FW: הרהורים על כיתת המחוננים...
FW: הרהורים על כיתת המחוננים...
קצת לפני יום הזכרון חיכה לי בתיבת הדואר מכתב מהתיכון. מסתבר שהם עושים סקר על בוגרי כיתת המחוננים (למתעניינים - תיכון "הראשונים" בהרצליה, י"ב 4) ורוצים לדעת לאן הגענו בחיים, אחרי מס' שנים של ניתוק קשר. המחקר נועד לשפר את מסלול הלימודים במגמת המחוננים בעתיד. מלבד השגיי האישיים, המכתב הבלתי צפוי גרם לי להרהר בהישגיהם של חברי לכיתה, שעם חלקם אני עדיין בקשר, והגעתי לתובנה די מעניינת. ככל שאני חושב על זה, הלימודים בכיתת המחוננים היו אוטופיים באופן חסר פרופורציה לעולם האמיתי. ולא בגלל רמת הלימודים הגבוהה או תוכניות ההעשרה השונות, אלא בגלל איכות התלמידים, והתלמידים הם אלו שהפכו את כיתת המחוננים לסביבה מדהימה לגדול בה. ככל שאני עובר מסגרות שונות בחיי (אוניברסיטה, צבא, עבודות וכו') מפליא אותי לגלות כל פעם מחדש שאין מקום שבו איכות האנשים מגרדת את הרמה הממוצעת של חברי לספסל הלימודים. מעבר לרמה הגבוהה במקצועות המדעיים (הרכים והקשים כאחד), כל דיון בכיתה בשיעורים ההומניים היה ברמה שלא היתה מביישת סטודנטים בשנים מתקדמות לתואר ראשון, ואוצר המילים וכושר הביטוי של התלמידים היו מעולים (דבר שחסר לי מאד בצבא...). אם זה היה תלוי בי, היינו נותן לנו זכות הצבעה כבר בכיתה ט'. בכיתה י"ב היינו 12 תלמידים במתמטיקה 5 יח' מוגברת, וקראנו לעצמנו בשם החיבה "החממה". רק היום אני מבין עד כמה הכינוי הזה היה אנדרסטייטמנט... מתוך כיתה של פחות מ-30. יותר מ-20 סיימו בהצטיינות את התיכון. חצי היו (או עדיין) קצינים, רובם בחיל המודיעין, חלקם דרך מסלולי "שחקים" היוקרתיים. 5 עתודאים. 1 תלפיון. ל-7 יש כבר תואר ראשון (נא לזכור, אנחנו רק בני 21) ולפחות 5 נוספים נמצאים בשלבי לימודים, מתוכם 2 בשנים מתקדמות ברפואה. הציון הממוצע הכיתתי בפסיכומטרי שעשינו בקיץ שלאחר כיתה י"א היה מעל 700. ולכל מי שמבין קצת בסטטיסטיקה, אם איכות היא משתנה המתפלג נורמלית באוכלוסיה, אני מניח שה-peak של עקומת הפעמון בכיתות האלה הוא באזור ה7-7.5. זאת הזחה שאי אפשר לפספס, ומרגישים אותם בכל יום שמגיעים לבית הספר. בסיומו של השאלון היתה השאלה המתבקשת "האם היית ממליץ לילד מחונן ללמוד בכיתת המחוננים בתיכון הראשונים" (בסקלה של 1-5) ובלי להסס הקפתי את הספרה 5. אני יודע שילדים ובעיקר הוריהם חוששים מהסביבה הייחודית של כיתות שכאלה. דבר שמאד מאפיין את כיתות המחוננים הוא תחרות. אבל אסור לשכוח שתחרות מובילה להתקדמות. גם אם ילד הוא "סתם מחונן", אין דבר טוב יותר מלהקיף אותו בילדים חכמים ממנו. תמיד עדיף להיות זנב לאריות, מאשר ראש לשועלים. יהיו לו מספיק הזדמנויות אח"כ להיות הכי חכם בחבר'ה... לסיום, אני חייב להודות שאני מתגעגע לסביבה ההיא, וכנראה שזה היצר שגרם לי להיות חבר במנזה (עוד לפני שהיה סניף בארץ) ולסייע לייסד את השלוחה הישראלית של הארגון. רק אח"כ הבנתי את הפוטנציאל האמיתי שגלום בארגון שכזה, אבל הדחף הראשוני להצטרף היה בדיעבד הרצון לשחזר את הסביבה האינטלקטואלית אליה הורגלתי בתיכון... *הודעה שכתבתי בפורום "אינטיליגנציה IQ ומחוננים", ולבקשתו של ELIאלי אני מפרסם גם בפורום הזה.
