין, ואי אפשר סתם לקחת אדוויל כדי להעלים את הכאב או אנטיביוטיקה שתהרוג את הגורם למחלה, שכן זהו מוחו של החולה עצמו. בקצרה, מסופר בסיפור על מקום שהוא מעין גבול בין העולם שלנו לעולם אחר, מלא זוועות למיניהן (עולם H P לאבקראפטי כזה). במהלך הסיפור כל מיני אנשים מגלים את הפתח הזה, ועליהם לסגור אותו באופן זמני בכך שהם מקבעים אותו לתוך המציאות ע"י נגיעה בדברים וספירתם, דבר שגורם להם לפתח OCD ודיכאון. בסופו של דבר הם משתגעים ומתאבדים. האם המקום הזה באמת קיים או שהיה פרי דמיונם, זה לא נכתב במפורש. מה שמשעשע זה, שכל אדם שגילה אודות המקום ומה שקורה לאנשים שהולכים אליו, הלך לשם בכל זאת בידיעה שזה יגרום לו להשתגע, מכיוון שהוא היה סקרן ורצה לגלות האם מדובר במציאות או דמיון. אפשר לפתח את הסיפור בכ"כ הרבה כיוונים, מדיון על מחלות נפש לדיון על טבע האדם. האם זהו הטבע האנושי שפיתחנו, לסמוך על הגאווה והאינטלקט הרבה מעבר לאינטואיציה הראשונית והחייתית גם כשהיא צורחת עלינו לברוח בכל הכוח, סקרנות אדירה ועצם המחשבה של "אני יודע יותר טוב" בכל מצב ובכל מחיר?
מישהו קרא פה את N. של סטיבן קינג? לרוב אני לא מתה על הכתיבה שלו, אבל הפעם אני חייבת להודות שהסיפור באמת מצא חן בעיניי ולא יכולתי להפסיק לקרוא! לפעמים יש לו את ההברקות שלו, כמו 1408. הסיפור דן בין השאר בOCD ובגבול שבין מציאות לדמיון ובדרך בה אנחנו מנסים לאחוז במציאות... לכן אהבתי את זה מאוד. אני אוהבת סיפורים על הפרעות נפשיות, כי הן דבר כ"כ מסובך ומדהים: שכן הן לא מחלה ממשית שיש לה סימפטומים מוכתבים מראש ולעיתים אינה הגיונית למראית עין, ואי אפשר סתם לקחת אדוויל כדי להעלים את הכאב או אנטיביוטיקה שתהרוג את הגורם למחלה, שכן זהו מוחו של החולה עצמו. בקצרה, מסופר בסיפור על מקום שהוא מעין גבול בין העולם שלנו לעולם אחר, מלא זוועות למיניהן (עולם H P לאבקראפטי כזה). במהלך הסיפור כל מיני אנשים מגלים את הפתח הזה, ועליהם לסגור אותו באופן זמני בכך שהם מקבעים אותו לתוך המציאות ע"י נגיעה בדברים וספירתם, דבר שגורם להם לפתח OCD ודיכאון. בסופו של דבר הם משתגעים ומתאבדים. האם המקום הזה באמת קיים או שהיה פרי דמיונם, זה לא נכתב במפורש. מה שמשעשע זה, שכל אדם שגילה אודות המקום ומה שקורה לאנשים שהולכים אליו, הלך לשם בכל זאת בידיעה שזה יגרום לו להשתגע, מכיוון שהוא היה סקרן ורצה לגלות האם מדובר במציאות או דמיון. אפשר לפתח את הסיפור בכ"כ הרבה כיוונים, מדיון על מחלות נפש לדיון על טבע האדם. האם זהו הטבע האנושי שפיתחנו, לסמוך על הגאווה והאינטלקט הרבה מעבר לאינטואיציה הראשונית והחייתית גם כשהיא צורחת עלינו לברוח בכל הכוח, סקרנות אדירה ועצם המחשבה של "אני יודע יותר טוב" בכל מצב ובכל מחיר?