השבת הראשונה שלי...

[giingiit]

../images/Emo41.gif השבת הראשונה שלי...

לקוח מפורום באוהלה של יהדות, הכותב: חברותא

להלן קטע ממכתב שקיבלתי מבחור חביב מאד, שהתארח בפעם הראשונה בחייו אצל משפחה חרדית. אני רוצה שתקראו ותחוו את החוויה הזו איתו.

איני יודע איך לתאר לך את השבת רציתי לצלצל אליך בטלפון כבר מאוטובוס בהיותי עמוס בחויות ורגשות אך העדפתי לחכות עד אשר אעכל הכל(תרתי משמע...).. אני בטוח שלא עיכלתי עדיין הכל אך מה שאני מרגיש עד כה זה: האנשים האלה נפלאים בעיניי ואני מרגיש מאוד קטן לידם באמת(לא בצורה של איום חלילה..)אך... איזה רוגע איזו אמונה איזו שלמות הדרך הלוואי שאזכה בשבריר מכך... אם לא היתי בטוח קודם עכשיו אני כבר יודע בוודאות כי דרכי עוד ארוכה ארוכה וקשה ויש לי את כל חיי עד כה כנגדי וכמכשול מקווה כי לא אפול בע"ה.. איזה עושר שראיתי אין לתארו במילים הרגשתי וגם הצרתי על כי לא נפל בחלקי עד היום אך יש להסתכל קדימה בתקווה לו יהי בע"ה. שאלתי עצמי שוב ושוב האם יכול אדם כה מקולקל כמוני ורק עכשיו אני מבין עד כמה אני מקולקל לתקן דרכיו לעולם???? אני מקווה שאני לא מתייאש חלילה אך זה נראה לי כה קשה עכשיו יותר מתמיד ואני גם מרגיש קטן קטן וטיפש אל מול כל החוכמה היהודית וגדולתו של העם הזה(וכמה טוב שהוא כזה...) שלא תטעי בסביבתי אני נחשב מאוד חכם ובעל עיצה טובה אך לנוכח מה שראיתי והרגשתי קטונתי קטונתי עד מאוד.. הכרתי את חתנו של הרב: י. ואת אשתו ואת בנו צ..איזה בני-אדם נפלאים חכמים צנועים איזה עושר י. ממש כבש אותי איזה עדינות ואיזו אמונה וצ. כה קטן וכך חכם .....ושירי השבת ובכלל כל הסיגנון האשכנזי שהיה לי זר אך כה מוכר ומתחבר ומצמרר.... בקיצור ח ו ו י ה ...

 

[giingiit]

ולהלן קטע מתוך הכנה לראיון עם

רדיו 10 שכתבתי לפני כשנה: באוגוסט 99 קיבלתי הזמנה מערכים לשבת אירוח. מצד אחד רציתי לראות מה זה כי קראתי בפורום הרבה דיונים על השבת אבל מאידך פחדתי. מה אם אשתעמם יומים רצוף אצל זרים? לא אוכל אפילו לברוח. בסוף תפסתי אומץ ונרשמתי. הקב"ה סובב את זה כך, שנפלתי אצל אישה נפלאה, משפחה נפלאה שבזכותם למדתי המון על הדת, על החרדים, על אמונה וביטחון בה´. התענינו בכל מה שאני עושה ולא לחצו עלי לכאן או לכאן. זאת משפחה בעלת 11 ילדים כשחלקם כבר נשואים, האישה עובדת בחינוך מיוחד והבעל מלמד בכוילל. האישה מכשירה עופות בעצמה ומכינה אפילו תבלינים בעצמה, שלא לדבר על כשרונות אחרים שיש לה באומנות והפקת הצגות לבתי ספר. היא הראתה לי תחפושות שעשתה לפורים לילדים והצגות שהיתה מעלה. לא האמנתי שיש אנשים כאלו עם כוחות כאלו לטפל בכל כך הרבה ילדים ואם זאת לעשות עוד כל כך הרבה בנוסף. אותה אישה נפלאה הסבירה לי כל צעד ושעל של מה שהיא עושה. הראתה לי איך היא קושרת שקיות בקשירה של שבת, הראתה לי איך היא מכינה ומה היא עושה, ומה מותר ומה אסור ואיך ליטול ידיים. ראיתי נטלן בסמינר אבל לא ידעתי בשביל מה זה ונראה היה לי כמו משהו מוזר. היא הסבירה לי כל דבר אבל מה שהכי הכי המם אותי היה כשהבנים התחילו לשיר שירי שבת. משהו קרה לי באותו הרגע ונתמלאתי התרגשות כי הזמירות היו מוכרות לי מאיפה שהוא. מאיפה יכולתי להכיר אותן? לא היה לי מושג. בטח שלא מהקיבוץ ובטח שלא בין הגויים אבל הנה הם שרים ובעימקיי נפשי הכרתי את הזמירות והרגשתי חלק מכל המתרחש למרות הבנתי המצומצמת במהות השבת. הרגשתי שהייתי כזאת פעם. זו היתה אחת החוויות המופלאות ביותר שקרו לי ומיותר לציין שמאז ועד היום אני בקשר עם אותה משפחה. אולי בזכות היכרותי עימם בא לי הצורך להמשיך וללמוד. התחלתי אחרי אותה שבת ללכת להרצאות בבני ברק פעם בשבוע ובסוף מצאתי מסגרת של שיעור בשבוע על פרשיות שבוע בגבעתיים שם התחלתי ללמוד באוקטובר 99. אז כבר הרגשתי שאני הולכת בכיוון קשה וכבר התחיל להיות לי ברור שזה יותר מסתם בירור אינפורמציה. הנה שיר שכתבתי בעקבות אותה שבת ראשונה: הנשים רצות, מבשלות, טורחות מנקות, רגעי חול אחרונים של מלאכה מנצלות, שולחן של שבת למשפחה ולאורחים מכינות את חלת השבת במקום כבוד מניחות כל אחת ממלאת את תפקידה בשמחה הזמן כה קצר והמלאכה כה מרובה המקרר נפתח שוב ושוב הוא נסגר המיחם על האש, השולחן מסודר ואז כשהכל מסודר נשארה רק דקה עוד שניה מגיעה שבת המלכה הן נושמות לרווחה, למקלחת רצות את שבת המלכה תקבלנה בפנים נקיות את בגדי השבת המהודרים תלבשנה כה יפות ומאושרות בעיני תיראנה ואז מרחוק קולות מזמור נשמעים מבית הכנסת מגיעים צלילי המתפללים נרות השבת נדלקים, אך איזה תחושה ממש מרגש - שבת המלכה נכנסה מבית הכנסת בקבוצות הגברים מגיעים על פניהם אור שפוך, הם נראים נינוחים את כוס הכסף ממלאים ועל היין מברכים נוטלים ידיים, את החלה במלח טובלים מגיע גפילטע פיש, ואז הגברים מזמרים מזמורי השבת נשמעים, לנשותיהם הם שרים ואז תור המרק המהביל, ושוב קצת שרים פרשת שבוע קוראים, הילדים מספרים וכך כל הערב מדברים מתווכחים ואוכלים ושוב קצת שרים וצוחקים ושואלים כולם יושבים אל השולחן בפנים מאירות שבת של קודש הגיעה, של אהבה וזמירות אחרי שבת כזאת כשצריך לחזור לחיי חול חוזרים אבל עם כוחות להתמודד עם הכל