FW: הרהורים על כיתת המחוננים...
קצת לפני יום הזכרון חיכה לי בתיבת הדואר מכתב מהתיכון. מסתבר שהם עושים סקר על בוגרי כיתת המחוננים (למתעניינים - תיכון "הראשונים" בהרצליה, י"ב 4) ורוצים לדעת לאן הגענו בחיים, אחרי מס' שנים של ניתוק קשר. המחקר נועד לשפר את מסלול הלימודים במגמת המחוננים בעתיד. מלבד השגיי האישיים, המכתב הבלתי צפוי גרם לי להרהר בהישגיהם של חברי לכיתה, שעם חלקם אני עדיין בקשר, והגעתי לתובנה די מעניינת. ככל שאני חושב על זה, הלימודים בכיתת המחוננים היו אוטופיים באופן חסר פרופורציה לעולם האמיתי. ולא בגלל רמת הלימודים הגבוהה או תוכניות ההעשרה השונות, אלא בגלל איכות התלמידים, והתלמידים הם אלו שהפכו את כיתת המחוננים לסביבה מדהימה לגדול בה. ככל שאני עובר מסגרות שונות בחיי (אוניברסיטה, צבא, עבודות וכו') מפליא אותי לגלות כל פעם מחדש שאין מקום שבו איכות האנשים מגרדת את הרמה הממוצעת של חברי לספסל הלימודים. מעבר לרמה הגבוהה במקצועות המדעיים (הרכים והקשים כאחד), כל דיון בכיתה בשיעורים ההומניים היה ברמה שלא היתה מביישת סטודנטים בשנים מתקדמות לתואר ראשון, ואוצר המילים וכושר הביטוי של התלמידים היו מעולים (דבר שחסר לי מאד בצבא...). אם זה היה תלוי בי, היינו נותן לנו זכות הצבעה כבר בכיתה ט'. בכיתה י"ב היינו 12 תלמידים במתמטיקה 5 יח' מוגברת, וקראנו לעצמנו בשם החיבה "החממה". רק היום אני מבין עד כמה הכינוי הזה היה אנדרסטייטמנט... מתוך כיתה של פחות מ-30. יותר מ-20 סיימו בהצטיינות את התיכון. חצי היו (או עדיין) קצינים, רובם בחיל המודיעין, חלקם דרך מסלולי "שחקים" היוקרתיים. 5 עתודאים. 1 תלפיון. ל-7 יש כבר תואר ראשון (נא לזכור, אנחנו רק בני 21) ולפחות 5 נוספים נמצאים בשלבי לימודים, מתוכם 2 בשנים מתקדמות ברפואה. הציון הממוצע הכיתתי בפסיכומטרי שעשינו בקיץ שלאחר כיתה י"א היה מעל 700. ולכל מי שמבין קצת בסטטיסטיקה, אם איכות היא משתנה המתפלג נורמלית באוכלוסיה, אני מניח שה-peak של עקומת הפעמון בכיתות האלה הוא באזור ה7-7.5. זאת הזחה שאי אפשר לפספס, ומרגישים אותם בכל יום שמגיעים לבית הספר. בסיומו של השאלון היתה השאלה המתבקשת "האם היית ממליץ לילד מחונן ללמוד בכיתת המחוננים בתיכון הראשונים" (בסקלה של 1-5) ובלי להסס הקפתי את הספרה 5. אני יודע שילדים ובעיקר הוריהם חוששים מהסביבה הייחודית של כיתות שכאלה. דבר שמאד מאפיין את כיתות המחוננים הוא תחרות. אבל אסור לשכוח שתחרות מובילה להתקדמות. גם אם ילד הוא "סתם מחונן", אין דבר טוב יותר מלהקיף אותו בילדים חכמים ממנו. תמיד עדיף להיות זנב לאריות, מאשר ראש לשועלים. יהיו לו מספיק הזדמנויות אח"כ להיות הכי חכם בחבר'ה... לסיום, אני חייב להודות שאני מתגעגע לסביבה ההיא, וכנראה שזה היצר שגרם לי להיות חבר במנזה (עוד לפני שהיה סניף בארץ) ולסייע לייסד את השלוחה הישראלית של הארגון. רק אח"כ הבנתי את הפוטנציאל האמיתי שגלום בארגון שכזה, אבל הדחף הראשוני להצטרף היה בדיעבד הרצון לשחזר את הסביבה האינטלקטואלית אליה הורגלתי בתיכון... *הודעה שכתבתי בפורום "אינטיליגנציה IQ ומחוננים", ולבקשתו של ELIאלי אני מפרסם גם בפורום הזה.