The silver star
New member
Fate of the jedi
אז כך, קראתי את שלושת הספרים שיצאו עד כה, והרי הרשמים. נתחיל עם הטוב, יחסית ל-Legacy of the Force או ל-New jedi order, הסדרה טובה יותר. יותר מסתורין, אין מריחה של סצנות בודדות \ קרבות בודדים על פני חצאי ספרים, רמת כתיבה גבוהה במעט - יחסית, הצצה לכל מיני מסדרי 'כוח' שלא הכרנו מקרוב. לעומת זאת, ישנן שתי בעיות מרגיזות מאוד, שקיימות גם בשתי הסדרות הנ"ל, וחוזרות לשאת את ראשן בגאווה גם בסדרה החדשה. א. הסברי היכרות שמופיעים בצורה רנדומלית, בעיקר בתחילת ספר אודות הדמויות או האובייקטים המדוברים בקטע הסיפור. כלומר, נסיון מאולץ ומגושם לתת רקע לקוראים שלא קראו ספרים קודמים ב-EU או אפילו התחילו לקרוא את הסדרה מאמצעה. ניתן היה לפתור את ה"בעיה" בצורה עדינה יותר, או לתת לקוראים להשתלב תוך כדי הסיפור. לצערי זה לא קרה. לסופרים הנכבדים הפתרונים. ב. שוב, גם כאן הבעיה טמונה בכתיבה מאולצת ומגושמת שמעדיפה לחבוט את המסר בראש הקורא במקום להעביר אותו בצורה מחוכמת יותר. דוגמה: האן סולו מתבדח על כך שהוא היה צריך לחסל את מועצת המופים האימפריאלים כשהיתה לו ההזדמנות - רפרנס לאיזושהי סצנה בסוף LOTF. למרבה האימה, לאחר ה"בדיחה" נכתב קטע בסגנון הערה צדדית של הסופר, שמטרתו היא להסביר לקוראים המפגרים שהאן סולו לא באמת התכוון למה שהוא אמר... (היו מקרים כאלו למכביר בשתי הסדרות הקודמות, בעיקר ב-NJO) קטעים מהסוג הזה גורמים לי לצווח בתסכול. התעלומה האמיתית היא, איך באותו ספר מופיעים פשעים ספרותיים שכאלה לצד קטעים ברמה גבוהה הרבה יותר, שאשכרה מצליחים למתוח להצחיק ולרגש. שוב, לסופרים הנכבדים הפתרונים. אז מי עוד קרא? ומה דעתכם?
אז כך, קראתי את שלושת הספרים שיצאו עד כה, והרי הרשמים. נתחיל עם הטוב, יחסית ל-Legacy of the Force או ל-New jedi order, הסדרה טובה יותר. יותר מסתורין, אין מריחה של סצנות בודדות \ קרבות בודדים על פני חצאי ספרים, רמת כתיבה גבוהה במעט - יחסית, הצצה לכל מיני מסדרי 'כוח' שלא הכרנו מקרוב. לעומת זאת, ישנן שתי בעיות מרגיזות מאוד, שקיימות גם בשתי הסדרות הנ"ל, וחוזרות לשאת את ראשן בגאווה גם בסדרה החדשה. א. הסברי היכרות שמופיעים בצורה רנדומלית, בעיקר בתחילת ספר אודות הדמויות או האובייקטים המדוברים בקטע הסיפור. כלומר, נסיון מאולץ ומגושם לתת רקע לקוראים שלא קראו ספרים קודמים ב-EU או אפילו התחילו לקרוא את הסדרה מאמצעה. ניתן היה לפתור את ה"בעיה" בצורה עדינה יותר, או לתת לקוראים להשתלב תוך כדי הסיפור. לצערי זה לא קרה. לסופרים הנכבדים הפתרונים. ב. שוב, גם כאן הבעיה טמונה בכתיבה מאולצת ומגושמת שמעדיפה לחבוט את המסר בראש הקורא במקום להעביר אותו בצורה מחוכמת יותר. דוגמה: האן סולו מתבדח על כך שהוא היה צריך לחסל את מועצת המופים האימפריאלים כשהיתה לו ההזדמנות - רפרנס לאיזושהי סצנה בסוף LOTF. למרבה האימה, לאחר ה"בדיחה" נכתב קטע בסגנון הערה צדדית של הסופר, שמטרתו היא להסביר לקוראים המפגרים שהאן סולו לא באמת התכוון למה שהוא אמר... (היו מקרים כאלו למכביר בשתי הסדרות הקודמות, בעיקר ב-NJO) קטעים מהסוג הזה גורמים לי לצווח בתסכול. התעלומה האמיתית היא, איך באותו ספר מופיעים פשעים ספרותיים שכאלה לצד קטעים ברמה גבוהה הרבה יותר, שאשכרה מצליחים למתוח להצחיק ולרגש. שוב, לסופרים הנכבדים הפתרונים. אז מי עוד קרא? ומה דעתכם?