.....

[מורן אריכא1]

.....

הזמן הולך ובא ומותיר דקות הדוקות שתיקה,רועמות,מבקשות רק דקה נוספת.ניסיון נוסף רק כדי להבין את מה שאבד אם היה או מאז הוא מעולם הוא איננו?מה שנראה סתם לכל אדם לי נראה כלכך אחר ונשגב למרות היותו פשוט,סך הכל עוד בן אדם בשבילי הוא מעבר לכל דעה אך הזמן מראה אחרת ועימו הרגש שמשתנה שמראה משהו שאני מכשיחה בפני עצמי כי לשכוח זו לא בחירה ואולי זה לא כפי שנקרא אולי זה רק פרידה ממה שהיה ואולי השכיחה עדיפה תמיד אחרי השלכת צומחים עלים חדשים כך בחיים כשנפרדים ממשהו רואים כיצד משהו חדש צומח אט אט רק מבקש שניתן לו לגדול ולא לחדול את מה שעדין טרם החל אך אין זה כך אני בטוחה שדלת חדשה לא תפתח אולי בתחום אחר קצת יותר מבטיח יותר עתידי ולא זמני אותו אדם הנשגב הינו רק עוד אורח בחיי אורח שאני מסרבת להודות שזה סך הכל עוד אדם שאשכח בבוא העת אני תוהה האם יש קשר לא זוגי לא משפחתי שנשאר תמיד ןלא מתנתק המציאות מראה שלא ועימה הרגש אותה אני מתעבת אותה על כך שהיא מראה שאין דבר שאנו יכולים להאמין בו שכמה שנחשוב שזה תמיד ישאר זה פתאום נעלם וכבר לא כואב אם הוא לא אוהב וכבר לא מענין אם הינך חשובה כשאנו רחוקים וכשהזמן חולף הכל משתנה הרגש החשיבות הכל ללא יוצא מן הכלל הרי זהו טבעו של אדם אני מתעבת את השכיחה למרות שכלכך רציתי בה