2 אותיות שמבטאות הבדל תהומי בתפיסת העולם של 2 דמויות מפתח
בס"ד
איתא בתורה הקדושה: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב" (בראשית לג, ט), משמע שאמנם יש לו הרבה יותר מרוב בני האדם אך כנראה שלא היה מתנגד להוסיף להון והרכוש הגשמיים שלו עוד ועוד מכאן ומשם, שהרי בסופו של דבר מדובר במי שהיה מוכן למכור את הבכורה ליעקב אחיו בתמורה לנזיד עדשים, כדכתיב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, ל-לד), בדומה לכל אדם שמשועבד לחיי החומר והתאוות האסורות של העוה"ז.
יעקב אע"ה לעומת אחיו הרשע אמר: "כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (שם לג, יא), מאחר והיה דבוק ב-ד' יתברך וכשהאדם מגיע למדרגה גבוהה כזאת של קרבת אלוקים כל הנאות העוה"ז בטלות לעומת זה, והוא לא רק מרגיש בחושיו אלא אף יודע בצורה ברורה ונטולת ספקות שיש לו בדיוק את כל מה שהוא צריך לעבודת ד' שלו, ושהקב"ה צייד אותו בלא פחות ולא יותר מכל היכולות, הכשרונות והכלים הרוחניים והגשמיים, הפנימיים והחיצוניים להם הוא זקוק כדי לבצע את כל התפקידים, המטרות, המשימות והתיקונים לשמם נשלחה נשמתו הטהורה והנצחית לעוה"ז.
עוד ניתן לראות שבשונה מעשו הרשע, יעקב אע"ה מייחס את כל אשר לו לאלוקים ובכך מעניק להם ערך עליון ונצחי, מקשר אותם לאינסוף ב"ה, ומבטא בכך את הכרת הטוב והכרת התודה שלו כלפי קונו, בתוספת הידיעה שהקב"ה הוא מקור הכל ובתוך כך גם מי שהעניק לו ברוב חסדו את כל נשותיו, ילדיו, הונו ורכושו הגשמיים וכל אשר לו, ואלו חלק מהרכיבים החשובים ביותר במתכון שיאפשר לכל אדם להגיע לאושר ושמחה בחיים.
בס"ד
איתא בתורה הקדושה: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב" (בראשית לג, ט), משמע שאמנם יש לו הרבה יותר מרוב בני האדם אך כנראה שלא היה מתנגד להוסיף להון והרכוש הגשמיים שלו עוד ועוד מכאן ומשם, שהרי בסופו של דבר מדובר במי שהיה מוכן למכור את הבכורה ליעקב אחיו בתמורה לנזיד עדשים, כדכתיב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, ל-לד), בדומה לכל אדם שמשועבד לחיי החומר והתאוות האסורות של העוה"ז.
יעקב אע"ה לעומת אחיו הרשע אמר: "כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (שם לג, יא), מאחר והיה דבוק ב-ד' יתברך וכשהאדם מגיע למדרגה גבוהה כזאת של קרבת אלוקים כל הנאות העוה"ז בטלות לעומת זה, והוא לא רק מרגיש בחושיו אלא אף יודע בצורה ברורה ונטולת ספקות שיש לו בדיוק את כל מה שהוא צריך לעבודת ד' שלו, ושהקב"ה צייד אותו בלא פחות ולא יותר מכל היכולות, הכשרונות והכלים הרוחניים והגשמיים, הפנימיים והחיצוניים להם הוא זקוק כדי לבצע את כל התפקידים, המטרות, המשימות והתיקונים לשמם נשלחה נשמתו הטהורה והנצחית לעוה"ז.
עוד ניתן לראות שבשונה מעשו הרשע, יעקב אע"ה מייחס את כל אשר לו לאלוקים ובכך מעניק להם ערך עליון ונצחי, מקשר אותם לאינסוף ב"ה, ומבטא בכך את הכרת הטוב והכרת התודה שלו כלפי קונו, בתוספת הידיעה שהקב"ה הוא מקור הכל ובתוך כך גם מי שהעניק לו ברוב חסדו את כל נשותיו, ילדיו, הונו ורכושו הגשמיים וכל אשר לו, ואלו חלק מהרכיבים החשובים ביותר במתכון שיאפשר לכל אדם להגיע לאושר ושמחה בחיים.