 

[אריאלה ב.]

ג´ינג´ית, זה פשוט מדהים!

נהנתי מאוד לקרוא את זה

זה גרם לי התרגשות

 

[אריאלה ב.]

השבת הראשונה זה דבר מדהים

אני זוכרת את הפעם הראשונה שאני שמרתי שבת... זה פשוט חוויה מדהימה. לקח לי הרבה זמן עד שהעזתי להתארח אצל אנשים וגם אז - רק אצל חברות. אף פעם לא אצל זרים. למה? מכיוון שאני ביישנית

 

[giingiit]

ביישנות מצד אחד זו תכונה טובה

אבל מצד שני....גורמת לאדם להפסיד חוויות. בכלל, עם המשפחה הזו היו לי חוויות מאד מרגשות בשבתות. באירוח השלישי שלי אצלם, זה היה בדיוק לאחר שלמדנו על הנר בבית המקדש שנשאר דולק עד הבוקר ושזה היה נס. אז באותה השבת, הגנרטור פתאום באמצע הסעודה הפסיק לעבוד. תאורת החרום מיד נדלקה והמשכנו כהרגלנו. לאחר 15 דקות פתאום נפסקה גם תאורת החרום ונשארנו לאור הנרות. גם זו חוויה בפני עצמה כי בעצם זו מטרת הנרות לא? היתה אווירה כזו נעימה מחד, אבל הרב לא יכל ללמוד ולתת דברי תורה, אז הוא הלך בתום הסעודה לבית הכנסת. בתום הסעודה כבר כל הנרות היו כבויים, ונשאר נר אחד דולק. היתה לי הרגשה כאילו אני נמצאת בבית המקדש ונר אחד הולך להשאר דולק עד הבוקר. והוא באמת נשאר דולק כמעט שעה לאחר שכל הנרות האחרים כבו, מה שבעיני היה באמת נס. באותה השבת גם הלכנו לבקר סופרת שכתבה ספר "אדם נולד". הלכנו ברגל למאה שערים, מה שהיה מרגש לכשלעצמו. היה קר מאד, אמצע החורף, ולאחר שפגשנו את האשה היה לי עוד חוויה של ללמוד מה זה יופי פנימי. כשחשבנו ללכת, נפתחו ארובות השמיים וירד מבול, אז נשארנו שם עוד שעה בשיחה קולחת ונעימה מאד, ואחרי שפסק הגשם עשינו דרכנו חזרה. מה אגיד לך? היתה חוויה מאד מרגשת. מאז התרגלתי כבר לשבתות ואני לא חווה את אותן החוויות של ההתחלה. מה שאני חווה עכשיו זה יותר החוויה הפנימית העמוקה גם כשאני מתארחת. קריאת ספר בשבת, שמיעת הרצאות, שיחות עמוקות ופילוסופיות, רגישות ודמעות מכל סיפור קטן בגלל הנשמה היתרה, אוכל משובח. עכשיו יש לי משהו הרבה יותר פנימי. מדהים איך שהתפישה שלנו את השבת משתנה עם הזמן לא?

 

[אריאלה ב.]

צודקת!

ביישנות באמת גורמת לאדם להפסיד הרבה חוויות ובהחלט שגם לי זה קרה. הביישנות שלי עשתה את זה גם לי. וגם לעוד חברות שלי שהן נורא ביישניות. אני לפחות הסכמתי להתארח אצל משפחות של חברות שלי. אבל, יש לי חברות שמתביישות לעשות אפילו את זה. חבל